שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האקדמיה הגיעה לבני ברק
    ציפי עורכת-דין, אביגיל אדריכלית ושושי מיילדת. טלי פרקש יצאה לקנות נעליים לילד וחזרה עם שלושה כרטיסי ביקור של חברות ילדות והרבה תובנות על ה"וונדרוומן" החרדית. אז למה הן רוצות חמישה ילדים וגם עבודה תובענית ומה אומרים הגברים?

    כמו כל עם ישראל גם אני רצתי השבוע חסרת נשימה בין החנויות, מנסה לא לפספס את העדכונים האחרונים של החבר'ה מבית דגן. אמרו שם שיהיה גשם. אי לכך, אין מצב בעולם שהקטן יראה את פרצופו בגן עם סנדלים. אמא שלו עלולה לצאת מזה נאשמת בהזנחה מול חבר מושבעים קשוח של האמהות הקולגות. כך מצאתי עצמי ביום בהיר (עדיין) אחד הולכת לקניות.

     

    עוד בטרם הספיקותי לעיין בכובד ראש בקולקציית חורף 2008, מישהי, המתמודדת עם סוגייה זהה, התיישבה לידי. 'המקבילה' נחתה בכבדות על ההדומים הזעירים, במרחק בטוח מרגליו המתנופפות של הזאטוט. משהו ביציבה היה מוכר - מבט אחד נוסף והתעלומה נפתרה. אסתי.

     

    נכון שבפעם האחרונה שראיתי אותה השיער היה אסוף בקוקיות ונדמה לי שנעשתה גם התערבות אורתודנטית כל שהיא. השינויים מהילדה של אז לאישה החייכנית של היום, מפליגים. אבל העיניים, עדיין העיניים של אסתי. כך ישבנו שתינו מצטופפות על ריהוט גמדי שכבר לא נועד עבורנו נזכרות וצוחקות בימים הרחוקים של אז. אבא של אסתי עדיין ראש הכולל הנערץ. אמא של אסתי עדיין נחה על זרי הדפנה כמורה בסמינר ידוע אבל אסתי כבר שברה את הדפוס, אסתי היא קלינאית תקשורת.

     

    "בעלי לומד בכולל" היא מספרת את המובן מאליו לזרם שלה, בכנות של חברות. "היה ברור לי שמהגרושים של ההוראה לא נוכל להתקיים ועל הדרך חיפשתי משהו עם סיפוק עצמי", היא מודה באשמה. "מצאתי מסגרת חרדית ללמוד כך שלאבא לא הייתה בעיה והשאר כבר היסטוריה", היא מסכמת.

     

    לי לא נותר אלה לסגור את הפה ולהרהר בשקט, איך קרה שבמשפחה שמרנית כל כך כמו של אסתי נפלה שלהבת ההשכלה?

     

    ציפי עורכת-דין, אביגיל אדריכלית

    עוד לפני שמפלס ההתרגשות דעך בעקבות האיחוד המפתיע - החברות של אסתי נכנסו לחנות. "תכירי", היא אמרה בגאווה "ציפי עורכת דין, שושי מיילדת ואביגיל אדריכלית. עמדנו שם מפטפטות בעונג והנעל שבשמה הרחקתי לנדוד נשכחה מהלב.

     

    האמת? המהפך האקדמי העובר בשנים האחרונות על הציבור החרדי בישראל מספק הפתעות חדשות לבקרים. בעבר כשהיו נתקלים ביצור הכלאים הזה שנקרא חרדית-אקדמית הסיבות לברייה המשונה היו ברורות. "בית עם השכלה 'חיצונית", היו מהנהנים בהשלמה. "רצתה משכורת מוגדלת לכן השקיעה בתואר; לאבא שלה יש משרד רואה חשבון זו עבודה מובטחת", או פשוט ולעניין 'חוזרת בתשובה' - היא באמת לא 'אשמה' בדוקטורט שלה.

     

    תירוצים על גבי תירוצים, שאף אחד מהם לא כלל מושגים 'מופרכים' כמו הגשמה עצמית, סיפוק ועניין. גם היום, דרך אגב, אלה מילים שנשמעות בעיקר במחתרת. אבל האופציות ההולכות וגדלות לרכוש מקצוע אקדמי איכותי במסגרת חרדית ולא להישאר ברדיוס המסורתי של מורה/גננת, אחרי שנתיים בסמינר, כבר כאן.

     

    המשמעויות של האקדמיזציה המתפשטת במגזר שעד כה שמר מפניה מרחק בטוח הן גורליות. לדעתי הן ימלאו תפקיד מפתח בעתידו של הציבור החרדי בארץ. פתאום לצד הקונצנזוס החרדי שמתפרנס בשכר רעב ובתנאים איומים ללא כל זכויות סוציאליות בסיסיות, יש קבוצה הולכת וגדלה של נשים שרוצות אחרת. שלא מוכנות להסתפק בעבודה גרועה ולוותר על הסיפוק וההנאה. הן יוצאות ללמוד בשקדנות שלא תיאמן. חלקן גם עם חמישה ועשרה ילדים בבית + עבודה תובענית.

     

    לצער 'הנוגעות בדבר', מלבד המתנגדים מבית, ישנם גם מי שרואים את המגמה הברורה והתמונה לא נושאת חן בעיניהם. חלק מהציבור החרדי התומך בלימוד תורה כדרך חיים מקים לעצמו כוח כלכלי נשי שמתחזק את המערך כולו. הקולות האלה מבינים שהנשים יעזרו להשאיר את הבעלים בכוללים. אני יודעת שבעיני אסתי, אביגיל ושושי יש חשיבות גדולה לכך שהן מצליחות לפרנס את משפחתם בכבוד מבלי להזדקק לעבודתו של הבעל, וכן זה מאיים.

     

    האם תצליח המגמה הזו להתרחב ולחלחל? ימים יגידו. מה שבטוח הוא שבאותו יום קניות יצאתי מהקניון חמושה בשלושה כרטיסי ביקור וזוג נעלים קטנטנות.

     

    אכן צעד קטן אישי ואמיץ לאותם נשים, אך צעד גדול וחשוב לחברה הישראלית ולמשק כולו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חמישה ילדים, פלוס עבודה תובענית
    צילום: ישראל ברדוגו
    אוניברסיטה. הנה אנחנו באות
    צילום: חיים הורנשטיין
    מומלצים