סמדר שיר והיהדות
סופרת הילדים המיתולוגית התגוררה בארה"ב, אך לא תסכים שילדיה יגדלו בגולה - "בגלל צלבי הקרס והגעגועים לכבד קצוץ". את הרב מוטי אלון היא היתה שולחת לפוליטיקה - "אבל הוא חכם מדי", בזכות המורה לתנ"ך בצייטלין ידעה להשיב ב"אחד נגד מאה" ומאלוהים היא דורשת: מספיק עם "הסתר הפנים". השאלון
1. החוויה היהודית שלי: אחרי החתונה נסעתי לארצות הברית בעקבות בעלי, וכדי לממן את הקרים צ'יז שעל פרוסת הלחם עבדתי כמורה לעברית. בחורף הראשון שלי במינסוטה, בעודי מבוססת בערימות השלג, ראיתי משהו ששינה לי את החיים – צלב קרס שצוייר בחזית בית הספר "תלמוד תורה" ושעות אחדות לאחר מכן נמחק על ידי הסייד, שמקבל משכורת חודשית כדי להעלים כתובות נאצה. הצלב השחור שבלט מתוך השלג הלבן הוכיח לי שגם אם מצבנו הכלכלי ישתפר ואפילו ירווח לעולם לא ארצה להישאר במקום שבו אני מיעוט ולעולם לא אסכים שילדיי יגדלו בגולה.
2. עם איזו דמות תנ"כית היית רוצה להיפגש, ומה היית אומרת לה? אני מתה להיפגש עם רחל אמנו, שאהובה עלי מאוד. אני רוצה לשאול אותה למה ויתרה על יעקב, אהובה, למען לאה, אחותה הגדולה, אם הרגישה כמי שמקריבה את חייה על מזבח המוסכמות ואם המעשה האצילי שלה נבע מאהבה לאחותה או מחוסר ברירה. זו חידה שעדיין לא פתרתי ושלדעתי מדברת אל כל אישה.
3. מתי בפעם האחרונה התפללת או היית בבית כנסת? ביום כיפור, בבית הכנסת השכונתי, עם יולי, בתי הקטנה. היא חיכתה בקוצר רוח לתקיעת השופר ואני חיכיתי בקוצר רוח לסוף הצום, כדי שאוכל לצלצל לאמא ולשמוע שהיא עברה אותו בשלום.
4. רב או איש דתי שאתה מעריך במיוחד: הרב מרדכי (מוטי) אלון, ומשום שאני יודעת עד כמה הוא צנוע ועניו לא אפרט את שבחיו. בעיניי הוא איש טוב, עם עיניים רחומות, שיודע לדבר אל כל אדם בשפתו ולכונן גשרים בין דתיים לבין כאלה שאינם חובשי כיפה ופאה, אך גם הוא אינו מגדירם כ"חילונים", כינוי שעלול להצביע על נחיתותם. הייתי רוצה לראות את הרב אלון בפוליטיקה ואין לי ספק שרבים וטובים ינהרו אחריו, אבל אני חוששת שהוא לא יילך לכיוון הזה. כאמור, הוא חכם.
5. איך נראה גן העדן שלך? יש לו גוונים שונים ומשתנים, וגם המיקום שלו אינו אחיד, בחלומות שלי הוא מתעתע, מופיע לשבריר שנייה ונעלם לשבועות ארוכים, אך בגן העדן שנמצא למעלה, למטה, בלב או באיזושהי ספרה סודית, אני תמיד רואה את אבי. ואני בטוחה שמהמקום שבו אבי נמצא, מאז שבורא עולם אסף אותו אליו, גם הוא רואה אותי.
6. מה אתה זוכר משיעורי תנ"ך? למדתי בבתי ספר דתיים – דיזנגוף וצייטלין – ובתנ"ך קיבלנו המון המון חומר ללמוד בעל פה. כשהעזתי לקטר, תמיד היתה מורה שאמרה "יום אחד תגידו לי תודה על שהכרחתי אתכן לשנן". ברור שמעולם לא היתה לי הזדמנות להודות למורה, וברור שמעולם לא חשבתי שיש על מה, עד שהגעתי ל"אחד נגד מאה" ולא נפסלתי בשאלה על שירת דבורה. אז הנה, תודה.
7. מה המאכל שרק בשבילו שווה לא לשמור כשרות? אין דבר כזה. אפילו האוכל המשובח ביותר הוא, בעיני, רק אוכל, משהו שנכנס ויוצא. לא אידיאל ולא מטרה.
8. האוכל יהודי הכי טעים בעיניך? כבד קצוץ, עם הרבה בצל מטוגן ופלחים של מלפפון חמוץ. למען האמת, אין לי מושג בזכות מה הוא הפך ל"יהודי", אבל הוא צרוב לי בלשון כחלק בלתי נפרד ממטעמי החג שהכינה אמי. ובבית הכנסת היו מגישים אותו במגדלים קטנים על מציות. בשנותינו הראשונות בארצות הברית, כזוג צעיר וחף ממזומנים, שמחתי לגלות שהכבד עומד במקום הכמעט אחרון באיטליז. האמריקנים סולדים ממנו בשל החשש מכולסטרול ולאור מחירו הנמוך, יחסית לחזה ולשוק, יכולתי לקנות ממנו בכמויות מסחריות, אבל למרות שטחנתי ותיבלתי, בדיוק כמו שהכתיבה לי אמא, לקצוץ האמריקני היה טעם שונה לחלוטין. אולי של געגועים.
9. מה חסר בלוח השנה היהודי? חגים של שמחה טהורה, ללא שום התכתבות עם אסונות מהעבר. כשבתי, כרמל, היתה בת חמש היא שאלה אותי "אמא, יש איזה חג שבו לא רצו להרוג אותנו?" והתחילה למנות את שמות הצוררים שעומדים מאחורי החגים – מפסח ועד סוכות. הסתכלתי על הסטודנטית של גן חובה ודפקתי לעצמי על המצח. וואלה, צודקת. אנחנו מרשים לעצמו לקיים את "ושמחת בחגיך" רק כניצולים. ומה עם השמחה שרוצה להתפרץ למראה הגשם הראשון ופריחת האביב? באותה שיחה אמרתי לבתי שיש לפחות חג אחד שלא קשור בנסיון הכחדה – ט"ו בשבט. בטח, פיקפקה כרמל, בראש השנה הזה העצים חוגגים את העובדה שהם הצליחו להינצל.
10. מה בין יהודי לגוי? מצטערת, אבל כולנו בני אדם. וכל מי שהוא מרקם של בשר ודם אינו צריך להתנשא.
11. אם היית ממציאה את יום המנוחה שבת, איך הוא היה נראה? השבת שלי היתה הרבה יותר ארוכה, היא היתה מתפרשת על פני יומיים, הייתי דואגת שבשבת ייעצר הגשם ותזרח השמש והייתי בוראת ציפור שמצחצחת את מקורה ופוצחת בזמר, מערב השבת ועד לצאתה.
12. איזה חג יהודי את הכי אוהבת? פסח. בגלל האביב שמסביב, הניקיון שבבית, ריח המצות, טעם החרוסת, סיפור ההגדה (רק שלא תיפול בחלקי השורה המביכה) והוויכוח הנצחי – מי יגנוב את האפיקומן. כל שנה, בפסח, אני חוזרת להיות ילדה.
13. בקשה מאלוהים: אל תסתר פניך. אם תואיל להסתכל – אין צורך שאפרט מה דורש את התערבותך. אתה תראה.
