שתף קטע נבחר

אחרי 56 שנה, זיהה את קרובו בווידאו מדמשק

מרדכי קמעו מחיפה צפה בשבוע שעבר ב-ynet בכתבת הווידאו שצילם רון בן ישי בבית הכנסת בדמשק, והתרגש לגלות את בן-דודו, אלברט, שאותו לא ראה זה 56 שנה. הוא נזכר בערגה בימי ילדותו במדינת האויב, ומתרעם על כך שנמנע ממנו לבקר את קרוביו, שאליהם הוא מתגעגע עד מאוד

גם כיום, בדירתו המרווחת במרכז הכרמל, נזכר מרדכי קמעו בבית שבו התגורר עד גיל 13 בדמשק. בשבוע שעבר ציפתה לו הפתעה. כתב ynet רון בן-ישי חזר מסוריה עם סרט ובו צילומים מבית הכנסת הפרנג'י (הצרפתי), שם התפללו שרידי הקהילה היהודית המפוארת של דמשק את תפילת יום הכיפורים. בראש הקהילה עומד בן דודו של קמעו, אלברט קמעו.

 

עבור מרדכי היתה זו הפעם הראשונה מזה 56 שנה שבה ראה את פניהם של בן דודו ושל בת דודו ראשל, שהתפללה אף היא. "לא היו צריכים להגיד לי, ידעתי מיד שזה הוא. כאילו לא עברו 56 שנים. ישר זיהיתי אותו. זה היה מאוד מרגש. קשה מאוד לתאר את ההרגשה הזאת".

 

לדבריו, הוריו של אלברט היו עשירים מאוד. מחוץ לרובע היהודי, חרת אל-יהוד, היה להם בית גדול, כמעט טירה, ובו 40 חדרים, בריכת נוי ובה דגי זהב - עשויה כולה שיש - ומאחור בוסתן גדול. "אולי בגלל זה הם עדיין שם" , מעריך מרדכי. "קשה מאוד לעזוב רכוש כל כך גדול. השאלה היא איך הם רוצים לבלות את שארית חייהם".

 

ואולם החיים בסוריה לא היו תמיד גן עדן. כשקמעו רואה בכתבה כי על בית הכנסת שומר שוטר חמוש, הוא מעיר בציניות כי תפקידו אינו לשמור על המתפללים, אלא לשמור מפניהם. "כשהיינו ילדים היינו מתכנסים בכל יום שישי בבית הכנסת לפני התפילה כדי לקרוא את שיר השירים", הוא נזכר. "ביום שישי אחד הגיעו שני ערבים וזרקו רימונים לתוך בית הכנסת. עשרות נהרגו והיתה אנדרלמוסיה גדולה. למרות שבכל שכונה בדמשק היו שוטרי מקוף, באותו ערב הם לא היו במקום. באופן מפתיע הם נעלמו".

 

גם העובדה שעדיין אינו יכול ליצור קשר עם אלברט ואחותו מעיבה על התרגשותו של מרדכי. "אנחנו בכוונה לא יוצרים קשר - לא מחשש שיקרה לנו משהו, אלא מחשש שיבולע להם. אנחנו לא יודעים מה תהיה התגובה של המשטר, אם הם יידעו שהם מקיימים קשר עם יהודים מארץ ישראל", אומר מרדכי. לדבריו, בני דודים אחרים - אחיהם של אלברט וראשל - עזבו את סוריה לפני שנים רבות, ומתגוררים מאז בקהילות של יהודים יוצאי סוריה בניו-יורק ובמקסיקו.

 

כאשר מרדכי רואה כי ישראל מתירה לאזרחים לעבור את הגבול ולבקר את קרובי משפחתם בסוריה - הוא מתרעם. "אם הייתי דרוזי מרמת הגולן, הייתי יכול לנסוע לדמשק, לבקר את בני משפחתי ולחזור לארץ בשלום.

 לא היה קורה לי כלום. כאשר מדברים על איחוד משפחות ועל ביקורי משפחות, צריך לזכור שלא רק לדרוזים יש משפחות בסוריה - גם ליהודים יש משפחות שם, וגם הם רוצים לשמור איתם על קשר".

 

בדירתו בכרמל ממשיך מרדכי להתגעגע לבני משפחתו שנשארו בדמשק. יחד עם אשתו פרחה הוא מכין את המאכלים המסורתיים, ומצפה ליום שבו יוכל שוב לפגוש ולחבק את בני משפחתו אחרי עשרות שנים של ניתוק.

 

הוא מתגעגע לבוסתן שהיה מאחורי הבית, ולטעמם של התותים והמשמשים בסוריה. "זה לא כמו היום שאתה קונה קילו או שניים. אז היו פורשים שמיכה על הרצפה, מנערים מעליה את כל העץ, וחוזרים הביתה עם שני סלים עמוסים בפרי, והטעם - גן עדן".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עידו בקר
מתגעגע. קמעו
צילום: עידו בקר
מומלצים