ח"כ ריבלין: חוק "נתוני תקשורת" מזכיר לי את אורוול

השבוע התחדש הדיון בכנסת בנושא חוק נתוני תקשורת, אשר אמור להקנות למשטרה כלים להילחם בפשיעה בעידן המידע, ולספק לה גישה למאגר נתונים גדול שייאסף מחברות התקשורת השונות כמו ספקיות אינטרנט, חברות הסלולר וחברות התשתית (בזק והכבלים).

בעקבות הסיקור התקשורתי המורחב והתעוררות העניין הציבורי בהצעה, כמה חברי כנסת כיבדו

בנוכחותם את הדיון השמיני שנערך בעניין ביום א' בוועדת החוקה. הציפיה המוקדמת הייתה כי הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (קבלת נתוני תקשורת וקובצי נתונים ממאגר מידע של בעל רישיון בזק) תוגש בסוף הדיון להצבעה בוועדה לקראת הגשה לקריאה שנייה ושלישית. 

ההצבעה לא התקיימה בסופו של דיון, ואילו יוזמות החוק, המשטרה ומשרד המשפטים, נתקלו בביקורת שלא ציפו לה מצד חברי הכנסת, אשר שאלו שאלות קשות. חבר הכנסת רובי ריבלין אף השתמש במילה "אורווליאני בהתייחסו להצעת החוק.

"חוק אנטי חוקתי"

"החוק הזה הוא אנטי חוקתי ממדרגה ראשונה", אומר ח"כ ריבלין ל-ynet, "לי הוא מזכיר את אורוול מ-1984. מדובר בפשטות בעינו הפקוחה של האח הגדול. חשוב להילחם בפשע, אך במקביל אסור להפר איזונים ובלמים ולאפשר גישה חופשית של המשטרה לנתונים של כל אחד מאזרחי המדינה.

"כשר תקשורת מנעתי בזמנו ניסיונות דומים. חוק הבזק וההסדרים הקיימים של חברות התקשורת ורשויות הביטחון נוגעים לחקירות ביטחוניות של אנשים המבקשים לפגוע בביטחון במדינה. נמנענו מהפרת האיזונים שיאפשרו למשטרה לפגוע פגיעה בלתי מידתית בצנעת הפרט. נוסף על כך, ראוי להגביל את אפשרות המשטרה לבקש מידע על אזרחים במעמד צד אחד ולא להרחיבה.

"אמנם, ראוי לאפשר למשטרה לעשות תחבולות במלחמתה בפשיעה במסגרת הסדר, אך ההסדר המוצע פוגע באזרחים ומחייב חברות פרטיות להעמיד את משאביהן לרשות המשטרה בכל עת שיצטרכו".

המשטרה רוצה הקלות

אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בדיון נגעו לנתונים שתחויב המשטרה לחשוף מידע בנוגע לבקשות קודמות שהגישה בעניינו של אדם אשר את נתוני התקשורת שלו היא מבקשת לקבל, במטרה לאפשר לבית המשפט לפקח על עבודת המשטרה. המשטרה התנגדה לנוסח המחייב אותה למסור העתקים מבקשות קודמות הנוגעות לאותו

אדם באותו תיק חקירה; פרוטוקולים של דיוני בית המשפט בבקשות הקודמות; והחלטות בית המשפט שדן בבקשות הקודמות.

הנימוקים להתנגדות היו כי מידע זה נמצא ממילא ברשות בתי המשפט, וכי חובה זו תטיל על המשטרה עומס בלתי אפשרי, ובין השאר, היא תאלץ ללקט מידע מבוזר אודות חקירות המנוהלות בתחנות משטרה שונות, שאינו מצוי היום במאגר מרכזי אחד.

רחל גוטליב, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הציעה נוסח הקובע כי המשטרה תציג פרטים בדבר בקשות קודמות ובקשות לנתוני תקשורת שהוגשו הנוגעות לאותו אדם באותו תיק חקירה והחלטות בית המשפט שנתנו באותה בקשה. זאת, במקום דרישת חברי הכנסת לחייב את המשטרה להציג העתקים מבקשות קודמות הנוגעות לנחקר. 

הצעת החוק מחייבת את ראש אגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל להגיש דין וחשבון ליועץ המשפטי לממשלה, אחת לשלושה חודשים, על היתרים שניתנו לפי סעיף זה, ואילו מפקד המשטרה הצבאית החוקרת יגיש

דין וחשבון לפרקליט הצבאי הראשי, אחת לשלושה חודשים, על היתרים שניתנו לפי סעיף זה. המשטרה טוענת כי גם דרישה זו תכביד על החוקרים בצורך באיסוף נתונים לצורך דיווח. 

ויכוח על כסף 

במהלך הדיון התברר כי יותר מכל המטרה העיקרית של הצעת החוק החדשה היא כסף, או ליתר דיוק, מי יישא בעלויות של החיפוש במאגרים. היום, בהעדר חוק, חלק מחברות התקשורת דורשות סכומים גבוהים למדי עבור פלטי נתונים שהן מנפקות עבור המשטרה על פי צו. הצעת החוק החדשה קובעת, כי בעל רישיון בזק יהיה זכאי להחזר הוצאות בעד העברת נתוני תקשורת למשטרה או לרשות חוקרת אחרת, בשיעור מירבי שיקבע שר התקשורת בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים ושר האוצר.

במשרד המשפטים ביקשו כי השיעור המרבי ייקבע בהתבסס על החזר הוצאות סבירות עבור פעולות מיוחדות שביצע הבעל המאגר, מעבר לעצם הפקת פלט. ח"כ מיכאל איתן הסתייג בעבר מסעיף זה, והציע כי ההוצאות ייקבעו על ידי ועדה בת שלושה חברים, בהם שופט בדימוס, נציג בעלי רישיונות בזק ושר האוצר או מי מטעמו.

התייחסות לחיסיון העיתונאי

עו"ד שירה בריק-חיימוביץ', שותפה במשרד עורכי הדין ליבליך-מוזר, שייצגה בדיון את "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", הביעה חשש מפני השלכות הרות גורל של החוק על החיסיון העיתונאי. במכתב של עו"ד בריק-חיימוביץ' ועו"ד מיבי מוזר אל חברי הוועדה, הם כותבים כי מסירת נתוני תקשורת של עיתונאי, בהם מספרי טלפון וכתובות דואר אלקטרוני, לרשות המשטרה עלולה לחשוף בקלות את מקורותיו העיתונאיים החסויים של עיתונאי.

לדבריהם, אפשרות זו עלולה לשבש קשות את העבודה העיתונאית ולפגוע אנושות בתפקודה במשטר דמוקרטי. הסרת החיסיון תרתיע אנשים מלפנות לעיתונות, ולפיכך גם תמנע חשיפת שחיתויות ותפגע בעקיפין גם בעבודת המשטרה.

הם ביקשו להוסיף להצעה איסור לפגוע בחיסיון המקצועי של עיתונאים. הנוסח המקורי של החוק מעיר בכלליות, כי בבקשה לקבלת צו יצוין אם האדם שלגביו מבוקש הצו הוא בעל חיסיון מקצועי, ללא התייחסות מפורשת לעיתונאים.

כמו כן, על פי עמדתם, על מבקש הצו להוכיח לבית-המשפט כי אין כל דרך אחרת להשיג ראיה זולת קבלת נתוני התקשורת,

ושאין אפשרות להישען על ראיות אחרות מבלי להסתכן בחשיפתם של מקורות המידע של העיתונאי.

בעקבות הביקורת, משרד המשפטים נאות להוסיף להצעה משפט המחייב את המשטרה לדווח כאשר האדם אשר לנתוני התקשורת שלו היא מבקשת לצותת הוא עיתונאי. עם זאת, בקשת נציגי העיתונות לקבוע כי רק נשיא בית המשפט או סגנו יהיו מוסמכים להוציא צו המורה על מסירת נתוני תקשורת המתייחסים לעיתונאי, וכי בכל מקרה, הצו לא יוצא לפני שהשופט (קיים בחוק מסלול מהיר של הוצאת צו ללא שופט במצבי חירום ג.מ.) ישמע את טיעוני העיתונאי או כלי התקשורת. הדיון בנושא זה יימשך בשבועות הקרובים.  

גם בלוגר הוא עיתונאי 

אחת הסוגיות המעניינות שעלו בדיון נגעה בשאלה מי הוא עיתונאי. האם המשטרה תוכל לבקש את נתוני התקשורת של בלוגר, למשל, מבלי שתאלץ לציין כי מדובר בבעל בלוג? עמוס שוקן, המוציא לאור של "הארץ", שנכח בדיון, תמך חד-משמעית בהכרה עיתונאית בבלוגרים. היועצים המשפטיים של המשטרה ומשרד התקשורת הסכימו לבקשה כי במקרים בהם מדובר בחקירה העוסקת בפעולות של בלוגרים במסגרת הבלוג, גם הם יוכרו כעיתונאים. בהקשר זה, יש לציין כי אתר "סקופ" עתר לאחרונה לבג"ץ בבקשה כי יורה ללשכת העיתונות הממשלתית להכיר בבלוגרים כעיתונאים.

חבר הכנסת ריבלין מגדיר את ההתייצבות של משרד המשפטים לצד המשטרה בעניין החוק "מוזרה". "התפלאתי שמשרד המשפטים יוזם את החוק ומקדם אותו. אני לא יודע מהן הסיבות של הממשלה לתמוך בחוק הזה. ביקשתי ממשרד המשפטים להשיב לי בעניין הזה". הוא מעודד מתוצאות הדיון האחרון והחלטת חברי הכנסת לפתוח את החוק לדיון מחודש. "יש לשבח את יושב ראש הוועדה, ח"כ מנחם בן ששון, שלא התעקש, והסכים לדיון מחודש בנושאים הבעייתיים. חשוב לשמוע את כל הגורמים. לשכת עורכי הדין מתנגדת להצעה, משרד התקשורת מתנגד, האגודה לזכויות האזרח נגד. כנראה שמשהו בו פגום. אנחנו צריכים להגן על כבוד האדם ופרטיותו ואסור לשאת את שם המלחמה בפשיעה לשווא".