אני לא סנובית, רק חושבת שמגיע לי יותר
החלטתי לנסות להבין אחת ולתמיד למה אנשים בעלי תכונות אנושיות כמו גמדוּת, כיעור או בטן רופסת חושבים שמגיע להם. לא שאני מוציאה את עצמי מהכלל, כמובן. מחשבות בעקבות הטורים האחרונים של עורלה גויים ודורית דוד
בהמשך לטור של עורלה לגויים על המין המזדמן ולאחר קריאת השבת של דורית דוד על בואשים נפוצים, התרווחתי לי בכסא והתחלתי לחשוב על כל אותן דרישות גרנדיוזיות שאנחנו מציבים לאנשים אחרים.
ראשית כל, גילוי נאות: אני תל אביבית, בשנות העשרים לחיי, סיימתי תואר בפסיכולוגיה, אני יפה ובעלת גוף מושך, יש לי אופי חברותי ואני מאוד ידידותית למשתמש. אבל.... זהירות ספויילר (לכל אלה שהתחילו לפנטז) - אני נמוכה, 1.56 ביום טוב, לאחר עשר שעות פילאטיס וארבע שעות של מתיחות ע"י איגור - מדריך הכושר שעבר הכשרה בשטאזי.
כמו עורלה, שטוען שהוא יכול להרשות לעצמו לצאת רק עם בחורות ממש יפות, גם אני תמיד טוענת שאני יכולה להרשות לעצמי בחורים ממש גבוהים. מה זה גבוהים?! פחות מ-1.80 אני ממש מתבאסת.
עכשיו ברצינות: גם בחור בגובה 1.75 ייראה ממש גבוה לידי, אבל, איך לומר זאת בצורה יפה - לא בא לי עליו.
ובמחשבה זו החלטתי לרדת לשורש הבעיה ולהבין אחת ולתמיד, למה אנשים בעלי תכונות אנושיות כמו גמדוּת, כיעור, חוסר בקוביות בבטן וביקור יומיומי בשירותים לצורך מספר 2, על צורותיו השונות, חושבים שמגיע להם. לא שאני מוציאה את עצמי מהכלל.
שהרי מודיע קבל עם ועדה אדון עורלה שהוא לא נראה טוב, אבל הוא מצפה מזוגתו שתחייה שתיראה מינימום כמו כוכבת פורנו.
ובכן, לאחר שחשבתי על זה הגעתי למסקנה שקשורה באגו, קפיטליזם ואשראי.
הוא נראה טוב מאוד? אפשר להתחיל לפעול
דמיינו את הסצינה הבאה: חברותיי ואנוכי נכנסות לפאב, מתיישבות על הבר, מדברות ובוחנות את השטח (גברים שימו לב - נשים מסוגלות לעשות שני דברים במקביל. תאכלו את הלב). אחד נראה רע – עוברים הלאה. אחר נראה לא רע - נזכור להמשך. אחר נראה טוב מאוד - אפשר להתחיל להסתכל / למשוך תשומת לב / לגשת ולדבר. ככה זה פחות או יותר עובד. גם כשאנחנו מסרבות באלגנטיות סטייל "יש לי חבר", אין זה אומר שאנחנו סנוביות. אנחנו פשוט מרגישות שמגיע לנו יותר. כנ"ל לגבי גברים שלוקחים את מספר הנייד שלנו ולעולם לא יתקשרו - גם הם כנראה הרגישו שמגיע להם יותר.כל אחד ואחת מגיעים עם אשראי מסוים לשוק הפו"פ: אחד חתיך, אחת מעניינת, אחד יפה, אחד שמן, ואחד מסריח מהפה אבל הוא חתיך ויש לו אשראי (מהבנק) בלתי מוגבל אז הוא יוצא רק עם דוגמניות, שגם ככה לא מריחות כי גם להן יש ריח מסריח מהפה אחרי שלא אכלו שבוע, איך אמא שלי אומרת - "נו שויין".
אז אני גמדה, וכשאני רואה מישהו אחר חולה בדרדסת זה גורם לי להמציא חבר דמיוני, איתו אני יוצאת כבר שנתיים ובכלל "באתי לפאב כדי לשתות בירה ולדבר עם חברות". וכשעורלה רואה מישהי חמודה אבל לא ממש יפה אלא רק קצת, הוא מחפש יציאת חירום, או ממציא חברה בשם ק'. אני אומרת "נו שויין" - הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו, מהסיבה הפשוטה שדבשת זה מבאס ולא אסתטי.
חולשה אנושית לדובון גדול ומגונן
לכן, בבואנו לבחור בני זוג, אומר הפסיכואנליסט הטוב ביותר (לדעתי בלבד) יונג, נבחר את זה שלא ישים מול פנינו מראה לתכונות שנתפסות בעינינו כשליליות. עוד הוא מוסיף, שזאת טעות לעשות כן. אדרבה, אנחנו צריכים להתמודד עם הצל של עצמנו. אבל יונג מת, ואנחנו לא שואלים אותו. אני ממשיכה עם גבוהים. פשוט יש לי חולשה אנושית לדובון גדול ומגונן, זה תסביך נוראי, אבל עכשיו כשאני מודעת אליו אני יכולה לבחור בין כמה דרכי פעולה.
יש שני פתרונות לתסביך הזה. הראשון הוא להתחיל לחשב כמה אשראי יש לנו בשוק, כדי לדרוש את אותו הדבר. למשל: יופי שווה 10 נקודות, גובה שווה 7 נקודות, ציצי קטן 3, בינוני = 4, גדול = 5. דירוג דומה יינתן לאיבר המין הגברי, על סמך עובי ואורך. חשבון בנק מנופח שווה 15, דירה בתל אביב - 8, דירה באשדוד מינוס 14 נקודות, מהנדס - 9 (אבל רק אם אתה לא חננה), מהנדס חננה - 3 רופא 10, מפעיל ציוד כבד בנמל - 2 וכן הלאה. יש להכפיל "רופא" כפול "מכוער" ולחלק בשורש ריבועי של "אבא עשיר", והרי לנו הערך הריאלי של האדם. אבל כיוון שמתמטיקה מעולם לא היה הצד החזק שלי, אוותר על זה.
פתרון נוסף הוא לעבוד על הביטחון העצמי שלנו ביתר שאת ולהבין, שבני הזוג שלנו לא מגדירים את מי שאנחנו, אפילו שאמא שלי תמיד אומרת שלצאת עם רופא זה כבוד גדול (ומה אם הוא מסריח מהפה? מה אז אמא?). לא אחת יצא לי לצאת עם בחורים חביבי מראה (אבל לא יפים) ובעלי מקצוע חופשי, שבכלל לא הקשיבו למה שאמרתי אבל היו בטוחים שמצאו את אהבת חייהם. כי לפי תפיסתם, אפשר להחליף אשראי של יופי באשראי של יוקרה מקצועית. המחשבה הזו מקננת בגברים ונשים, וכשהיא יוצאת לפועל, הרבה פעמים היא נגמרת במפח נפש. כי ליופי מתרגלים מהר מאוד (לכיעור אולי לא), וגם לכבוד המפוקפק "חבר שלי עובד בהייטק". וכשכל התארים מיצו את עצמם בעיני החברה, ההורים והחברות המפרגנות, נשאר לנו להתמודד עם הבנאדם - ואז פתאום אנחנו מגלים שהוא בכלל חננה והיא בכלל מפליצה והוא משעמם טילים והיא מייבשת את המוח עם שיחות על שופינג. כל זה מתפוצץ בפרצוף שלנו, כי ניסינו להרים את הדימוי העצמי שלנו באמצעים חיצוניים בלבד.
אז אני לא אומרת לנסות ולהכיר כל אחד אם אין משיכה פיזית. אבל בחייאת, חבר'ה, לפי שיטת האשראי, חוסר בביטחון עצמי מוריד לפחות 100 נקודות.
ספויילר: אני 1.56 ביום טוב
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
