"גם וינוגרד לא ישנה את המציאות, שאיתי איננו"
איתי שטיינברגר, צלם מחונן שחלם ללמוד בבצלאל, נהרג זמן קצר לפני תום המלחמה. הוריו, אריק ופרידה, צפו בפרסום דו"ח וינוגרד יחד עם צוות ynet, אך סירבו להפנות אצבע מאשימה: "אין לנו שאיפות לתקן את העולם". את דעתו על אולמרט שומר אריק לעצמו: "קולי שווה בדיוק כמו כל אחד אחר"
"את המציאות כבר לא ניתן לשנות. גם וינוגרד לא יוכל לשנות את התוצאה. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לבחור את הזווית שממנה אנחנו מסתכלים על מה שיש ועל מה שאין". כך אומר השבוע אריק שטיינברגר, ששכל את בנו, איתי, לוחם בפלס"ר שיריון שנהרג בקרב בכפר רנדוריה, יממה לפני סיום מלחמת לבנון השנייה. שטיינברגר צפה בשופט וינוגרד מגיש את הדו"ח אך לא הופתע מתוכן הדברים - לא היו לו ציפיות מלכתחילה.
איתי שטיינברגר, בן 21, לוחם בפלס"ר שריון בגדוד 401, נהרג בבוקר יום שבת, ה-12 באוגוסט בעת שחילץ פצועים. כצלם מחונן ואמן שזכה בפרס צה"ל לצילום תכנן שטיינברגר ללמוד ב"בצלאל", אך לא זכה להגשים את חלומו. שיר שכתב בעבר הולחן על ידי ברי סחרוף במסגרת פרויקט של גל"צ. בני משפחתו מתמודדים באצילות עם האובדן והכאב, ובדרכם המיוחדת מנציחים את פועלו וממשיכים הלאה, אוהבים ומלוכדים.
לקראת פרסום דו"ח וינוגרד, הסכימו בני המשפחה לארח את צוות ynet כדי לצפות ביחד בפרסום הדו"ח ולראות מקרוב כיצד מתמודדת משפחה שכולה, שאיבדה את כל עולמה במלחמה, בצל הדרמה של פרסום ממצאי ועדת החקירה הממשלתית שהוקמה לאירועי המלחמה.
מאז נפל איתי, החליטו בני משפחת שטיינברגר שלא להביע דעתם על המלחמה והתנהלותם של האחראים. "אין לי שאיפות לתקן עולם", מסביר אריק, האב. "את האנרגיות שיש לי בחרתי להקדיש למשפחתי, כדי שנוכל להמשיך את החיים, לאהוב, להתפתח ולגדול. קשה לנו מספיק גם בלי לסחוב את הכל על הכתפיים".
"איתי לא רצה להתגייס, אבל הבין שאין ברירה"
אריק, רופא שיניים לילדים המטפל בשיטת ה"ליצנות הרפואית", ורעייתו פרידה, אמנית במקצועה, בחרו להתמודד עם האובדן בדרך אחרת: לזנוח את הכעס ואת השאלות הבלתי-פתורות, ובמקום להקדיש את מלוא מרצם למשפחה. פרידה אף החלה ללמוד באחרונה בבצלאל - כפי שבנה רצה - שם גם נפתח קורס צילום על שמו של איתי.
"ההתנתקות שלנו היא לא להיות בצד שמחפש אשמה", מסבירה פרידה. "יש לי עוד שלושה ילדים בבית ואין לי את הפריבילגיה לכעוס ולצאת לשנות סדרי עולם. אני לא כזו חזקה כדי להתמודד גם שם וגם כאן".
כל חייהם גידלו בני הזוג שטיינברגר את ילדיהם לסובלנות ולאהבת האדם. "איתי לא רצה להתגייס כי לתפיסתו אין צבא בעולם אוטופי. בסוף הוא הבין שאין ברירה ושאין דבר כזה 'מישהו' שיעשה את העבודה. הוא התגייס, ועשה את הטוב ביותר, בדרכו שלו - עם הומור וסובלנות", מספר אריק.
הביקורת של אריק, מפקד צוות בסיירת מטכ"ל בעברו, היא מורכבת ונרחבת, ונוגעת לכלל הציבור. "אנשים שלא שולחים את ילדיהם לקרבי, קראו בתחילת המלחמה - 'תיכנסו בהם', תהרגו אותם'. מי רוצה שהילד שלו יהרוג? לא אני. הבעיה היא חברתית ותרבותית. השינוי צריך להיות בכולנו".
"מותר לטעות, אבל צריך להודות בטעות"
עם זאת, יש בליבו ביקורת גם על התנהגות הקצונה הבכירה של צה"ל, העוסקת לדבריו "בתיקון הצבא ובמוכנותו ליציאה למלחמה, מבלי להתכונן גם לאיך יוצאים ממלחמה. מי אמר שאי אפשר לצאת אחרי 50 שעות, או 40 שעות כשהעסק לא עובד? מותר לטעות, שכן אם לא עושים לא טועים. אבל צריך להודות בטעות, ולא לנסות לתרץ מה קרה. מדברים על הימ"חים הריקים, אבל הבעיה היא שבמשך שש שנים לא טיפחו גם קצונה בכירה ראויה".
התמונה שזיכתה את איתי שטיינברגר בפרס צה"ל לצילום
את דעתו על ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שומר אריק לעצמו. "קולי שווה בדיוק כמו כל אחד אחר, ומי אני שאדבר על קבלת החלטות מבלי שיהיה לי את כל המידע לגבי דרך ההתנהלות". אבל דבר אחד הוא זוכר היטב - את חוסר הרגישות שהפגין כלפיו אולמרט, כשפגש בו לאחר האסון. לדבריו, בזמן הפגישה אולמרט הציץ תכופות בשעונו ובאינטרנט. "בעולם אוטופי למנהיג יש זמן גם לשמוע ולהקשיב. אבל הוא עסוק מאד בכיבוי שריפות", הגיב בסלחנות האב גם לזה.
זמן קצר לפני תחילת נאומו של השופט אליהו וינוגרד זכתה פרידה לשיחת טלפון מחברו הטוב של איתי, רועי, שהתקשר לדרוש בשלומם של מי שהפכו להוריהם הנוספים של כל חבריו של איתי. במהלך היום התקשרו חברים רבים וביקשו לחזק את הזוג. למרות שהדו"ח אינו נמצא בראש מעיינו של האב, ביום רביעי הוא לא היה יכול לחמוק ממנו. הוא שם ונוכח, טעון וכואב.
הנאום הסתיים ובני הזוג אינם מופתעים מדבר. עבורם, וינוגרד לא חידש דבר. "לא היו לנו ציפיות ולכן אנחנו לא מאוכזבים", סיכמה פרידה, עם תום מסיבת העיתונאים של ועדת וינוגרד. אך דבר אחד לא נותן לבני הזוג מנוח - עתיד הילדים. "חבר של איתי נסע לדרום אמריקה בלי להודיע לאיש - נטל תרמיל ונסע מבלי להיפרד. אני דואגת לו, לחברים של איתי. לאלו שחזרו מהמלחמה וצריכים להתמודד עם מה שעברו. מה יהיה איתם?".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום רפרודוקציה: אבי מועלם")
