ריקוד מושחת

אפילו הבטטה הכי רדומה כבר יודעת, שערוץ 2 הוא מעוזה של הממלכתיות הישראלית החדשה. בערך פעם בשעה טורח הערוץ הזה להזכיר לצופיו שהוא הרבה יותר ממדורה של שבט: בחסותו תלמדו לחנך ילדים ולסגור אוברדרפט ולתקן את המדינה, או את מכונת הכביסה, עם אינסטלטור ישר.

בתיווכו תזדעזעו מחתולים לוחכי עופות או מקשישים שאין להם תרופות. בעזרתו, ורק בעזרתו, תוכלו לחלום על תהילת עולם. כמו שאמר צביקה הדר אתמול: "כולם רוקדים, וכולם חולמים להגיע לכאן", כלומר – לאודישנים של "נולד לרקוד".

אבל הממלכתיות הישראלית החדשה, אנחנו יודעים, נגועה בבעיות קשות של טוהר המידות. הנה, רק בשבוע שעבר שיגרו עורכי דינו של ראש הממשלה מסר חד משמעי ל"עובדה", לפיו ראש הממשלה לא היה צריך כלל לדווח על קשרים אישיים מסועפים בינו לבין מעורבים במכרז, שהיתה לו אפשרות להשפיע על תוצאותיו. ואם לראש הממשלה מותר, למה לא לעידו תדמור?

אודישנים ל"נולד לרקוד". משהו שם מסריח (צילום: ירון ברנר)

תות מולאור הגיעה לאודישנים אחרי שבעונה הקודמת של "נולד", כפסע היה בינה לבין התקבלות לנבחרת. תות מולאור היא עלמה צחקנית שמאירה את המסך בחיוכה ובגומות שלה, אבל מי שראה את הרקדנים המוכשרים שנבחרו אמש לעלות שלב, יכול היה להתרשם שהיא לא מגיעה לקרסוליהם. אולי גם תות מולאור יודעת את זה. אולי משום כך בחרה "לקחת שיעורים" אצל עידו תדמור, שופט ב"נולד לרקוד", שהיה בין אלה שהעבירו אותה אתמול לשלב הבא.

ברוח הממלכתיות החדשה, צריך להסביר מה כאן חמור כל כך – וצריך לעשות זאת בקול רם, במלים מפורשות, אפילו בהסתמכות על ספר החוקים. זה נחוץ ממפני שהשריר המוסרי של צופי הטלוויזיה מורדם ומאולחש מול מדורת השבט עד כדי כך, שב"טדי הפקות" איש לא חשב שמשהו לא בסדר. עובדה, לא הורידו את תות מולאור בעריכה. גם לא את הודאתו המפורשת של תדמור שהיא למדה אצלו.

יש בישראל חוק בתי משפט, וב-2004 נוסף לו חידוש שקובע במפורש ששופטים לא יכולים לשבת בדין בעניין שבו יש להם אינטרס כספי או אישי בתוצאות של הליך. גם אם היו מעורבים כיועצים, מומחים, מקבלי שכר בעניינים הקשורים להליך – אסור לשופטים לדון בו. נורמות נאות כאלה צריך להביא, בשינויים המתחייבים מאופי ההליך, גם לתוכנית ריאליטי שמתיימרת לבחור באופן מקצועי, הוגן, שוויוני ונטול משוא פנים באנשים צעירים שרוצים תהילה וזוהר.

אמש הוכיחו יוצרי "נולד לרקוד" שהם מנהלים משחק מכור. עידו תדמור לא פסל את עצמו מדיון במעלותיה של התלמידה שלו, זו שקיבל ממנה שכר תמורת שכלול היכולות שלה – על מנת שתוכל להתקבל בהמשך דרכה ל"נולד לרקוד".

זה מדבק

ונניח שאין דופי בשרירים (המרשימים) של עידו תדמור, רק זה המוסרי מנוון קצת: הוא הרי לא נמצא שם לבד. סביבו יש המון אנשים שהיו יכולים לראות מיד את משוא הפנים בסיטואציה הזאת, את ניגוד האינטרסים המובהק, את העובדה שאחרי הופעתה של תות מולאור בתוכנית, כבר אי אפשר יהיה להאמין במקצועיות ובהגינות שלו. ובכן, איש מן השופטים האחרים בהליך לא העיר לו, ולו במילה אחת, שמשהו כאן מסריח. לא צביקה הדר, לא עורכים ומפיקים, לא צלמים ואנשי קול. כולם – כולל הצופים – הוזמנו לראות כיצד המשחק מכור, ובעיני כולם זה אמור להיות בסדר גמור.

אבל זה לא. זה מושחת. וזה מעורר שאלות קשות על הגינותה של התוכנית

בכלל: כשדוד דביר אומר לאחד המועמדים, "אני מכיר אותך", ומפרט את נסיונו המקצועי של המועמד בלהקות שונות ובזמנים שונים – האם גם הוא קיבל שכר מהמועמד בשלב כלשהו בקריירה שלו? האם ההיכרות המוקדמת שביניהם היא כזאת שפוסלת את דביר מלדון ביכולות של המועמד? ואם כן, מדוע לא אומרים לנו? ואם לא – מדוע שנאמין?

שחיתות ציבורית היא מחלה מדבקת. כיוון שאני מאמינה בחשיבותה של היגיינה מוסרית גם בחיינו הפרטיים, לא אצפה עוד ב"נולד לרקוד".