האנטומיה של בלו

רוב העיתונאים סבורים שדוגמניות הן טרף קל. חבורה של בובות יפות על חוט גמיש בידיו של כל איש תקשורת עם טייפ וזיקה לציטוטים מלוכלכים. רק צריך לדעת איפה למשוך והן כבר ירקדו לצלילי השאלות שלך. אבל זה לא המקרה עם ליאת בלו, שידועה בעיקר כבחורה היחידה שמינפה את הקריירה שלה מתוכנית הריאליטי "הדוגמניות". תגידו מה שתגידו, הפרצוף היפה הזה מגיע לפגישה שלנו דרוך ומוכן לקרב. למודת ראיונות והתנגחויות עבר בתקשורת, היא יושבת מולי עם סיגרייה ביד אחת ותותחים שלופים בשנייה, לא מוכנה ליפול לדימוי שדבק בה ויודעת בדיוק איך לענות על כל שאלה בדיפלומטיות שלא היתה מביישת את קונדוליזה רייס. בלו מחמיאה לכולם, לא שוכחת לפרגן למי שצריך, מתעטפת בשרשרת אורות נוצצים של "הכל סבבה" ו"הכל מגניב", כאילו היתה עץ חג המולד. היא מתייחסת אל הראיון הזה כאל עבודה לכל דבר ומבחינתה אין מקום לטעויות, שלא נדבר על פליטות פה.

כל אחד אחר היה שונא אותה על זה, אבל מתחת לחזות המשויפת מסתתר איזה צורך בוער להוכיח שהיא לא סתם עוד פליטת ריאליטי ששרדה. והאמת? אי אפשר שלא להעריך אותה על זה. בכל זאת, אחרי שנתיים שהיא מקלפת את הסטיגמות שהדבקנו על הפגוש שלה, הגיע הזמן שיפסיקו לנסות למשוך לה בחוטים.

הסיבה הרשמית לראיון הזה הוא התפקיד החדש של בלו, 23, שתגלם את זואי, עבריינית צעירה בת 18, במה שהולך ככל הנראה לרשת את תואר "השמינייה" כלהיט ההיסטרי הבא של בני ה־15 ומטה. הסדרה "האי", הבייבי החדש של גיורא חמיצר, שתעלה בסוף החודש בערוץ הילדים, מגוללת את סיפורה של קבוצת עבריינים צעירים שנשלחים לאי בודד כשמגיע סוף העולם. נשמע מוכר? "לדעתי זה שילוב של 'אבודים' ו'בחזרה לעתיד'", אומרת בלו. "זה מלא טוויסטים ומתח. זה הולך להיות ענק".

מבחינתי, אף פעם לא הייתי דוגמנית (צילום: דביר כחלון)

הסדרה כוללת סוללה של שמות עם פוטנציאל להפוך לאלילי ילדים (יון תומרקין, יעל גרובגלס), וגם כאלה שהודפים זאטוטים ברחובות באופן יומיומי: לירון לבו, זוהר ליבה, טל מוסרי ודקלה קידר.

מאז קטפה את המקום השני בעונה הראשונה של "הדוגמניות" ובתום שנתיים מפרכות של אודישנים, פלוס קמפיינים מובילים לחברות אופנה והלבשה תחתונה, זהו התפקיד הראשון שהיא מקבלת כשחקנית. "כל מה שעשיתי אחרי 'הדוגמניות' וגם 'הדוגמניות' עצמה, היה מתוך מטרה אחת: לשחק", היא טוענת. "מלכתחילה רציתי טלוויזיה ומשחק, וגם 'הדוגמניות' היתה עוד שלב בדרך".

את לא מפחדת שיקטלגו אותך כעוד דוגמנית עם יומרות?

"אני מקווה שכישורי המשחק שלי יוכיחו את עצמם. תראי, אני לא משלה את עצמי, אני יודעת שיש כאלו שיגידו 'אוקיי, הדוגמנית הלכה להיות שחקנית, עוד אחת מאלה', אבל אני יודעת שהמטרה שלי מלכתחילה היתה לשחק, זה הפאשן האמיתי שלי וכרגע אני לא מוכנה לעזוב. אין סיכוי. אחרי שקיבלתי את התפקיד ב'האי', זה פשוט לא יקרה. זה הדבר היחיד שמעניין אותי והדבר היחיד שאני רוצה לעשות. זו שאיפה שהרבה זמן דחפתי אליה".

זה הפאשן האמיתי שלי וכרגע אני לא מוכנה לעזוב (צילום: דביר כחלון)

כשהיא מדברת על דחיפות, היא יודעת למה היא מתכוונת. אחרי "הדוגמניות" ו"Y בעשר" ("לא רציתי לעזוב, אבל לא היתה ברירה בגלל האינטנסיביות של צילומי 'האי'"), לא היה אודישן שהיא לא התייצבה אליו בשנתיים האחרונות - מ"האלופה" ועד ערוץ ניקלודיאון. ברובם נכשלה, אבל היא לא הרפתה.

נשללו ממך תפקידים כי באת על תקן פליטת "הדוגמניות"?

"אני משערת שכן. הרגשתי את זה בעיקר ב'האי'. רוב השחקנים עשו שני אודישנים ואני עשיתי חמישה. אני צריכה להוכיח את עצמי ואין לי בעיה עם זה, מקבלת את זה באהבה".

די, נו.

"כן, אין לי בעיה עם זה. אין פה שום דבר שהוא לא הוגן, זו דרך שאני בחרתי. אף אחד לא אמר לי ללכת ל'דוגמניות', לקצר לעצמי את הדרך ואחר כך לעבוד יותר קשה. אין לי בעיה להוכיח את עצמי. מבחינתי, אף פעם לא הייתי דוגמנית".

אז זהו, נגמרו ימי הדוגמנות בתחתונים?

"אני לא רוצה לצאת בהצהרות. דוגמנות זו אחלה פרנסה וזה התאים באותו הרגע. אם אקבל קמפיין נלווה עכשיו אשמח מאוד, זה כן משהו שהולך איתי, ואם קיבלתי כמה עבודות גדולות לאורך הדרך אז כנראה שאני עושה את זה בסדר בסך הכל. אבל זה לא מה שתמיד חלמתי עליו. עכשיו יש לי דבר אחד בראש - משחק".

ואין יותר דיאטות?

"זה מצחיק, כי מרגע שקיבלתי את האוקיי מ'האי' לא אגיד לך שהפסקתי לטפח את עצמי, כי אני ממשיכה, אבל הרבה פחות אכפת לי. אני פחות מסתכלת על מה שאני אוכלת, פחות שומרת. עד עכשיו מאוד שמרתי, עכשיו אני אוכלת מה שבא לי מתי שבא לי. יש תיאבון, אני אוכלת. אין תיאבון, אוכלת בכל זאת".

יכול להיות שפשוט הבנת שיש בך יותר מסתם פרצוף יפה?

"אני יודעת שיש בי יותר מפרצוף יפה. סוף סוף עכשיו אני מקבלת על זה פידבקים. להגיע לאן שהגעתי לקח לי המון זמן. הייתי צריכה להילחם בהמון דברים, בהמון סטיגמות. רק על להגיע לאודישנים הייתי צריכה להילחם, שיסתכלו עליי כשחקנית ולא כדוגמנית. אוקיי, יצאתי מתוכנית הריאליטי הזאת אבל הנה מה שאני יודעת לעשות. גם ב'הדוגמניות' הוכחתי שאני פייטרית ולא התלכלכתי על הדברים הקטנים ולא עניין אותי".

היו רגעים שחשבת להרים ידיים?

"כן. אחרי האודישנים ל'האלופה'. הגעתי לשלב המטצ'ינג (שלב ההתאמה בין השחקנים - ח.ג) ואז אמרו לי לא. את פשוט מרגישה את זה, את כל כך ליד ועדיין לא מצליחה לגעת בזה. זה היה אחרי המון אודישנים שכבר עשיתי ופשוט אמרתי לעצמי 'וואו, זה כל כך קשה וזה כל כך מתיש, אז אולי זה לא המקום שלי?'. קורה שאני אומרת את זה כי זה מתיש מאוד. אבל דקה וחצי אחר כך אמרתי לעצמי 'מה העניינים איתך? זה מה שאת רוצה ואת לא עוצרת'. אני מניחה שזה היה או אני או בחורה אחרת, מדהימה מאוד".

עדי הימלבלוי?

"כן. את יודעת, בסופו של הדבר הטובה לקחה וכל הפקה עושה את השיקולים שלה. אני רואה את זה גם עכשיו, בהפקה של 'האי', אני יודעת רק דבר אחד: עכשיו הגיע תורי".

למה להתאמץ כל כך? לא עדיף להמשיך עם דוגמנות וזהו?

"זו לא המטרה שלי. אני נהנית מכל רגע, מכל סצינה, מכל רפליקה שיש לי ואי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת, לקבל את מה שאת רוצה, להצליח".

פרסום הוא גם מטרה?

"זה חלק מזה, אין שחקן שמצליח והוא לא מפורסם. ברור שיש לזה את הפלוסים ואת המינוסים. אני מסתכלת היום על בר רפאלי ועל מה שהיא עוברת עכשיו, ו־וואלה, יש לזה מינוסים. אבל זה מרתיח אותי לראות בחורות כמוה, שלא משתמשות בזה נכון. ברגע שקראתי את הכתבה עליה התחשק לי לדחוף אותה לקופסה של פדקס ולשלוח אותה מפה בלי כתובת חזרה. ממש רתחתי מזה. כאילו, מה העניינים איתך? לפני שנה היית שגרירה בלונדון כדי לקדם את התיירות בארץ והיום זה מה שאת אומרת? היא יודעת בדיוק מה את עושה. אין מצב שהיתה לה פליטת פה.

מצער אותי מאוד שזה מה שהיא עושה. זו הדוגמה שאת נותנת לנוער, לילדות קטנות שמעריצות אותך ורוצות להיות בר רפאלי כשהן יהיו גדולות - לא ללכת לצבא? למה למות בעד ארצנו? בכל פעם שאני חושבת על זה, זה פשוט מרתיח אותי. הכי קל היה לה להגיד אחר כך 'אוי, עכשיו שונאים אותי על זה, אז אני תובעת'. לא היה לי ספק בכלל שזה מה שיקרה. אני בכלל חושבת שזה ספין תקשורתי. להודיע שהיא יורדת מהארץ, מה זה ההודעה הזאת? כדי לקבל אחר כך סל עלייה כשאת חוזרת? מה זה השיט הזה?"

אז לך זה לא יקרה?

"היה לי מקרה אחד אחרי 'הדוגמניות'. זה היה הראיון הראשון שלי, הייתי נורא מבוהלת, נורא לא ידעתי מה לעשות. הדחקתי את זה כל כך חזק שאני אפילו לא זוכרת לאיזה עיתון זה היה. קראתי את הכתבה והחוורתי, זה לא מה שהתכוונתי להגיד. אחר כך למדתי שציניות לא עובדת בעיתונות, אין מה לעשות. אני זוכרת שנורא התבאסתי על הכתבה ההיא. אבל זה אחרת כשאת תמימה וחסרת ניסיון. את אמרת את זה - למה לא אוגנדה, למה למות בעד ארצנו, למה לא ניו יורק. מה עשית במלחמה הקודמת כשחיילים נהרגו - היית בניו יורק וחיפשת דירה? מה הקטע? בגלל זה אני אומרת שבחורה כמו בר, שמתראיינת מגיל 14, אין אצלה פליטות פה. או שהיא עשתה את זה כספין תקשורתי או שהיא פשוט עוכרת מדינת ישראל. אין דרך אחרת להסביר את זה. זה זוועה בעיניי".

התשובות הפוליטיקלי־קורקטיות שלה מגיעות למבוי סתום ברגע שעולה סוגיית האקסים.

הרשימה לא קצרה, וכוללת, בין היתר, שמות כמו הדוגמן אורן תורג'מן ומיכאל הנגבי - זוגיות קצרה שהתלקחה בתקופה שבה שימשה בלו ככתבת החוץ של "Y בעשר" ותועדה בתמונת פפראצי היסטרית בעיתון שאתם מחזיקים בידיכם. השניים נשנשו זה את זו על חוף הים ולא ידעו שמצלמים אותם. "להגיד שאני שמחה מאותה תמונת פפראצי, שזה עשה לי טוב? כשראיתי את זה, זה לא עשה לי טוב, זה מביך.

"שמעי, אני בחורה צעירה. להגיד שיצאתי עם הרבה בחורים זו לא חוכמה גדולה. ברור שאצא עם אנשים. למה לא? אלה האנשים שהיתה לי אינטראקציה איתם בזמנו", היא יורה. "כן, יצאתי עם מיכאל לתקופה קצרה. היה נחמד ונגמר. אפשר לחשוב מה הביג דיל, וואו - אורן תורג'מן ומיכאל הנגבי".

אומרים שיצאת עם גיא אריאלי ושאפילו נפגעת ממנו מאוד.

"לא יצאתי עם גיא, היינו ידידים".

איך את מסתדרת עם כל הצהוב הזה סביבך?

"היום אני נכנסת הביתה לחבר המקסים שלי וזהו. אני לא מתעסקת בזה. ברור שזה קורה, אני בחרתי במקצוע הזה. וכן, ברור גם שזה מעיק לפעמים. אבל אין מה לעשות. אז אמרו שיצאתי פגועה, איפה זה פוגע בי בדיוק? מה זה משנה מה היה? זה לא משנה, משנה מה קורה עכשיו, מה אני עושה עכשיו. זו דרך שעברתי, כמו שכל אדם עובר. לכל אדם יש עבר. זה שמתמקדים בי או באנשים אחרים שהם לעיני התקשורת רוב הזמן - אוקיי, אלה החיים. אני צריכה להיכנס לפאניקה או להילחץ מזה או להיעלב מזה? ממש לא. אני לא אגיד לך שזה נעים לי, שאני נהנית מזה, אבל זה המקצוע שבחרתי".

את נתקלת באקסים שלך לפעמים?

"עם אורן אני ביחסים טובים. לגבי מיכאל, להגיד לך שאני ידידה שלו? אני לא. אני מאחלת לו רק טוב והצלחה. לא נגמר שום דבר ברע או בכעס וגם אם כן, אז מה? לא היה לך אקס שנגמר רע? לא יצאת עם מישהו ופתאום התהפכתם אחד על השני והיה נוראי? קרה לכולם, למי זה לא קרה?".

אז אולי עדיף לצאת עם מישהו שהוא לא מהתעשייה.

"אני חושבת שאין פה עדיף או לא עדיף, זה מה שאת מתחברת אליו, מה שבא לך טוב. זה גם מאוד עניין של בגרות לדעתי, איך להסתכל על הדברים האלה. החיים מעבירים אותך דברים שאתה מתמודד איתם, אתה רק מתגלגל".

קל לבלו להתנתק מחרושת השמועות וחיצי הרעל שנורים לעברה. בבועה הפרטית שלה היא עטופה בשכבת פרגון מרופדת למדי. במיוחד מאבא ואמא, שאימצו אותה בברזיל והביאו אותה להרצליה כשהיתה בת חודש, ומהאח הגדול, גם הוא מאומץ. "הם מאושרים לגמרי, הם יודעים שזה מה שרציתי לעשות", היא מתמוגגת. "מתעקשים להתקשר להעיר אותי כל בוקר, אפילו אם זה ב־4:00 לפנות בוקר. הם מדהימים.

"אף פעם לא פתחתי את תיק האימוץ שלי. בתור תינוקת עברתי גיור ומאז שאני זוכרת את עצמי ידעתי שאני מאומצת. גדלתי כך ומעולם לא התביישתי בזה או הסתרתי את זה. ממש לא מעניין אותי לפתוח את התיק כי גדלתי בבית כל כך אוהב ומפרגן שאף פעם לא היתה לי תחושה שאני לא שייכת. בדיוק להפך".

יש כבר תוכניות להמשך?

"מגיעות הצעות, רק כאלה שקשורות למשחק כמובן, כי שום דבר אחר לא מעניין אותי. אבל אני קודם צריכה לסיים את מה שהתחלתי. זה ממכר. אני רוצה לעשות הכל - טלוויזיה, פיצ'רים, תיאטרון. היה לי תפקיד קטן ב'עץ לימון' של ערן ריקליס וזו היתה טעימה קטנה, קטנה מדי".

תגידי, איך זה שאת כל כך שונה מהרושם שעשית עד היום?

"לא היתה לי הזדמנות להראות את זה עד עכשיו. מה עשיתי? ב'Y בעשר' הנחיתי, ראיינתי אנשים, לא היה כל כך מה להראות. אני מקווה שעכשיו באמת עליתי על דרך המלך. התחושה היא שאני בדרך הנכונה, אני רק מקווה שזה יישאר ככה".