ישראל והגרעין: ברירת שמשון או חכמת שלמה?
נדרש שינוי מהותי בהתייחסות להתגרענות המזרח התיכון - חשיבה מחודשת על יוזמה ישראלית למשטר בטחון אזורי הכולל פירוז המזרח התיכון מנשק השמדה המונית
איראן הולכת ומתקרבת להשגת יכולת גרעינית. מספר רב והולך של מדינות ערביות - כולל מצרים, סוריה, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ - מתחילות להיערך ברצינות להשגת יכולת גרעינית, אם באמצעות פיתוח יכולת עצמית או על ידי רכישת יכולת כזאת מגורמים זרים. הסיבות להתעניינות הגוברת שלהן בגרעין מרובות: חלקן חשות איום ישיר לנוכח הגרעין האיראני, אחרות מעוניינות להשיג אמצעי הרתעה מפני מתקפה ישראלית וחלקן חיות בתחושה מתמשכת של השפלה לנוכח נחיתותן הטכנולוגית.
תהיינה הסיבות אשר תהיינה, ישראל צריכה לקחת בחשבון את האפשרות הריאלית כי בעתיד תהיינה במזרח התיכון יותר משתי מדינות בעלות יכולת גרעינית צבאית. "דוקטרינת בגין" שנוסחה בעקבות התקיפה הישראלית של הכור העיראקי ב-1981 לפיה ישראל תפעל למנוע התחמשות מדינות באזור בנשק להשמדה המונית, לא תהיה מעשית לאורך זמן.
מבצעים צבאיים, מוצלחים ככל שיהיו, הם בבחינת הנחת פלסטר על גדם של איבר קטוע. האם נתקוף את מצרים או ירדן אם אלו יחליטו להשיג נשק גרעיני? מה נעשה אם טורקיה תשיג יכולת גרעינית? גם תקיפת איראן נראית מסובכת טכנית ומסוכנת מבחינה צבאית ומדינית. אם התרחשה תקיפה בסוריה, יצאנו ממנה (בינתיים) בזול אך, איש לא מבטיח שנוכל לחזור על התרגיל. הסורים למדו מהניסיון, ובפעם הבאה יקפידו להסתיר, לבזר או להקשיח את היכולות שלהם.
היכולת הגרעינית שלנו אמורה להיות הרתעתית, אך ההיצמדות ל"דוקטרינת בגין" מעידה שישראל אינה מאמינה בהרתעה הדדית: כל אימת שגורם כלשהו באזור מתחיל בפעילות גרעינית אנו עוברים מפאזות של חרדה עמוקה להרפתקנות צבאית מרחיקת לכת. נראה על כן, שאין לנו אמונה בכושר ההרתעה של הגרעין. חמור מכל, הוא מהווה גורם מאיץ במרוץ חימוש בלתי קונבנציונאלי שהולך ומחריף. עלינו לקחת בחשבון שבתחום הגרעיני לא יהיה חצי הריון: לטווח הארוך הברירה האמיתית של ישראל היא בין מזרח תיכון מגורען לבין מזרח תיכון נקי מנשק השמדה המונית.
אך, כפי שהוכח במלחמת לבנון השנייה, לישראל אין מדיניות חוץ, יש לה מדיניות בטחון, וגם זו מלאה חורים כגבינה שוויצרית. אבל אם אנו נסכים להשתחרר מהאמונה הנאיבית כי פעולות צבאיות תפתורנה את בעיות הביטחון של ישראל, ואם אנו רוצים ליזום מדיניות - ולא להיגרר (לפעמים צועקים ובועטים) אחרי יוזמות מדיניות של אחרים - אנו יכולים להתחיל להניע מחדש דיאלוג אזורי שנועד להביא להקמת משטר בטחון שיכלול פירוז אמיתי ובר פיקוח של המזרח התיכון מנשק השמדה המונית. לא מדובר בהתפרקות חד-צדדית, ולא מדובר בהתמקדות בלבדית על נשק השמדה המונית, אלא בבניית מערך בטחון הכולל מוסדות בינלאומיים לצמצום איומים, לשיתוף פעולה בטחוני, וליישוב סכסוכים. יש באזור עניין רב בכך, וגם מקום לדיאלוג (ישיר או עקיף) בתחום עם מדינות כסוריה ואיראן.
היכולת הגרעינית של ישראל הינה קלף מיקוח משמעותי ביותר. היות ואין היא מרתיעה, הגיע הזמן לעשות בה שימוש דיפלומאטי.
הכותב הוא פרופ' למדע המדינה וראש התכנית ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת קליפורניה, דיוויס ועמית בכיר במכון הבינתחומי הרצליה
