שתף קטע נבחר

צילום: יוסי רוט

הישג ענק, עמדו לי דמעות בעיניים

"לא חשבתי לבוא למשחק של סלע מול גונסאלס, אבל ראיתי שאני לא מסוגל לעבוד וזינקתי לכסא המזל. ראיתי שדודי התבגר מנטלית, הוכיח שהוא שווה לפחות טופ-50. עכשיו נקווה לעוד משחק ביתי בשביל הקהל הנהדר". עמוס מנסדורף מתמוגג מנבחרת הדייויס

כמו כולם, גם אני התרגשתי מההישג הענק של הנבחרת, פשוט עמדו לי דמעות בעיניים. אם להיות כנה, חשבתי לא לבוא למשחק של דודי סלע ולהגיע רק למשחק השני של נועם אוקון, כי היתה לי המון עבודה. אבל באחת ורבע הבנתי שאני לא מסוגל לעבוד, זרקתי הכל וטסתי לאיצטדיון. התמקמתי בכיסא הקבוע שלי בפינה - ממנו אני לא זז לא בגלל הנוחות, אלא פשוט כי דודי מעולם לא הפסיד משחק כשאני יושב שם. כיסא המזל.

 

לא האמנתי שדודי יכול לשחק כל כך טוב. דווקא חשבתי שנועם יוכל לנצח את גונסאלס ביום הראשון, ואחרי שראיתי שגונזו היה טוב בזוגות ויש לו יום לתהאושש, הייתי בטוח שינצח וישווה ל-2:2. דודי לא האמין כל כך בתחילת המשחק שהוא יכול, אבל איפשהו בתחילת המערכה השנייה הוא הבין שהשד לא כל כך נורא. הוא הבין שאם הוא תוקף בגב היד, יוכל לנצח. אחר כך דודי כבר הבין שגונסאלס עייף, והפכתי אופטימי.

 

גונסאלס רצה להראות לקהל שהוא יכול להתגבר על כולם. הדרך הכי טובה להשתיק קהל היא לנצח ולהוביל, אבל במקום להתרכז במשחק, הוא השקיע הרבה אנרגיה בוויכוחי סרק. הקהל לא היה כל כך נוראי כמו שהוא עשה ממנו. פה ושם היו קריאות, אבל נורמליות יחסית לגביע דייויס.

 

דודי הוכיח לכולם שהוא צריך להגיע ל-50 הראשונים, אולי אפילו ליותר מזה. עכשיו נראה שהוא על הגל הנכון. היו לו עליות וירידות בקריירה, ובתקופה האחרונה הוא פתאום התבגר מנטלית - רואים את זה על המגרש. הוא שיחק עם הרבה אחריות, הבנת המשחק השתפרה והוא מגיע לכדורים אבודים בשכל, עם הרבה רגש וכישרון.


דודי סלע והנבחרת. כיסא המזל גם לא הזיק (צילום: איי פי)

 

לפני שנתיים, אחרי ההפסד עם סרביה, נפגשתי עם דודי ואחיו עופר. דודי הרגיש אז שהוא בפרשת דרכים ולא מתקדם. המלצתי לו לא להעמיס על עצמו הרבה, להתאמן שעתיים טניס ביום, שעה וחצי אימון כושר ולהתמיד. אני שמח שבדיעבד זו נראית כתחילת החזרה שלו לעצמו. לקח לו זמן, אבל רואים את התוצאות - זה דודי האמיתי. הוא צריך לקחת את הדייויס הזה לקבל ביטחון ולפרוץ קדימה.

 

כל הזמן האמנתי שהנבחרת תגיע לבית העליון. כשהייתי קפטן, קיבלתי את הנבחרת עם לוי ואוקון ואנדי ויוני בתחילת קריירת הזוגות. כל פעם היה מישהו פצוע, בהתחלה הראל מצוין ונועם פצוע, בהמשך הראל נפצע ונועם שיחק. עכשיו הנבחרת התגבשה כבר כמה שנים, יוני ואנדי הפכו לזוג מהמובילים בעולם. דודי פרץ קדימה והחליף את הראל, ונועם שומר על בריאות תקינה. יחד עם אלה, היו לנו הגרלות של משחקי בית, והדחיפה למעלה הגיעה.


נועם אוקון. כמה חשוב שהוא בריא (צילום: רויטרס) 

 

עוד לפני המפגש, הרגשתי שאם כולם משחקים טוב וממצים את הפוטנציאל שלהם, אפשר לעשות את זה. היום הזה הגיע, למרות הגרלה מאוד קשה - עוד לפני צ'ילה החזקה שיחקנו מול איטליה, נבחרת שבדרך כלל בבית העליון. כמובן שהאירוח היווה עזרה גדולה, הקהל הביתי מסייע בצורה בלתי רגילה.

 

עכשיו בבית העליון נקווה שיהיה עוד משחק בית. ראינו שכאן אפשר להפתיע הרבה נבחרות גדולות ולא קל לצאת מפה עם ניצחון. כל סוף השבוע הזה היה תענוג, עם חוויה גדולה לקהל. ראינו טניס אווירה טובה ונעימה. בסך הכל מדובר בשילוב מנצח - הנבחרת, הטניס והאנשים שעובדים שנים להצלחת הענף.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים