כמה שווה קרחת

לפני 20 שנה הוכנסה ידיעה דרמטית לאולפן המנומנם של "מבט", במאה אחוזי רייטינג. מערכות העיתונים עצרו את מכונות הדפוס. זה לא קרה בגלל בקשה בהולה להימנע מהקדמת הבחירות שהעביר יצחק שמיר אל מפלגת התחייה. ירדנה ארזי, האייטם הכי דומיננטי אז בישראל, חתמה על חוזה למסע פרסום של בנק לאומי. בהשוואה להיום, זה כמו, אהמ, שנינט תעשה קרחת. 400 אלף דולר קיבלה ארזי לשנתיים, סכום דמיוני. הרעיון שזמרת תפרסם בנק נראה באייטיז תלוש כמו התלוש של ארנסט יפת.

ארזי לא ידעה, אבל היא הייתה כנראה הפרזנטורית הישראלית הראשונה, כזו שנבחרה להיות מזוהה עם המותג של לאומי בזכות הפופולריות שלה ולייצג אותו בלעדית באסוציאציות שיעלו החוסכים לשם הבנק. כי בניגוד לדוגמניות והדוגמנים שמציעים לפרסומות בעיקר את גופם, הפרזנטור מביא למגרש את כל קווי דמותו, אישיותו והרקורד שלו. החברות מניחות שהוא עושה להן את העבודה גם מחוץ לקמפיין. לכן הסכימה לשלם פלאפון לנינט סכום שיא של 1.5 מיליון שקל לשנה, אפילו יותר ממה שהרוויחו הגששים על "החום בוטל שותים קריסטל", והם עוד היו שלושה.

נינט שמה את החותמת על שנת השיא של הפרזנטורים בפרסומות. רק בשבוע שעבר עלה על הגל צביקה הדר, שכמעט לא עשה פרסומות במהלך הקריירה שלו. גם הסכומים שעוטפים את חשבונות הבנק של אסי כהן, גדי סוקניק ועדי אשכנזי יכולים להעיד על המרוץ המטורף שניהלו פה השנה משרדי הפרסום והחברות הגדולות. 6 אפסים כבר לא מפחידים אף מנהל קריאיטיב בדרך למימוש הבריף. אז מה יגיד שלום חנוך, שקיבל פעם 20 אלף דולר לפרסומת של "כיף-כף"? או אריק אינשטיין, שקיבל סכום דומה על פרסום "תה ויסוצקי"?

כמה מרוויחים 15 הפרזנטורים הפופולריים בארץ? האם גדי סוקניק מרוויח יותר מצביקה הדר? והאם השטויות של עדי אשכנזי שוות יותר מאלה של אייל קיציס? רז שכניק מביא השבוע את הרשימה המלאה ב"כלכלה שישי".

כמה מרוויחים הפרזנטורים – בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"