היה טוב, היה יוסי

למרות כישוריו המדיניים הרבים והבלתי מעורערים, ביילין לא הוכיח יכולות

פוליטיות מרשימות מדי. מרצ הפכה בתקופתו למפלגה קטנה, מפולגת ומסוכסכת, שהתקשתה להחזיר אליה את הבוחרים של תחילת שנות התשעים. למעשה, ביילין מסיים את הקדנציה שלו כשהוא מבודד וכמעט בודד, חסר מקורבים ותומכים אמיתיים שמוכנים לשכב בשבילו על הגדר. לא בכדי היה בלתי אפשרי למצוא בשבועות האחרונים "מקורבים" שיוכלו לספר או לנתח את צעדיו העתידיים של היושב ראש. כמעט אף אחד במרצ לא היה מוכן להתחייב כיצד ינהג ביילין, מה יהיו צעדיו העתידיים, האם יפרוש או ירוץ עד הסוף.

ביילין משוכנע שהוא למעשה הציל את מרצ. קשה לומר אם הוא טועה או צודק, שכן בבחירות הכלליות האחרונות ב-2003, המערכת הפוליטית הייתה במצב כמעט כאוטי: שרון פיצל את הליכוד והקים את קדימה, העבודה העמידה בראשה את פרץ, שינוי נעלמה, והציבור נתן לגמלאים - מפלגה אנונימית אך משעשעת - שבעה מנדטים.  

בבית המריבה בחברון (צילום: גיל יוחנן)

פרישתו היום מן המרוץ היא אמנם ג'נטלמנית, אולם היא נעשתה בלית ברירה. לביילין היה ברור כי לאחר החלטתו של חיים אורון להתמודד על ראשות התנועה, לו לא יהיה שום סיכוי לנצח שוב. לכן פרש, ולכן גם הודיע באופן ברור על תמיכתו באורון. מעבר לכך, ביילין לא נחשב למעריץ גדול של זהבה גלאון או רן כהן, והוא יודע כי לאף אחד משניהם אין סיכוי לנצח את הבחירות האלה. לכן, האפשרות שהיה תומך במי מהם היא על סף הפנטזיה.

ולמרות כל זאת, על ביילין הדמות הפוליטית אפשר לשפוך לא מעט מילים טובות. מאז

נכנס לחיים הפוליטיים, מיצב עצמו יו"ר מרצ היוצא כדמות מרכזית בשיח המדיני והציבורי. הוא היה מעורב באינספור יוזמות שלום עם הפלסטינים, הגה את יוזמת ז'נבה, ובכך השפיע - אולי בצורה מכרעת - על החלטתו של שרון לצאת מן הקיפאון ולבצע מהלך כלשהו מול הפלסטינים. בכל הנוגע לתחום המדיני, יוסי ביילין הוא אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בעשרים השנים האחרונות על השיח הציבורי הישראלי.

וזה מוביל אותנו אל העתיד. לפי שעה, ביילין טוען שהוא מתכוון לרוץ גם לכנסת הבאה, אלא אם יקרה משהו דרמטי. במקרה הזה, ולנוכח המרורים הרבים שהאכילו אותו החיים הפוליטיים - אפשר להטיל ספק בכנותו. ההערכה כיום במערכת הפוליטית היא שביילין גמר את הסוס, שהוא לא ירוץ עוד.