חוק ההסדרים ותרגילי הורדת הידיים
חוק ההסדרים הושלם השבוע לחקיקה ולמרות שהרבה עזים אכן יצאו ממנו, הגזירות נשארו, כך שהחוק אמנם שרוט וחבול אבל עדיין חי ובועט. מרי מחושב בעיתוי מוקדם, היה יכול להניב גם את ביטול הגזרות החברתיות
בזירה הפוליטית גברה השבוע הכנסת על הממשלה, בנקודות ולא בנוקט-אאוט, בסיבוב נוסף במאבק נגד חוק ההסדרים, אבל המלה האחרונה תאמר רק ב-31 בדצמבר. ההישג של כיווץ החוק ב-70% מנפחו המפלצתי, אותו רשמה הכנסת לזכותה השבוע, הוא אמנם חסר תקדים. אבל מבחנה האמיתי יהיה בכוחה לנטרל את מטען הצד החברתי של הגזירות אשר נותרו בחוק. יש לה 6 שבועות בסך הכל, ומכבש הלחצים של הממשלה רק בשלבי חימום.
אורי אריאל מהאיחוד הלאומי לגלג על קולות המלחמה של אנשי ש"ס, הגמלאים והעבודה, שותפי הקואליציה, שהבטיחו "קרבות דמים". הוא הזכיר להם את מלחמות העבר שבהן נלחמו כאריות ונפלו כזבובים. במאזן הפוליטי שלהם, בשורה הראשונה, נמצאת תמיד הדאגה לבוחרים ולאמינותם האישית, אבל איכשהו בשורה האחרונה, היא נהפכת לדאגה לכיסא ולמנעמי השלטון. לא במקרה יצאה השבוע בת קול מלשכת ראש הממשלה שהמרי הזה יקדים את הבחירות.
כדאי להקשיב בהקשר זה לדיבורים בשיחות המסדרון. הם מצננים את תרועות המלחמה הפוזלות לתקשורת. השר אלי ישי, מנהיג ש"ס, הסביר את התלהמות ראש סיעתו, יעקב מרגי, ש"צריך לתת לו קצת להתפרע". כלומר, גם בחוד החנית של המאבק החברתי, הכל תחת בקרה ושליטה. או הראש החדש של סיעת הגמלאים, יצחק גלנטי, שמתחרה במרגי, לבטח זוכר איך קודמו בתפקיד ובראשות ועדת העבודה, משה שרוני, הודח לא מזמן בחרפה בגלל שלא ציית לראש מפלגתו לעכב את החוק להגדלת קצבאות הזקנה.
חוק ההסדרים לא יחוסל. הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב ותחיה עד 120 רק מרוב אנשים שמתפרנסים ממנה או משחיטתה. החל מחברי הכנסת שגוזרים את הקופונים מהכותרות שהם מייצרים, וכלה בלוביסטים של בעלי העניין העסקיים, קורבנות החוק, אשר העיסוק בו מספק להם שפע הזדמנויות לגביית עמלות שמנות מלקוחותיהם. הרבה נשיאים ורוח יש מסביב אבל מעט גשם.
מבלי לזלזל בהצלחות החלקיות של מאבק הכנסת בחוק - הן לא מעידות על צבירת כוח פרלמנטרי כמו על פיחות בכוח הממשל. הצרות האישיות של ראש הממשלה והמשברים הרובצים לפתחו של שר האוצר גוזלים מהם את האנרגיות ליישור הקואליציה במאבקי התקציב בכנסת שידענו בשנים קודמות. המזל משחק ליו"ר הכנסת, דליה איציק, בעימות הבוטה שלה מול ראשי האוצר כשלצדה יו"ר הקואליציה, אלי אפללו, ויו"ר ועדת הכנסת דוד טל הממונה על נהלי החקיקה (כולם, אגב, קדימה). בעצם זה יותר מזל משכל.
אלשטיין הוקיעה את רפיסות הממשל
כנסת חכמה היתה חוסכת את תרגילי הורדת הידיים, לו השכילה להתחיל לקצץ את חוק ההסדרים של 2008 לפני 10 חודשים, מיד לאחר שקבלה את החוק של 2007. אבל היא נרדמה בשמירה במקום לתפוס את שר האוצר, אברהם הירשזון, במלה שלו ולהכריח אותו ליישם מיד את התחייבותו לגבש בשיתוף הכנסת מתכונת חדשה וקומפקטית לחוק. הוא נאלץ להבטיח זאת כדי להפשיר את החוק הקודם שהוקפא במרד של רוחמה אברהם, אבל לא נלחץ לעמוד בדיבורו.
הכנסת לא התעוררה ולא ניצלה את החלל שנוצר אחרי פרישתו. לא הועילו גם תזכורות שקיבלה היועצת המשפטית של הבית, נורית אלשטיין, לפעול לפני תחילת דיוני הממשלה על תקציב 2008. זה קרה בראשית הקיץ שעבר. אבל בהעדר שר במשרה מלאה באוצר, ושוט חלופי אחר, חזר אגף התקציבים לסורו ולמתכונת החוק המסורתית, שאפילו נופחה יותר. כשנכנס רוני בר-און ללשכת השר, הוא ניצב לפני עובדה מוגמרת.
אלשטיין אמנם כתבה חוות דעת משפטית מבריקה, כולה פסק דין מוות על חוק ההסדרים או לפחות כתב אישום חריף וחסר תקדים נגד הממשלה על התנהלותה הקלוקלת שמולידה את המפלצת הזאת. היא הוקיעה את רפיסות הממשל שנמנע מלהזרים לכנסת לאורך השנה את יוזמות החקיקה שלו, בעיקר של הרפורמות במשק, ומעדיף להעביר אותן בשיטת זבנג וגמרנו. המסמך פסל, בגיבוי פסיקת בג"ץ, את ההליך החפוז והאנטי דמוקרטי, והפריך את התירוץ שהדרך הרגילה זרועת מכשולים. אלשטיין הוכיחה כי רפורמות שהוצאו מהחוק הקודם להליך הרגיל נתקעו אך ורק באשמת הממשלה.
למסמך אלשטיין היה חיסרון אחד. הוא נשלח לשרי הממשלה לאחר אישור התקציב וכרך ההחלטות שמאחוריו כשהיו בשלב העיבוד המשפטי של חוק ההסדרים. פיגור של חצי שנה לפחות. הכנסת נזעקה לסגור את האורוות אחרי בריחת הסוסים, ותגובותיה מאז מזכירות מכונית שסובלת מהצתה מאוחרת. ככל שמהלכיה פקחיים, היא נאלצת לאלתר אותם כדי להיחלץ ממצבים שחכמים לא היו נכנסים אליהם.
איציק נרדמה בהצבעה הראשונה?
דליה איציק אכן מפגינה הפעם אומץ לב נדיר כשהניפה בגלוי את נס המרד נגד האוצר, זרקה מלשכתה את פקידי אגף התקציבים באזהרה שלא יעזו לחזור אלא עם חוק רזה, והעלתה את לחץ הדם של השר בר-און. אבל גם עיתוי ההפגנה הזאת לקה בפיגור. איציק היתה מרשימה ואפקטיבית יותר לו סירבה מראש, על פי סמכות יו"ר הכנסת, למנוע את ההצבעה בקריאה הראשונה על החוק הכרסתני, עתיר הגזירות במתכונתו המקורית, או לפחות להצביע נגדו. בטוח שהיא היתה גורפת אחריה את הגיבורים החברתיים מהקואליציה שצועקים היום, אבל במעמד ההוא המשמעת הפוליטית גברה על המצפון, והסיטה את האצבע לכפתור ההצבעה הלא נכון.
לאלי אפללו ולדוד טל - שתי הצלעות האחרות במשולש המרי - יותר קשה לבוא בטענות. הם התמנו רק לאחרונה. הנעליים החדשות עדיין לוחצות אחרי שנים של התנגדות נחרצת לחוק ההסדרים ולהרכבו המנופח. אולמרט משך את איוש תפקידי המפתח עד אחרי הדקה ה-90. רגע לפני, אפללו היה בטוח שהוא נשאר בוועדת הכספים וטל ינהיג את הקואליציה. ברוח זו הוא הזהיר את טל מהצרות שיעשה לו ברגע שהחוק יגיע לוועדה. עכשיו אפללו מודה שהוא נאלץ "ללכת בין הטיפות", וטל מתלבט איך הולכים עם ומרגישים בלי.
מההתלבטות הזאת נולדו השבוע תרגילי הורדת הידיים שסנדלו את האוצר ועודדו את מתנגדי החוק בקואליציה לוותר על המאבק הפורמלי של חלוקת החוק בוועדת הכנסת כדי להתמקד במאבק המהותי נגד הגזירות בוועדות. התרגילים הצליחו לא מעט בגלל חולשת ראש הממשלה והאוצר. לקובי הבר, הממונה על התקציבים, נגמר הסוס. הוא פורש בקרוב ואיננו סוס המלחמה משנים קודמות. אנשיו ניסו לפתות את ראשי הוועדות שיטפלו בחוק כך שיקצרו עד סוף 2007, גם את הטיפול בנושאים שיעברו לחקיקה הרגילה. "הטריקים והשטיקים" כלשון יו"ר ועדת הכספים סטס מיסז'ניקוב. אפללו וטל עקפו אותם והכתיבו את ההישג שהדיון בנושאים אלה (70% מהחוק המקורי) יתחיל בראשית 2008.
הגזירות עדיין שם
הרבה עזים אכן יצאו מהחוק, אולם הגזירות נשארו, כך שהחוק אמנם שרוט וחבול אבל עדיין חי ובועט. צמצום החוק הוא הישג אריתמטי ולא מהותי. מרי מחושב בעיתוי מוקדם, היה יכול להניב גם את צמצום אם לא ביטול מוחלט של הגזירות הצורמות ביותר של המשך הקפאת קצבאות הביטוח הלאומי המקוצצות. עכשיו זה יהיה קשה גם אם הן עברו לוועדת העבודה שבשליטת הגמלאים המורדים ולא לוועדת הכספים החשופה ללחצי האוצר. עם קצת יותר זמן היה אפשר להרוג אותן עם נתונים בדוקים שהקצבאות אינן תלויות בתקציב המדינה אלא במקורות הביטוח הלאומי.
פחות מחודשיים נותרו לאישור הסופי של הגזירות או מה שיישאר מהן. אפללו מבטיח שהחוק ייצא מהוועדות אחרת מכפי שנכנס. הוא גם רומז שהמאבק בגזירות יהיה לא רק משוחרר מכבלי המשמעת הקואליציונית, אלא יקבל את הגיבוי שלו. לאפללו יש עניין אישי במחיקת הגזירה של מס הבריאות על עקרת הבית. היא עלתה ונדחתה לפני 4 שנים ולפני שנתיים האוצר קנה ממנו את החלופה של ביטול נקודת הזיכוי במס הכנסה לבני הזוג של הנשים הלא עובדות. אלא שהמאבק יתנהל נגד מחוגי השעון, והלחץ הנגדי של האוצר יתנקז ויתעצם בשבוע האחרון של ההצבעות בוועדות ובמליאה.
לפיכך, מבחנו של "משולש המרי" ושל גיבורי "מיליציית ההסדרים" בקואליציה איננו בהישגי השבוע החולף. נראה אותם מגלים אורך נשימה ועצבים חזקים בלחצים של איומי הקדמת הבחירות והדילים התקציביים המפתים שיוצעו להם בשבוע הקריטי כמו בשנים קודמות. אבל אל תתפלאו אם האריות יתקפלו בהצבעות ויפלו כזבובים. אחרת, מדוע הם להוטים כל כך לקבל את הכותרת שלהם כבר היום וסומכים על הזיכרון הציבורי הקצר?
לפנייה לכתב/ת 
