מיס סיקסטיז

לגאיה טראוב אין משהו עצוב בעיניים. כלומר יש לה, אבל לא זה הסיפור. כשמביטים עמוק באישוני האיילה שלה אפשר לראות את הנרי דוד צועק לשמיים "רוחללללה", אבל מי שיסתכל עליה יותר מקרוב יראה שם נשמה של אחת שיודעת כבר הרבה זמן. וידע, אמר פעם בטח זקן סיני חכם, זה כוח, במיוחד כשרק לא מזמן מלאו לך 19.

"אני יכולה להבין למה אני נראית לאנשים מפוכחת או תכליתית או מבוגרת לגילי", היא אומרת, "אבל זה לא שיש איזה אירוע מכונן בביוגרפיה שלי שאני יכולה להצביע עליו שגרם לי להתנהג ככה, לרצות להיות חזקה ובשליטה. יכול להיות שאני שומרת על עצמי, שאין לי דחף עז שיידעו עליי הכל, אבל למרות שאני אולי מצטיירת כמאופקת ולמרות שאני בן אדם שמעדיף להיות ביומיום שלו בשליטה, אני מאוד אמוציונלית, לטוב ולרע. כשאני בדיכאון, אני שם לגמרי. אני יכולה להיות מאוד דרמטית אם אני רוצה. אבל אני חושבת שעדיף ככה מאשר ההפך, כשכולם חושבים שאני בסדר כשבעצם הייתי די סייקו".

"אני בקושי מרשה לעצמי לבכות". גאיה (צילום ליאור נורדמן)

אם להסתמך על מילון אורית פוקס המלא, יש לא מעט דרכים להתפרסם. טראוב מצוידת כמעט בכולן: היא פרצה לתודעה הציבורית עם תפקיד ראשי ב"מרחק נגיעה", סיפור אהבתם הבלתי אפשרי של רומיאו ויוליה תוצרת בני ברק, זכתה למיליון אחוז רייטינג, אחד קמפיין אופנה, עברה לגור עם רומיאו ואפילו הספיקה לשחק את הביוגרפיה של גילה אלמגור בהצגה "עץ הדומים תפוס" בתיאטרון הילדים של אורנה פורת. חוץ מזה היא יפה, בוגרת חמש יחידות בפילוסופיה, ואין לה נטייה להשמנה. אם לא היו אמונות תפלות בעולם, זה היה השלב שבו היא היתה צריכה לנסר כמה עצים נגד עין הרע.

על סט הצילומים המסוגנן של "דני הוליווד", הדרמה המוזיקלית היומית החדשה של yes, בין התקליטים של חוליו איגלסיאס למגזינים של אופנת פולגת, טראוב הגבעולית נראית כמו פריט מוזיאוני שמחלקת האביזרים של ההפקה מבקשת לשמר. הכי לא אחת מהחבר'ה, בטח לא נינט חדשה. לבושה במלתחה משנות ה־60 ואלגנטיות מוקפדת, כאילו היתה פריט לאספנים בבית המכירות של סותביס, היא מתמסרת להוראות הבימוי בשקט יחסי עד שאי אפשר לחשוד בה שהיא נושאת על כתפיה הצנומות את התפקיד הראשי.

אוהבת שיש גבר לידי ולא ילד. גאיה (צילום ליאור נורדמן)

"אני בטוחה שאני מצטיירת כאאוטסיידרית על סטים", היא מודה, "אבל זה באמת לא בא מחוסר אהדה למישהו או משהו כזה. אני פשוט לא מתחברת בקלות לכל מה שהמקצוע הזה מציע. את תמצאי אותי יותר זמן קוראת ספר בצד מאשר מתערבבת עם שאר השחקנים. זאת תחושת השונות שתמיד היתה לי. אני צריכה את השקט שלי. תמיד התבוננתי מהצד".

גם אם לא ברור מה קדם למה - הטייפ קאסט או התרנגולת - נדמה שטראוב לא ממש מתאמצת לשחק, לא על הבמה ולא את המשחק. היא נכנסה אליכם לסלון לפני פחות משנה, חנוטה בשיק דוסי ופסאדה מאופקת בדרמה המפתיעה ועתירת הפרסים "מרחק נגיעה", שבה תרגלה תשוקה אסורה כרוחל'ה עם העולה החדש זוריק. "אנחנו דומות ברצון שלנו בשקט, אני ורוחל'ה. שתינו מעדיפות כמה שפחות לדבר, כמו ששתינו מרגישות צורך לעשות תמיד משהו שונה ממה שרגיל, ממה שמצפים מאיתנו".

"יש לי חבר בבית שהוא לא פחות שווה". עם רן דנקר ב"דני הוליווד" (צילום: יוסי צבקר)

התפקיד בדרמה המוערכת העניק לה את הייחוס האיכותי המתבקש, מה שפינה לה קצת זמן ליהנות גם מיצירה שהיא לא סוגה עילית, כלומר אודישן ל"דני הוליווד". העובדה שקטפה את התפקיד הראשי בבייבי החדש של מפעלות טמירה ירדני - בלי האמביציה הבלונדינית של עדי הימלבלוי או הטוטאליות שיק של יהודה לוי - היא מה שנקרא הפתעה ליהוקית, מסוכנת כמעט. מצד שני, תמיד אפשר לסמוך על הפרטנר המקצועי החדש שלה, רן דנקר, שידאג לבאזז. הסדרה מביאה את סיפור האהבה הבלתי אפשרי של דניאלה (טראוב), במאית דוקומנטרית שמגלה עניין אובססיבי בדני הוליווד (דנקר), אליל רוק מהסיקסטיז.העובדה ש־40 שנה מפרידות ביניהם היא הדלק שיתניע את ציר העלילה שמבטיחה תערובת של מדע בדיוני, רומנטיקה, שאלות פילוסופיות על מידת השפעתנו על הגורל, פסקול שיטריף את עינת שרוף ובגדים מחנויות יד שנייה. כדי שתוכלו להיכנס לאווירת מנהרת הזמן, אתם מוזמנים לרענן את השפה העברית מדי ערב עם סלנג קצוות בסגנון "בן אדם, זאת תהיה בומבה של מסיבה".

הרבה שחקנים משתמשים בבמה כדי לתת מקום לצרכים האפלים המודחקים שלהם כדי להתנסות בדברים שלא היו עושים ביומיום. נראה לי שזה לא המקרה שלך.

"יכול להיות שאת צודקת, שאני שומרת על עצמי, אבל אולי זה כי עוד לא היו לי תפקידים אפלים ומוטרפים. בכלל, אני די מנסה לזרום עם מה שבא. לא יודעת אם משחק הוא מבחינתי צורך קיומי. די התגלגלתי לזה ואני מרגישה שזה בא לי יחסית בקלות, וחלק מהעניין הוא שאני בחורה די עצלנית. אני לא נשארת במקום שקשה לי בו מדי".

זה מצחיק, כי יש לך פרטנר אולטימטיבי לאבד איתו שליטה.

"הנרי? מה פתאום. בואי אני אגיד לך, אני והנרי מאוד דומים. אולי בראיונות יוצא שאנחנו נשמעים שונה, מתוך בחירה מן הסתם, אבל אנחנו מאוד דומים באופי, בשיגעונות, במצבי רוח, בהתפרצויות. שנינו ילידי מזל שור, מאוד עקשנים. בחיים לא היה לי מישהו שקרוב אליי שכל כך דומה לי. הנרי אולי מצטייר אחרת, אבל הוא לגמרי ג'נטלמן ביי דה בוק, גבר קלאסי. אני ממש לא יותר מופנמת ממנו, נשבעת".

אם אתם עושים תחרות וודקה, מי מנצח?

"הוא. בזה אין לי ספק".

מה לגבי דברים אימפולסיביים, דחיית סיפוקים מיידיים?

"תיקו".

עד שמרקורי יחליט אחרת ובניגוד לשמועות שצצו לאחרונה, גאיה והנרי, 28, הם על תקן הזוג המתמיד של תעשיית בידור. השניים הכירו לפני שנתיים, על סט "מרחק נגיעה", אבל הפכו לזוג מוצהר שמחפש צלמי פפראצי על העצים רק לפני שנה. "זה החלק שקשה לי איתו, מודה. היתה פעם שפרסמו תמונה שלי ושל הנרי והיא עשתה לי ממש רע. הייתי בדיוק עם שמלה והתכופפתי וראו לי עצמות כזה, והנרי עשה 'זין' למצלמה, ונראינו בהמיים כזה, זוועה. זה בטח לא בעוצמות של מה שעושים ליהודה ונינט, זה אף פעם לא היה ברמה שלא יכולנו לזוז, אבל בואי נגיד שזאת הפעם הראשונה שאני יוצאת פחות מהבית. עד לפני שנה הייתי בן אדם שיוצא המון ועכשיו הבית נהיה לי מקום הרבה יותר חשוב. בכלל, ביטחון נהיה לי חשוב".

"אני לא נשארת במקום שקשה לי בו מדי". ביי גאיה (צילום: מיקאל כהן)

לפני כמה חודשים הם החליטו שהגיע הזמן לעשות יחד כביסה ועברו לדירה משותפת במרכז תל אביב. הנרי, לעומת גאיה, לא חשב פעמיים לפני ששיתף את הציבור בעוצמות שהרגיש כלפי בת זוגו הצעירה. אבל היא, כמה מפתיע, קצת יותר מסויגת ושומרת על ארשת מאופקת גם כשהאביר שלה חוצה את רחובות תל אביב הגשומים על הטוסטוס הלבן שלו ומתייצב מחוץ לבית הקפה שבו מתקיים הראיון כדי לאסוף את אהובתו. "אני לא אוהבת שנכנסים לי לפרטיות, כמו שאני לא אוהבת להיכנס לאחרים. אני גם חושבת שאפשר לשלוט בזה, שאתה מחליט אם להזמין את זה לעצמך. בהתחלה אתה כולך ב'יאללה, אני מנסה הכל, מה יש לי להפסיד', הולך להשקות ואירועים שמזמינים אותך, אבל בסוף אתה לומד. יש במקצוע הזה פרדוקס, כי זה מקצוע שבו אתה רוצה שיראו אותך, וכשאני חושבת את זה על עצמי זה מגעיל אותי, אני לא אוהבת את זה. אבל אני עושה את זה כי זה חלק מהמקצוע".

פעם ראשונה שאת גרה מחוץ לבית. איך זה להיות עצמאית?

"זה משהו שהייתי צריכה כבר הרבה זמן, פשוט חיכיתי לשלב שבו זה יהיה לי הכי דחוף בעולם. בסך הכל היה נהדר ונוח לגור אצל ההורים ולא היה לי רע בכלל, אבל אני מאוד צריכה את הפרטיות שלי ואת העצמאות שלי. אני מרגישה טוב יותר כשאני דואגת לעצמי ולמי שאני צריכה. יכול להיות שאחרי כביסות של 30 שנה לארבעה ילדים אני ארגיש אחרת, אבל עכשיו זה בסדר".

גאיה טראוב הנרי דוד פנאי פלוס (צילום: מיקאל כהן)

ואיך החיים השגרתיים של זוג שחקנים?

"תראי, יש טירופים בבית, אין מה לעשות. יש גם סצינות קנאה, אבל טפו טפו טפו, הכל נפלא איתו. באמת. זה ששנינו שחקנים, יש בזה המון חיוב, כי אנחנו נורא מבינים זה את זו. וזה גם קשה כי את יודעת מה קורה על סטים של הפקות, את ההווי שנרקם, הסיטואציות, וברור שזה יכול להכניס אותך לסרטים".

סרטי אימה?

"אני לא קנאית ברמה יוצאת דופן. לפעמים זה לא פשוט, במיוחד אם אני חושבת על זה במושגים אובייקטיבים, כמו שאת אומרת שהוא סמל סקס. אבל בחיים שלנו ביחד זה לא כל כך מפריע לי, כי הוא מאוד לא כזה בבית. יש לי קנאות טבעית כשזה מגיע לתפקיד כזה או אחר, בהפקה כזאת או אחרת - לא הייתי אנושית אם לא - וברור שאני יודעת שיש בחורות ושחקניות בכל מקום. אבל חייבים לסמוך זה על זו. לכן זה גם משהו שמאוד מחזק, כי הוא מחייב אותך לבנות סוג של אמון, אחרת זה לא יכול לעבוד. אם כבר אני צריכה לעבוד על משהו זה בקטע של לדבר על הבעיות, לא לשמור דברים בבטן, כי אני אוגרת בדרך כלל".

אוגרת גם את העובדה שמפרידות ביניכם 10 שנים?

"פער הגילים בינינו הוא מתכון לזוגיות טובה. אפשר להגיד שזאת הפעם הראשונה שפשוט לא מעניין אותי כל מה שקורה מסביב, כל מה שקשור לבחורים ובחורות, ופתאום אני מרגישה סוג של הקלה שפשוט לא אכפת לי. רוב מערכות היחסים שלי היו ארוכות ותמיד הפרטנרים היו גדולים ממני. אני אוהבת שיש מולי בן אדם אינטליגנטי שאני יכולה לנהל איתו שיחה באמת, מישהו שנותן לי קונטרה, שאני לא מרגישה חלשה או חזקה ממנו. גברים הם גם ככה קצת ילדים, וכשהפער גדול התחושה הזאת מצטמצמת. אני פשוט אוהבת שיש גבר לידי ולא ילד".

כמי שנחשבת לשחקנית מבטיחה, שהוכיחה שהצופים בארץ פחות מטומטמים ממה שנהוג לחשוב, יש שאלה ממש מתבקשת.

"או.קיי".

ובכן , איך זה להתנשק עם רן דנקר?

"אני משתדלת שזה יהיה הכי טכני שאפשר".

את צוחקת.

"אני משתדלת שזה ייצא הכי אמין, אבל אני לא בהתרגשות מיוחדת. את יודעת, יש לי חבר בבית שהוא לא פחות שווה".

• 60, זוז! אז מה גאיה טראוב יודעת על הסיקסטיז? התשובות בגיליון החדש של פנאי פלוס, לצד הראיון המלא עם גאיה