קדושה וזמן בטבעות סאטורן
השבוע, ב- 21/12 עוברת השמש אל מזל גדי, המתאפיין כמזל הזמן, יצירת הגבולות, ההפרדה וההבדלה. בואו ללמוד על ילידי המזל שנע מה- 21/12 ועד ל- 21/1
דת ואלוהות
סמל מיתולוגי ידוע של סאטורן, הפלנטה השליטה אסטרולוגית של מזל גדי, הוא כרונוס. מזל גדי הוא פניי היאנוס, אותו ראש בעל שני פנים, שכל אחד מהם פונה לכיוון מנוגד. במיתולוגיה הרומית יאנוס נחשב לאל האלים, ואילו הפרצופים שפונים אחורה וקדימה מייצגים את הזמן, את מה שהיה ומה שיהיה. הקשר ההדוק ביניהם נמצא במבנה המחשבה - הגדי הוא העוגן על רצף הזמן, היאנוס הוא רצף ההיסטוריה והזמן הקווי. נקודה זו חשובה ומרכזית בדתות המונותאיסטיות, כמו, למשל, מעמד הר סיני ומשה בקבלת לוחות הברית ביהדות, צליבתו של ישו בגבעת גולגאתה בנצרות, וההגרה (הגירה) של מוחמד ממכה לאל מדינה בשנת 1622, ממנה מתחיל מניין השנים המוסלמי.
הנקודה הגדיית המרכזית כאן היא של התחלה בזמן, אותו זמן קווי היסטורי, המהווה פיגום מרכזי, מן די.אנ.איי לכל אורכו של סאטורן. השעון הגדיי הוא לא תיאורטי אלא אינסטרומנטלי, תפקידו ליצור את ההיסטוריה. תפקידה של ההיסטוריה היא, לבנות את מוטיבים של מוסר, אשמה, יראה, השגחה אלוהית, שכר ועונש, ובמובן גדיי עמוק יותר, פער גדיי בלתי ניתן לגישור בין האדם לבורא (פער זה עשוי להשתבש בקפיצות הקוונטיות של הדלי או במעגליות ונצחיות דגית באסטרולוגיה).
הגדי לא יקבל את השעון הדגי הנוזלי בציורו של דאלי, הזמן וההיסטוריה הם קשיחים לחלוטין, כשבסופם בית משפט של מעלה על המידות והמוסר. חוקי המשחק הפילוסופים של הדלי והדגים לא יכנסו לטבעות סאטורן –במקומם יופיע שעון מתקתק. מנקודת האלפא וההיסטוריה היא המשך תקתוק השעון על לסיום-האומגה, עד לתכלית של אחרית הימים. התפיסה הגדיית היא אלוהית-דתית-עמוקה, המקפלת בתוכה אלוהים, כשען עם תקתוק היסטורי, שמירת רצף דורות, תכלית ויעוד. הזמן הוא לא רק היסטורי, הוא נוסע קדימה ליעד מסוים-לתכלית אלוהית . היהדות שהביאה לעולם את המונותאיזם הגדיי, היא סאטורנית במובהק ב"נעשה ונשמע", בשבת בהבדלה בין קודש לחול, ביצירת הפרדות, סדר ומודעות.
כבר ממעשה בראשית היהדות עושה הכל להסתיר את הדלי הקוונטי משבש הזמן הקווי-היסטורי, ואת הכאוטיות הדגית הנכנסת לסדר בששת ימי בראשית, סדר שפירושו הכרה ומודעות, ומהם יגזרו גדיית, גם מוסר, אתיקה והשגחה.
גדי הוא מזל יצירת הגבולות, ההפרדה וההבדלה. פרופסור ג. שלום, חוקר הקבלה המפורסם, גרס גדיית, שהדתות המונותאיסטיות חיות ומתפתחות בתוך תודעה של קוטביות, של תהום שלעולם לא תגושר בין אלוהות-אדם, מה שנתפס אחרת בחוויה המיסטית של הדגים המוחק וממוסס את כל הפרדות.
הדגים מקפל בתוכו את התפיסות המזרחיות הפלוסופיות של אחדות בין האדם לאלוהות. הגדי מעדיף את ה'שָם' על ה'כאן', ורומז עליו במשפט התנכי: "אתם ראיתם כי מהשמיים דברתי עימכם" (שמות כ -18). פרופסור בידרמן מאוניברסיטת תל אביב חושב שזוהי לא רק הודעה על חיצוניות האל (תפיסה גדיית במובהק) אלא גם דרישה לציות גדיי ללא עוררין, לציוויים אלוהיים. התפיסה הגדיית היהודית-נוצרית, רואה את הטבע האנושי כניצב, תמידית, בצילו הכבד של החטא הקדמון. מימד זה מנוגד לתפיסה ההודית, או בלשוננו האסטרולוגית, תפיסתו של מזל דגים, לפיה האנושות כפי שהיא מתגלמת בתופעותיה הפסיכופיזיות, אינה אלא סוג של טעות מחשבת שווא, אשלייה דגית נפטונית.
סטיבן הוקינג בן מזל גדי (8.1.1942) טוען בספרו "קיצור תולדות הזמן", שכל עוד אנו מאמינים כי ליקום יש התחלה בזמן, אז דבר מה חייב להתחיל אותו, מישהו חייב למתוח את קפיץ השעון כדי שיתחיל לתקתק. ניתן לשער שהמישהו, או המשהו הזה, הוא אלוהים. לדבר נצחי אין צורך בבריאה ובורא, והנה כל המבנה הגדיי קורס, ואז לא יוכלו להופיע המוטיבים של היסטוריה, תכלית, אשם, חטא, השגחה, שכר ועונש, יעוד ועוד.
מעניינת העובדה שמקור המילה clock הוא במילה cloche, שהוא פעמון בצרפתית, וכן שהשעונים הראשונים מילאו תפקיד דתי חברתי ,ובדרך קבע הוצבו בחזית של כנסיות.
סאטורן הגדיי בתור אלוהיי התנ"ך ,שולט בבריאה באמצעות סדרים המונעים את האנטרופיה הדגית נפטונית, כמו גם את התוהו ובוהו, המכוון לאחדות ולאין. הנתק שבין הבריאה הסאטורנית במעשה בראשית, לאינסוף, הוא אכזרי ומוחלט. היות והאדם לא יכול לדמות לעצמו מצב אל-זמני של חוסר גבולות כשהוא לכוד בטבעות סאטורן, חש את חרמשו של כרונוס באופן תדיר. לגבי הגדי הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים. סאטורן ומזל גדי הם נציגי התפיסה הדטרמיניסטית, הכל כתוב והרשות נתונה, חופש הבחירה הוא לבחור במצוות ולעבוד את אלוהים.
ניתן לראות את הדמוניות של סאטורן אצל דוסטויבסקי כאינקויזיטור הגדול, ובביקורת שלו על הכנסייה ועל המשטר הנשען עליה. דוסטויבסקי מצטרף לקרקגור, הפילוסוף הדני, בהאירו את הפער בין המסר ברוחני-דתי, לבין מציאות ממסדית אינטרסנטית.
תיגר על סאטורן קראו גם הפלוסופים ניטשה היידגר, סארטר וגיתה. סאטורן, במובן הפרוידיאני, הוא האני העליון, אותו גורם שהגויים לא יכלו לסלוח ליהודים על שהביאו אותו לעולם. יונג גרס שהאני העליון של הפסיכואנליזה, אינו אלא הארכיטיפ היהודי של האלוהים בסיני. אם כן, המיתוס הזה הוא יצירתה של תרבות פטריארכלית גדיית שהחמרותיה על הנטייה האדיפלית הוגברו מאוד.
הסנקס - הזקן החכם
הגדי ושליטו סאטורן באים לביטוי בדמות המיתולוגית-פולקלוריסטית של הסנקס, הזקן החכם: ארכיטיפוס שמייצג בשלות כרונולוגית ושילוב של ניסיון חיים עם תבונה. המילה הלטינית סנקס מתייחסת לגיל הזקנה, והכוונה היא לסיום או להיחלשות הכוחות הפיזיים המאפשרים את ראשיתה של החכמה. סימניו המיסטיים הם : מגל חרמש (רמיזה לקציר ואיסוף היבול לאחר הבשלה), כלב, גולגולת,(סמל לסופיות) ושעון.
הסנקס הגדיי מזוהה עם מורשת תרבות המערב של מודעות ,סדר,היררכיה ושליטה הסנקס מסמל הדחקה, העדר ספונטניות, בעל מצפון ואשם. הוא משמר את הקיים, מנוגד לארוס ויש בו סממני דיכאון, איסורים וענישה. חוברים לו דימויי חורף אפלה, לילה, אבנים, מלח ועופרת. במיתולוגיה, כרונוס מסרס את אביו, אורנוס, ובולע את ילדיו . זהו סימן גדיי של העדפת הישן על חדש.
אצל יונג הסנקס הוא דמות היסטורית המביאה זמן עבר וטעם של דורות שעברו. סאטורן, כזקן חכם, משקף את הצורך האנושי במשמעות ומשמעת, הוא יודע שהעדר מטרות ועקרונות מכוונים, אינו נסבל לאורך זמן. במקום המבוכה והבלבול של הדגים, הוא מציב סדר, שיטה, משמעת ומבנה, כשהעיכובים הגדיים מהווים, בעצם, תהליך של הבשלה כדי לגייס את הכוחות הנפשיים להתמודדות עם לחצים, יוזמות ומעשים. כדמות ארכיטיפית הגדי הסאטורני בדימוי הזקן החכם, מתקשר לתארים של נביא, מטיף, איש קדוש, פילוסוף, אב רוחני, אפוטרופוס, מנהיג, שופט, רב, כומר, שאמאן, זקן העדה, יועץ ולמדן.
יונג טוען שהזקן החכם מייצג, בעצם, את הצד הנראה של האל והוא מתווך בין אדם לאל, כאשר הוא עצמו דמות של אל. עם זאת, לסאטורן יש גם מימד דואלי של כוחות המזוהים עם השטן, כמו למשל לאל הגנוסטי אברקסס, זה האחרון מייצג שני קטבים: חיובי ושלילי, אור וצל, וזאת כי מתח ניגודים הוא תנאי לבחירה, למודעות ולהתפתחות רוחנית. הצד האפל של הגדי (הזקן החכם) משתקף ברשעות, מתקשר לננסים, ובאגדות אחרות לזקן המאבד עין אחת, כסמל לסגולת הארה, בדומה לאוזיריס ו-ווטאן.
לפי ההוגים יונג גימס הילמן ומרי לואיז פון-פרנץ, במיתוסים של טרנספורמציה עוברת דמותו של הסנקס מקוטב טוב לרע ולהפך. בגנוסטיקה סאטורן הוא אל המיסתורין ובמיתולוגיה היוונית מקביל לו הרמס טריסמגיסטוס, שנחשב לאבי כל הנביאים. יונג מזהה את סאטורן עם הצל, התפקיד הנחות באישיות, כשעימות עם הצל הוא שלב ראשוני בדרך למפגש כן של האדם עם עצמו . בשפת האלכימאים זוהי התנסות עם ה-nigredo ובספרות הפולקלוריסטית מפגש זה מסומל בירידה לגיהנום . בתהליך סאטורני זה מתנסים פאוסט וזראתוסטרה. הצל הסאטורני הוא בעצם השלכה של התכונות השליליות שבנו, על הזולת.
השטן אליבא דה-יונג הוא גילוי ארכיטיפי של הצל הקולקטיבי, זאת מאחר והיסוד של סאטורן הוא אבהי פטריארכלי, שומר ערכים ואתיקה, שמקורה ביוונית הוא eathos ופירושה הרגל חוק סדר.
אנגליה והאופי הבריטי
ברמת הקבוצה אפשר לזהות את אנגליה והאנגלים כנציגי מזל גדי ונאמניו. מאחר שהבנו שהזמניות היא מוטיב מרכזי של הגדי, אזי אצל האנגלים הזמן גלוי וברור לכל בשעון הביג-בן הלונדוני . אולם זוהי לא נקודת ציון הזמן הבולטת היחידה, היות והאנגלי גם מכתיב, כיאות לאוטוריטה גדיית , את הזמן לכל העולם באמצעות שעון גריניץ. כמו כן, הוא מכתיב פורמאליות, דיסטנס, קורקטיות, היררכיה, נוקשות וסטטוס, המצויים בטיפוס האנגלי המכונה ג'נטלמן.
אנגליה היא גדיית היות שהביאה לעולם את אוקספורד והרציונליזם. הגדי האנגלי משתמש רבות במילים: גוד-לורד, תזכורת לסאטורן האלוהי. החינוך הבריטי היה מפורסם בנוקשותו הגדיית , מצטרפים אליו הציניות והויקטוריאניות של אנגליה. טיפוס גדיי אנגלי הומחש יצירתית בסרט העבר המפורסם, "הגשר על הנהר קוואי", באמצעות דמותו של קולונל ניקולסון במחנה השבויים יפני של מלחמת העולם השניה, כשהוא צועד בראש אנשיו בנחישות וגאווה בריטית, עם מקל תקוע מתחת לבית שחיו. בחנות לונדונית, באם רק תעז להרעיש או לדבר בקול רם מידיי לאוזני הסובב, הם יפנו אליך במבט חמור ויאמרו, באנגלית כמובן, manners please (נימוס ודרך ארץ בבקשה) כי כבר אמרנו, גדי הוא מזל בשליטה, איפוק וגבולות.
החינוך הבריטי היה מפורסם בנוקשותו הגדיית, ובסרט משנות ה-70 "if", עלתה אלגוריה אנרכיסטית על מרד תלמידים בחוקיה הנוקשים והישנים של הפנימייה. אולי לא סתם שרו הפינק-פלויד על החומה, אותו קיר גדיי, כמחאה והתנגדות לשמרנות הממסדית הבריטית, תוך קריאת תיגר על חומות אוקספורד, או ארמון בקינגהאם כמסמלי הרצף, הזמן, הנוקשות והעבר הגדיי. בסרט "החומה" (1982) השאלה היא האם יש שם מישהו בחוץ? מעבר לחומה, מעבר לטירה הגדיית בריטית, או בשפה אסטרולוגית מעבר לטבעות סאטורן.
גדי מול טלה- סאטורן אל מול מרס ווטאן
סאטורן עומד בניגוד פילוסופי ופסיכולוגי מהותי למזל טלה ושליטו המיתולוגי מרס. התרגום הטלאי ניתן להדגמה ברמת הקבוצה באופי הפאוסטי-גרמני: הגרמנים רצו את פאוסט, באופן טלאי מרסיאלי, בהיתר להשתחרר מכל מגבלה, זוהי אנטי-תיזה להנחת היסוד הגדיית של נורמות, אתיקה, גבולות והכרה במגבלות.
הטלה הגרמני החליט להשמיד את נציגיו האותנטיים של סא טורן המגביל את היהודים. מביאי המצפון והאשמה, הדת והמוסר הגדיי לאנושות. היהודים נתפסו כמפריעי החוויה הספונטנית-מיידית של מימוש פיזי-יצרי בכאן ובעכשיו. היטלר העדיף טלאית את החיה הצהובה של ניטשה, אמר זרתוסטרא. במקום הדחקות ואשם, יצרים, אגרסיה ועוצמה, היות ופאוסט של גתה רוצה להישאר לעד. זרתוסטרא של ניטשה רוצה שיבה נצחית ושניהם, במשקפיים טלאיות אסטרולוגיות, רוצים את ההווה, את הרגע בשיא הויטאליות, ולא יקנו הבטחות סאטורניות מעורפלות על גאולה אי שם בעתיד הרחוק. כך לפי הסיפור הגדיי הדתי.
דיוניסוס של ניטשה מעדיף לרקוד ומחליף את כריסטוס. הנצרות הסאטורנית מנוצחת אצל ניטשה במות האלוהים בידי זרתוסטרא, היות וכבר הבנו שלגבי הטלה ומרס, נציגו הגדי ושליטו סאטורן, יוצרים קרע בינו לבין הטבע באמצעות חוקים ונורמות האדם מקורו באל ולא בטבע, ולכן חייב תמיד בדין וחשבון על מעשיו. סאטורן רוצה פקעת נורמטיבית של טקסי חיברות וחניכה (rites of passage) ) בדרך לאחריות ולמוסר בוגר, או בשפתנו, בדרך אל תוך טבעות סאטורן.
הטלת האשמה היא נדבך חשוב ומרכזי של מזל גדי, ושורש התלות של סאטורן הדתי בכופר. הטלת אשמה היא סוג של הבדלה ויצירת תחום, הוא כופר מחוץ לטבעות, אנחנו בפנים, אנחנו באמונה ובנורמטיביות. השכר והעונש הם רעיון יהודי נוצרי גדיי, המחובר לקוויות הזמן וההיסטוריה. סאטורן לא מקבל את הגאונים והיוצרים, אותם קופצים קוונטיים דליים של אורנוס, קוטעי הרצף, משבשי הזמן וההיסטוריה, המתנתקים מטבעותיו המעיקות, ובמילים אחרות משתחררים מהאל עצמו. השפיטה היא, כל כך, טוטאלית, עד שהיא לא מאפשרת לחרוג מהזמן הקווי ולבקר, חס וחלילה, מעבר לרצף בזמן עתיד.
השפיטה והכופר הם מכניזם סמוי ליצירת זמן והיסטוריה קווית. רובשוב של ארתור קסטלר, הסופר היהודי בריטי, בספרו "אפלה בצהריים" (1940) שוכנע בידי חוקרו שהשירות הסופי שהוא עשוי להעניק למפלגה, הוא להודות בחטא שמעולם לא חטא. השופט ב"שחורים", של זאנה, מתמלא אימה גדיית לנוכח האפשרות שלא יוכל להשליך את הסאטורניות ולכרוך את הטבעות שבנפשו, על מישהו אחר . אם אין גופה אז אין פושע , והוא זועק בפחד "הרי זה יכול להרוג אותנו". השופט מתחנן לנאשם שלא יזעזע את הספינה ולא ינפץ את סדר הדברים. ההצגה חייבת להימשך, אסור לפושע, או אם תרצו, לכופר, להתעייף מתפקידו .
בגדי יש, מעבר לשפיטה, גם מימד של פטליזם, אולי הטיפוס הפאטליסטי בונה באמצעות תחושה זו את מימד הזמן הקווי בנוסח כך יקרה, ואין מה לעשות. הפסימיות משליכה אותו אל זמן עתיד, זמן קווי הנע קדימה ליעד, למטרה, לתכלית מוגדרת ידועה מראש . פסימיות ודטרמיניזם, פטליזם ואפוקליפטיות, הם נציגים סמויים בתת ההכרה של האדם, הפועלים בשירות הזמן הקווי היסטורי. הם לא רק בשירותו, הם בונים ומייצרים אותו, מה שתורם להרהור הפילוסופי שאולי הוא בעצמו לא ברור ועובדתי כל כך אם הם, יחד עם השפיטה, פועלים בנו בעוצמה כה רבה.
גדי הוא מזל הפוליטיקה, הממסדים, האקדמיות, מוסדות השלטון ועוד. סאטורן הוא קודם כל סדר: ordnungmuss sein הוא האידיאולוגיות שעל מזבחותיהם, מקריבים אינדיבידואליים או קבוצות או עמים הנמחצים תחת מכבש ההיסטוריה, כשהסאטורניים מפעילים את מכונות הטוטליטריות כחובה לאלוהות .
גדיים מפורסמים
ריצ'רד ניקסון (9.1.1913) מי שהיה נשיא ארצות הברית והסתבך בפרשה הממסדית הגדיית ב-1973- פרשת ווטרגייט.
רודיארד קיפלינג (30.12.1865) שנולד בהודו אל תוך הקולוניאליזם הבריטי, ספרו המפורסם : "ספר הג'ונגל" (1894) הוא גדיי במובהק, היות ועניינו הוא בחניכה המתחילה בטבע, בקמאי, בחיק הזאבה, ומסתיים בהיפרדות מהמשפחה (קבוצת הזאבים) ובפניה לציוויליזציה, מתוך בחירה במסגרת גדיית נורמטיבית. הסיפור של מוגלי עוסק, גדיית, בערכי המוסר ובשאלות של חינוך.
סר אייזק ניוטון (25.12.1642) הפיזיקאי והמתמטיקאי הבריטי, מגדולי המדענים בכל הדורות , אפילו הפיזיקה שלו היא גדיית במהותה, היות והיא כוללת את האקסיומה הראשונה אודות חוק האנרציה-כח השוכן בחומר וגורם לו להמשיך לנוע בהתמדה גדיית . אצל ניוטון הזמן והמרחב הם מוחלטים והם קשורים לגבי דידו לאל.
גדיים מעניינים נוספים הם הבימאי פדריקו פליני (20.1.1920) שטען גדיית "אתה קיים רק במה שאתה עושה". המתאגרף שהתאסלם בזמנו, קסיוס קליי-מוחמד עלי (17.1.1942) אלביס פרסלי (8.1.1935) ומרלן דיטריך, כוכבת העבר (27.12.1901). נוסיף גם את קרי גרנט (18.1.1904) ומשהו יותר עדכני, מל גבסון (3.1.1956) ששיחק במוטיב הגדיי הדתי בסרט "הפסיון של ישו".
מילות מפתח לגדי
זמן, רצף, משך, אלוהות, אורתודוכסיה, מצוות, אבהות, הדחקה, היסטוריה, זהות, גבולות, אשם, מגבלות, אתיקה, דיכאון, חינוך, מעמד, נדר, רשמיות, סמכות, שליטה, עופרת, מלח, הרגלים, אולטימטום, זקנה, בירוקרטיה, עצב, סנקציה, מנקה ארובות, צנזורה, מחנק, סבל, אתיקה, יובש, לאקוניות, צמצום, איפוק, עונש, שעון, חוק, הבשלה, ביצוע, חשבון נפש, ביטוח, חומות, דיסטנס, שבת, השגחה, קור, רקורד, בניה, קונפורמיות.
