"אם ננותק מירושלים נהיה כמו דג מחוץ למים"

המקרה שאירע אתמול (יום ו') בו נחטפו לשועפט שלושה נערים שעלו בצומת הגבעה הצרפתית למכוניתו של נהג פלסטיני, מדגיש שוב את המורכבות של תוואי העיר ואת החיכוך שעלול להיווצר בין השכונות השכנות, ממזרח וממערב.

המרחק בין המחסום בכניסה למחנה שועפט לפסגת זאב הוא שלוש דקות נסיעה ברכב, אבל ההבדל בין שתי השכונות הירושלמיות, זו יהודית וזו ערבית, הוא של שמים וארץ. על אף הסמיכות הגיאוגרפית, אין כמעט קשר בין התושבים הערבים והיהודים המתגוררים משני צדי הגדר.

לחצו כאן לצפייה במפת השטח המוניציפאלי של הבירה  

בפסגת זאב המדרכות רחבות ונקיות ובצד הכביש מטפחת העירייה שדרה של פרחים. בשועפט אין מדרכות, יש הרבה לכלוך והחל משעות הבוקר, הפקק ביציאה מהמחסום ארוך וקולני. מדי בוקר עוברים במחסום הממוקם בכניסה למחנה כ-13 אלף איש: תלמידים במדים ירוקים של בתי הספר העירוניים בדרך לעוד יום לימודים, פועלים בדרכם לעבודה במערב העיר וסוחרים בדרכם לשער שכם, מרכז החיים הפלסטיני בעיר העתיקה.

מהעבר השני, חוששים גם התושבים היהודים מהתרחיש האפשרי. "אם הם יהיו ממש כאן, זה מפחיד. לא מדברים איתנו, לא אומרים לנו כלום ואנחנו מאוד חוששים", אומרת תושבת פסגת זאב שמצביעה על גדר ההפרדה ומחנה הפליטים שמעבר. "אם הרשות הפלסטינית תשלוט כאן", היא אומרת, "אני אשקול לקחת את הילדים שלי ולעבור מפה. אני מפחדת".

כתבה שלישית בסדרה