שתף קטע נבחר

  • דעות ומאמרים
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך לטפל בחתולי הרחוב?
    חתולי הרחוב מתרבים בקצב מהיר, מהווים מטרד ולעיתים אף סיכון של ממש. אך הם גם חלק חיוני מהסביבה האורבנית, ודואגים להרחיק מקרבתנו מכרסמים ונחשים. מוסכם על כל הנוגעים בדבר כי הפיתרון לשליטה על התרבות החתולים הוא עיקור וסירוס. אך חברי הכנסת הדתיים ומתנגדים והמדינה אינה ממהרת להקצות תקציבים לנושא. מנכ"ל "תנו לחיות לחיות" ורופא וטרינר מציעים שתי גישות לטיפול בבעיה

    כפייה דתית לא תפתור את הבעיה / ראובן לדיאנסקי 

    בימים אלה הסתיים מבצע ארצי לעידוד עיקור וסירוס כלבים שהושק ביוזמת משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה. את המבצע הועידו היוזמים לציבור מחזיקי הכלבים בלבד, ואלו קיבלו סיבסוד לביצוע ניתוחי עיקור וסירוס בבעלי החיים שלהם. לציבור בעלי הכלבים נמסר כי עיקור וסירוס תורמים לבריאותו של בעל החיים ולאיכות חייו, וכי הדבר מוביל לצימצום תופעת הכלבים המשוטטים שגורלם, על פי רוב, הוא מוות.

     

    מבצע הסירוס והעיקור היה מבורך, אך הוא מתעלם לחלוטין מהבעיה האמיתית, שלמרות חומרתה המדינה אינה מתמודדת איתה כלל ועיקר: ריבוי חתולי הרחוב בישראל. לחתולי הרחוב אין בעלים שידאג לשלומם, ויבצע בהם סירוס או עיקור. ההתרבות העצומה במספרם מהווה מטרד לתושבים וחיי אומללות לחתולים.

     

    אך חתולי הרחוב הם גם חלק מהמרקם האקולוגי של סביבה אורבנית, ובעלי חשיבות גדולה בהיותם רצועת ההגנה של בני האדם מפני חרקים, מכרסמים ונחשים. באיזורים בהם מעקרים ומסרסים חתולים באופן סדיר, נשמרות קבוצות קבועות של חתולים בריאים, רגועים המונעים כניסת בעלי-חיים נוספים לשטחם.

     


    חיסכון של מיליונים לרשויות. חתול רחוב (אילוסטרציה)

     

    בשנות ה-70 הוצעה שיטה של סירוס/עיקור והשבה לטריטוריה הטבעית, והיא מיושמת בהצלחה במספר מדינות בעולם. בארה"ב, איטליה, גרמניה ובריטניה, נלכדים חתולי הרחוב באופן הומאני, ומועברים לטיפול רפואי ומתן חיסונים. במרפאה הם עוברים גם ניתוחי עיקור/סירוס, וכל אחד מסומן באמצעות קטימה זעירה מאוזנו השמאלית, על מנת שלא ילכד שוב. בתום התהליך מוחזרים החתולים למקום ממנו נלכדו. מעקב אחר תוכניות בשנות ה-80 הראה כי לאחר חמש שנים ממועד יישום השיטה, נותרו כ-70 אחוז מהחתולים בסביבה הטבעית שלהם.

     

    ביצוע עיקורים וסירוסים של חתולי הרחוב תתרום לבריאותם, לאיכות חייהם ולשליטה על קצב ריבויים. יתרה מזאת, היא תחסוך לרשויות מיליוני שקלים מכספי משלמי המסים המבוזבזים מדי שנה לצורך לכידת חתולים וטיפול בתלונות על מטרדים הנגרמים, לטענת חלקים בציבור, מתופעת חתולי הרחוב. 

     

    לפני כחודש העלו חברי הכנסת גלעד ארדן ורונית תירוש הצעת חוק אשר תסדיר בחקיקה הקצאת כ-4.9 מיליון שקלים לצורך עיקורים וסירוסים מדי שנה. שר החקלאות תמך בחוק החשוב הזה, אולם חברי כנסת חרדים מש"ס ויהדות התורה התגייסו והפילו את החוק בקריאה ראשונה בטענה כי קיימת "בעיה הלכתית" עם ביצוע ניתוחים פולשניים של עיקור וסירוס.

      

    ההצלחה של מבצע העיקור והסירוס של הכלבים המבוייתנים צריכה לגרום לשר החקלאות להודיע כי יקצה את הסכום הנקוב בהצעת החוק לטיפול בבעיית ריבוי חתולי הרחוב. עליו להודיע שלא יסכים שכפייה דתית תפגע במטרה כה חשובה.

     


     

    המתמטיקה של חתולי הרחוב / אבי ליליאן 

    חתולי הרחוב בישראל הם כיום בעיה בסדר גודל לאומי. הם התרבו במספרים מבהילים, נמצאים בכל מקום ומהווים מטרד תברואי במקומות רגישים כגון בתי חולים, מפעלי מזון ואפילו בשדה התעופה.

      

    חתולים מגיעים לבגרות מינית בגיל שישה חודשים. בישראל, תקופת הייחום היא בדרך כלל בקיץ, בין פסח לראש השנה בערך. במשך תקופה זו כל חתולה מתייחמת במחזוריות של שבועיים. היריון של חתולה אורך כ-64 יום ובסופו היא עשויה להמליט בין חמישה לשישה גורים. מכאן יוצא שכל חתולה בריאה יכולה להמליט 2-3 פעמים בשנה, ובסך הכל כ-15 גורים. התוצאה המתמטית היא שתוך חמש שנים, מכל זוג חתולים ייווצרו 28 אלף חתולים בקירוב.

     


    ההתרבות הבלתי נשלטת משמעה סבל לחתולים (צילום: ארז ארליכמן)

     

    אוכלוסיית חתולי הרחוב גדלה באופן שאינו הולם את כמות המזון הזמין עבורה. מכאן מובן לכל מי שעיניו בראשו ,כי הרחוב הישראלי לא יכול לכלכל כיאות אוכלוסייה כה גדולה של חתולים. התוצאה היא סבל ממושך מלווה ברעב ומחלות של חתולי רחוב תמימים. מאידך, אין אנו רוצים שחיה מדהימה זו תיעלם כליל מרחובותינו, שכן היא תורמת להפחתת עכברים, חולדות ורמשים שונים. הפתרון המתבקש וההומאני ביותר אם כן הוא עיקור וסירוס של חתולי הרחוב בישראל. השאלה היא מי ישא בעלויות?

     

    אני מציע להקים מנהלת ארצית, בפיקוח השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות, ובסיוע העמותות השונות, לצורך עיקור המוני וכלל ארצי של החתולים המשוטטים. אני מעריך כי יש בישראל כחצי מיליון חתולי רחוב בוגרים. יש בארץ כ-750 מרפאות וטרינריות. ניתן לגייס אותן לצורך מבצע ארצי של עיקורים נרחבים. גם אם רק 500 יסכימו להשתתף במבצע, כל אחת תידרש לבצע אלף ניתוחים. בהנחה שיש 200 ימי עבודה בשנה, המבצע יכול להתקיים במשך כשנתיים, ולפתור כמעט כליל את הבעיה.

     

    בית הספר לרפואה וטרינרית בישראל מלמד מחזורים של 40 סטודנטים כל שנה, במשך 4 שנים. כלומר, שבכל רגע נתון יש בישראל 160 סטודנטים לווטרינריה. אם המדינה תחליט להכשיר תלמידים אלה כמעקרי חתולים כחלק מתוכנית הלימודים שלהם, הרי שכל הנוגעים בדבר, תרתי משמע ייצאו נשכרים.

     

    אפשר לתגבר את התלמידים בסטודנטים ישראליים הלומדים ווטרינריה בחו"ל, ומגיעים לחופשת מולדת תקופתית בישראל. בנוסף, ניתן להכשיר בפרק זמן קצר ביותר, סטודנטים לרפואה שישמחו לתת כתף למאמץ חשוב זה, ובאותו זמן ילמדו, בפיקוח וטרינרים בכירים, על עקרונות ההרדמה והניתוח. בסך הכל קיים פוטנציאל אדיר של כ-1,500 אנשי מקצוע, וטרינרים וסטודנטים שיחד יהוו כוח משימה מקצועי ומיומן לעיקור החתולים והחזרתם לסביבתם הטבעית.

     

    נקודת הנחה היא שעיקור במסגרת המוצעת יעלה בממוצע כ-100 שקלים לניתוח. כלומר, מנהלת העיקורים צריכה לגייס סכום של 100 מיליון שקלים לפתרון הבעיה - סכום נסבל יחסית לנזקים הכלכליים האדירים שבהשארת המצב כפי שהוא כיום, וללא ספק עדיף על המתת חסד של חתולי הרחוב. המסקנה ברורה: תוך פרק זמן סביר ובהשקעה כלכלית נסבלת ניתן להשתלט ולפקח על כמות חתולי הרחוב בישראל.

     

    עו"ד ראובן לדיאנסקי הוא המנכ"ל והיועץ המשפטי של עמותת "תנו לחיות לחיות"; ד"ר אבי ליליאן הוא רופא וטרינר וחבר מפלגת "הירוקים"
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים