כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

מיצובישי אאוטלנדר - ושטח לכל

הגרסה העדכנית לרכב הרב-שימושי של מיצובישי נחתה אצלנו זה מכבר, ומתיימרת להציע את הטוב מכל העולמות. האמנם?

שחר הזלקורןפורסם: 16.01.08 , 15:46

לפני מיליוני שנים, כשהמין האנושי עוד לא היה ממש אנושי, היינו כולנו דו-חיים. אתם יודעים, יצורים רב-תכליתיים, שמסוגלים לחיות גם במים וגם על יבשה. כתוצאה מברירה טבעית וגם אבולוציה, איבדנו במהלך השנים את היכולת האמפיבית, ונשארנו טיפוסים די יבשתיים. קצת חבל. לאור התחממות כדור הארץ, שעשויה להביא להמסת קרחונים ולהצפת יבשות, יכולת נשימה מתחת למים נראית די שימושית.

ואיך כל זה קשור לתעשיית הרכב? היכולת לייצר מכוניות רב-שימושיות, שיודעות לעשות כמה דברים שונים בתכלית, היא משאת נפשן של יצרניות רבות. זה הרי הרעיון שעומד מאחורי עדר רכבי השטח: הם אמורים לחיות גם בכבישים סלולים, וגם בשבילים טרשיים ומאובקים.

מיצובישי אאוטלנדר החדש, ששיווקו בישראל החל לאחרונה, הוא בדיוק סוג כזה של דו-חי: "מהעיר לשטח בפעימת לב אחת", מצהירה כותרת בעלון הפרסום שלו. אז זה בדיוק מה שניסינו לעשות איתו. לקחנו אותו לעיר, יצאנו איתו לשטח, וכשחזרנו - זה מה שהיה לנו לומר עליו:

אחים לנשק

שלא כמו האאוטלנדר הקודם, שנראה כמו סטיישן שבמקרה נעל מגפיים וחבש כובע בוקרים, הדגם החדש נראה כמו שרכב פנאי מודרני צריך להיראות: רבוע, שרירי, קצת נפוח באזור הכנפיים, ובעיקר - גדול וגבוה. אגב, העיצוב החסון הזה מיישר קו עם שני האחים למשפחת הכביש-שטח של מיצובישי, הפאג'רו המגודל וההאנטר, טנדר שלא מיועד רק לשיפוצניקים.

גם בתא הנוסעים משיגה מיצובישי ציון גבוה: העיצוב פשוט אך נאה, מפרט האביזרים ארוך, והמרחב לחמישה נוסעים מספק. איכות החומרים אמנם לא מרשימה במיוחד - יש משטחים נרחבים של פלסטיק נוקשה וקצת מיושן למראה - אבל מאחר שהאאוטלנדר אמור לאכול אבק מדי פעם, זו בהחלט עשויה להתגלות כבחירה נבונה.

דווקא הצד השימושי לוקה מעט בחסר: קשה למצוא תנוחת נהיגה נוחה, בעיקר בגלל אפשרות כוונון מוגבלת של ההגה. בנוסף, שורת המושבים השלישית מתאימה רק לילדים, ופתיחתה הופכת את תא המטען לכשיר להובלת שתי בננות, שן שום ותו-לא. גם תפעול מערכת המולטימדיה התקנית ברמת גימור גבוהה ("לימיטיד"), סובלת מבקרה מסורבלת ורחוקה מידידותית.

הפתעות כאלה

דווקא על הכביש נרשמת הפתעה מסוימת. המראה המגודל מעורר חשש כי האאוטלנדר ירכון ויתנדנד על המתלים, כמו רכבי שטח רבים. אבל הוא דווקא בסדר: בטוח, צפוי ואפילו נוח. מי שינסה להוכיח לעולם שהוא מהיר כמו אלוף עולם בראלי, יתקל בבקרת יציבות סטנדרטית, שתצנן בצדק התלהבות מיותרת.

אבל זו לא הפתעה יחידה. עם מנוע בנזין בנפח 2.4 ליטר (170 כ"ס) ותיבת הילוכים רציפה, קשה לפתח ציפיות לביצועים מרנינים. אלא ששוב, האאוטלנדר מוכיח שהנייר לא תמיד מספר את כל האמת. התיבה חלקה וזריזה, המנוע חזק למדי, והביצועים בהחלט מספקים. מי שיתעקש לשלוט ידנית בתיבת ההילוכים, יוכל להשתמש בשישה יחסי העברה מתוכנתים מראש, בעזרת צמד מנופים מאחורי ההגה - שוב, תקני רק ברמות האבזור הגבוהות.

עד הכור באיראן

כמובן שהאאוטלנדר לא מתיימר לתת פייט להאמר צה"לי, שיכול הרי לחצות את המדבר העיראקי בדרך לכור האיראני. השאיפות של מיצובישי צנועות יותר: זהו "רכב שטח רך", או במלים אחרות - "שבילים מהודקים ומיושרים זה בסדר, אבל אל תנסו לטפס איתו את מעלה-תראו-איזה-גבר-אני".

וזה בדיוק מה שאתם מקבלים. ההנעה הכפולה מציעה שלושה מצבים: קדמית בלבד, כפולה שמעבירה כוח לפי דרישה לגלגלים האחוריים, וכאילו-נעילה של הדיפרנציאל המרכזי. למה "כאילו"? כי לא מדובר כאן בנעילת דיפרנציאל, אלא רק בבקשה מנומסת מהמחשב, להעביר מהר יותר כוח לאחור.

ככה שכל עוד טיולי השבת שלכם כוללים שבילי כורכר ועפר חביבים, אין תלונות. רוצים משהו הרפתקני יותר? כדאי שתכינו מראש תוכנית חילוץ. בלי נעילת דיפרנציאל או הילוך כוח, ועם צמיגי כביש ומתלים מוגבלי מהלך, שטח "אמיתי" לא נמצא בתפריט.

רך ומוצלח?

האאוטלנדר הוא רכב שטח רך מוצלח. יש לו תא נוסעים מרווח ושימושי, ביצועים מספקים, ויכולת שטח מוגבלת שתספיק ל-95% מהישראלים המסוקסים, אלה שמצהירים אמנם כי הם כובשים את הנגב בכל שבת פנויה, אבל בפועל עושים בעיקר מנגל בפארק.

ובכל זאת, כמה חבל, סביר להניח שלא נראה רבים ממנו על הכביש. למה? מחיר כמובן: ברמת אבזור בסיסית ("קומפורט") יעלה המיצובישי לכל-דרך 217 אלף שקל. רמת ביניים שנקראת "ספורט", מעלה את המחיר ל-232 אלף. ה"לימיטד" המפוארת - 247 אלף שקל.

משמעות תגי המחיר האלה, היא שהאאוטלנדר עשוי ליפול בין הכסאות. רכבי שטח "רכים" כמו יונדאי סנטה פה ושברולט קפטיבה, משווקים במחיר דומה ומציעים מנועים גדולים יותר, תאי נוסעים מרווחים יותר, ולא נשכח, יותר פוזה-של-גודל. עירוניים-קומפקטיים וצנועים יחסית, כמו טויוטה ראב4 ויונדאי טוסון, עשויים לקסום יותר תודות לתג-מחיר זול משמעותית.

וזה אומר שעל אנשי המכירות של מיצובישי מוטלת המשימה לשכנע את הלקוחות כי האאוטלנדר משלב רק את הטוב בשתי הקטגוריות. זה לא יהיה קל.

מיצובישי אאוטלנדר

מנוע	4 צילינדרים, 16 שסתומים
נפח / סוג דלק	2,360 סמ"ק / בנזין
הספק מרבי	170 כ"ס ב-6,000 סל"ד
מומנט מרבי	23.7 קג"מ ב-4,100 סל"ד
הנעה / תיבת הילוכים	קדמית או כפולה / אוטומטית רציפה
מרכב	חמש דלתות, האצ'בק
אורך	464 ס"מ
רוחב	180 ס"מ
גובה	172 ס"מ
בסיס גלגלים	267 ס"מ
משקל	1,625 ק"ג
נפח תא מטען	220 ליטר
100-0 קמ"ש	10.8 שניות
מהירות מרבית	190 קמ"ש
תצרוכת דלק (ממוצע יצרן)	10.8 ק"מ לליטר
פליטת פחמן דו-חמצני	222 גרם לק"מ
מחיר לגרסה שנבחנה	247,000 שקל
כריות אוויר	שש (קדמיות, צדיות, וילונות)
בקרת יציבות?	כן (לחצו כאן להסבר)
כוכבי בטיחות: נוסע/ילד/הולך רגל	2/3/4 לפי EuroNCAP