לא רק מש"קי דת
זבולון המר הפך את הכיפה הסרוגה למותג מצליח: בזכותו פרץ הציבור הדתי-לאומי אל המרחבים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים-חברתיים, ובכך גרם ליהודים רבים להזדהות עם ערכיה של הציונות הדתית. יו"ר המפד"ל זבולון אורלב על היו"ר לשעבר זבולון המר, עשר שנים למותו
בעבר הרחוק ראו עצמם מנהיגיה של התנועה הדתית-לאומית אחראים לקביעת המזוזה הלאומית, לכשרות האוכל במערכות הממלכתיות ולעיצוב היחסים המסדירים אורחות דת ומדינה. רוב משאביה של התנועה הוקדשו להקמתן ולקיומן של מערכות ציבוריות עבור הציבור הדתי-לאומי ובראשן מערכת החינוך הממלכתית-דתית וההתיישבות, אך בה בעת הוקדשו מאמצים רבים ליצור מערכת יחסים הוגנת וראויה עם הציבור הלא-דתי. כל המשקל הפוליטי והפרלמנטרי גויס לצורך הישגים בעיצוב דמותה היהודית של מדינת ישראל, ובכלל זה הקמת מסגרות ממלכתיות שבאחריות התנועה כדוגמת המועצות הדתיות.
זבולון המר ז"ל, שהיום מלאו עשר שנים לפטירתו, היה ראש וראשון בין מובילי השינוי הדרמטי שחל בציבור הדתי-לאומי בעשורים האחרונים: הוא הוביל אותו מתפקיד מש"ק הדת ומשגיח הכשרות לתפקידי אחריות לאומית בתחומי החיים העיקריים העומדים בראש סדר יומה של המדינה. בתקופת מנהיגותו פרץ הציבור הדתי-לאומי מתחום מושבו המצומצם יחסית אל המרחבים הלאומיים, המדיניים, הביטחוניים והכלכליים-חברתיים העומדים בראש סדר העדיפות הלאומי.
הוא היה שר החינוך והתרבות הדתי הראשון, ובתום שלוש שנות מאבק ציבורי קשה מול השמאל החילוני זכה ללגיטמציה מלאה בתפקידו ואף נחשב לאחד משרי החינוך הטובים שהיו במדינת ישראל. מנהיגותו החינוכית הטביעה חותם עמוק על מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה והביאה את מדינת ישראל להישגים בינלאומיים ראשונים במעלה. גולת הכותרת בפעולותיו הייתה ללא ספק קידום מעמד המורה, ובייסדו את נדבך המכללות האקדמיות הביא להכפלת מספר הסטודנטים בישראל תוך עשר שנים.
במישור התנועתי הוא לא קיבל דבר על מגש של כסף. מעמדו הבלתי מעורער כמנהיג המפד"ל נרכש בעמל רב ולאחר מאבקים פוליטיים קשים. משהגיע לפסגה ידע לאחד תחת מנהיגותו את הציבור כולו, כמו התמודדות המפד"ל ב-1996 כמפלגתה ציונית-דתית יחידה והגדלת כוחה מששה מנדטים לתשעה. לפני בחירתו לתפקיד היו"ר, כמו לאחר מותו, ידענו פילוגים רבים שמהם אנו סובלים עד עצם היום הזה.
כהונתו כיו"ר המפד"ל סימלה יותר מכל את ניצחונה של דרכה החדשה של הציונות הדתית: אחריות לאומית עם הפנים אל כלל ישראל, השתלבות ממלכתית מלאה ונשיאה בעול המדינה בכל התחומים בהם נגזר גורלה. מאז תקופת המר הפכה הכיפה הסרוגה למותג מצליח ומבוקש בכל תחומי החיים. אנו מרגישים בחסרונו בגלל שמאז מותו התפלגנו, נחלשנו ואיבדנו את החזון כפי שהוא ראה אותו.
זכיתי ליצוק מים על ידיו ולעבוד במחיצתו למעלה מעשרים שנה: כיועצו, כמנהל לשכתו במשרד החינוך, כמנכ"ל משרדי הדתות והחינוך וכמזכ"ל התנועה. נוצרה בינינו ברית של חברים, במישור האישי, הערכי והפוליטי גם יחד. זהו המקור ממנו אני שואב את התעצומות הנדרשות למלא את תפקידי. בכל עת שנדרשת הכרעה ובכל זמן שיש צורך להתוות את הדרך, אינני נרתע ואינני ירא גם מהמחיר האישי שאני עלול לשלם, ובלבד שאשמור על אופי התנועה בדרכו של זבולון ז"ל.
עצמתו הרבה של המר נבעה מכך שגם בעת גדולתו לא שכח את מקורות הפשטות של בית פועלים בחיפה. מנהיגותו היתה מאופיינת בנחת, בסבלנות ובסובלנות. לכן הוא זכה לאהדה רבה בחוגים רחבים בציבור, גם מעבר לציבור מצביעי המפד"ל. זבולון המר ייזכר בזיכרון היהודי והישראלי כדמות הדתית-לאומית שהביאה יהודים רבים להזדהות עם ערכיה של הציונות הדתית.
המאמר המלא יפורסם בעלון "שבת בשבתו"
ח"כ זבולון אורלב
צילום: ודים דניאל
ח"כ המר. הפריצה הגדולה
צילום: נתי הרניק, לע"מ
מומלצים
