צילום מקסים
מקסים סולומון היה אחד מחלוצי הצילום העיתונאי בארץ. בתערוכה מקיפה במוזיאון ארץ ישראל אפשר לצפות לראשונה באוסף צילומיו המתעדים את העשורים הראשונים של המדינה
היום (ג') נפתחת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב תערוכה חדשה המוקדשת כולה לצלם הישראלי מקסים סלומון (1922-1991), מראשוני צלמי העיתונות בארץ. בתערוכה ניתן להתרשם מעבודתו העיתונאית של סלומון ולחוש כיצד לכדה עינו את המשימות שאליהן נשלח כעיתונאי פעיל בשנות ה-50.
סולומון הוא אחד מחלוצי הצילום העיתונאי החופשי, נטול המעצורים והעצמאי שהתפתח בארץ בשנות ה-50 ומאפיין את העיתונות הישראלית עד היום. "זו הזדמנות נדירה לראות את האוסף של סלומון", אומר אוצר התערוכה גיא רז. "למעשה, כאן אנו מגשימים את משאלתו שמעולם לא הוגשמה לחשוף את כל הצילומים לציבור. סלומון חלם להוציא ספר ולא הספיק לעשות זאת בימי חייו".
מקסים סולומון. חלוץ בתחומו
בתערוכה יוצגו לראשונה צילומיו של מקסים סלומון ללא החיתוכים שנעשו בידי עורכי העיתונים, שהתאימו אותם לצרכי העימוד ופגעו לעיתים קרובות בקומפוזיציה המיוחדת שיצר.
מקסים סלומון עבד, בין השאר, במערכת עיתון "העולם הזה" ובעיתון "במחנה". הוא ליווה במצלמתו את שנותיה הראשונות של המדינה - מצילומי המעברות והגנרלים ועד לאמנים בתחילת דרכם ולחפירות הראשונות במצדה.
כצלם, נע סולומון בין צילום עצמאי שהעלה שאלות חברתיות ופוליטיות נוקבות ובין צילום הממוסד והמגויס. לעיתים אף מילא את תפקיד הכתב, ועשה זאת בכתיבה מלאת הומור וציניות. את כתבתו "ראיון עם סוס קרקס" (17.5.1951), חתם במילים: "'ואל תשכח להביא מצלמה', שמעתי את קולו של הסוס כשהתרחקתי מהמקום".
בין צילום מגויס לצילום עצמאי (צילום: מקסים סולומון)
עוד מוצגים בתערוכה, תצלומים בעלי אופי מיני וחושני, שצלם סולומון בשנות ה-50, בתקופה שבה נחשב העיסוק במיניות בכלל ובהומו אירוטיות בפרט לנועז וחתרני.
גם בשנות ה-50, המשיך סולומון לצלם במצלמה בפורמט 6x6 מהסוג המוכר של צלמי שנות ה-30, ופורמט הצילום שלה אפשר לו לשמור בצילומיו על רמת אסתטיקה גבוהה. פורמט צילום הזה חייב השהייה בעת הצילום, מה שאפשר לו ללכוד את הרגע הפחות צפוי ולצופים בתמונותיו להשתהות רגע נוסף מול האובייקטים המצולמים.
