העורך שלח אותי לחפש אהבה לקראת ט"ו באב
הייתי אחרי פרידה קשה ויצאתי למשימה חדורת תחושת אנטי וחסרת כל מוטיבציה. איכשהו, לא מחקתי את הכרטיס ב-JDate, ושם מצא אותי אדיר. אגב, שני אחיו התחתנו דרך אותו אתר
ככה, חדורת תחושת אנטי וחסרת כל מוטיבציה יצאתי לחפש אהבה. זה היה כמה חודשים לאחר פרידה כואבת מבן זוג שאיתו הייתי כמעט חמש שנים, והדבר האחרון שרציתי היה להטריח את עצמי לדייטים משעממים עד אימה במקרה הטוב, או מעוררים חלחלה במקרה הפחות טוב. בתור התחלה נרשמתי לשני אתרי היכרויות, אחר כך נאלצתי ללכת לערבי פנויים-פנויות, ורק בקושי הצלחתי לשכנע את העורך היקר שלי לוותר על טיול בן יומיים של "קבוצת פנויים-פנויות איכותית במיוחד".
ירדתי על כל תעשיית השידוכים
אז אהבה לא יצאה לי מהכתבה ההיא, והיא גם נראתה בהתאם – ירדתי על כל תעשיית השידוכים. הסברתי שאי אפשר למצוא אהבה באופן מלאכותי ונימקתי את טענותיי בעובדה (שהתבררה בדיעבד כבלתי מבוססת לחלוטין) שכל מי שנמצא באתרי ההיכרויות הוא לא מוצלח/ מעוניין רק בדבר אחד/ או מתחזה.
עד היום אני לא יודעת איך אחרי כל החוויות השליליות שצברתי לצורך הכנת הכתבה, השארתי את הכרטיס שלי באתר פעיל. אבל אולי דווקא האגו המרוסק מחוויית הפרידה והרצון להמשיך בחיי ולהתאהב שוב, גרמו לי לא לאבד תקווה. ואכן, הפניות לא איחרו להגיע, ואפילו יצאתי עם כמה גברים שהכרתי דרך האתר, אבל עם אף אחד זה לא היה באמת זה – עד שאדיר פנה אלי.
אדיר בכלל לא היה מוגדר באפשרויות החיפוש שלי משום שהוא צעיר ממני בארבעה חודשים, אבל כשהוא פנה אלי החלטתי לענות לו. משהו בתמונה שלו, יחד עם מה שהוא כתב, נורא קסם לי - והחלטתי לתת לזה הזדמנות. לאחר כמה פעמים שהתכתבנו דרך האתר, החלטנו לעבור לשיחה טלפונית, וגם אז כהרגלי עשיתי פאדיחה – משום מה לא לקחתי בחשבון שיש אנשים שישנים צהריים בימי שבת, וכמעט הבאתי את הקץ על הקשר הזה עוד לפני שהתחיל...
כמעט שבוע של דחיות
בסופו של דבר אדיר לא כעס כמו שחששתי, ובאותו ערב הוא התקשר אלי ודיברנו. החלטנו לקבוע פגישה, אבל היא כל הזמן נדחתה, מפני שנכנסתי לתקופה מאוד לחוצה בעבודה. לאחר כמעט שבוע של דחיות הבנתי שאין מנוס, וגם חששתי שהוא יחשוב שאני מחפשת תירוצים להתחמק ממנו, אז קבענו להיפגש בסוף יום העבודה של שנינו ותיארתי לעצמי שלא רק אני עייפה ולא במיטבי בסוף היום, אלא גם אדיר, שעובד כמתכנת ונמצא כל הזמן מול מחשב. כבר אז התברר לנו שאנחנו עובדים בשני קצותיו של אותו רחוב, אבל אלמלא האינטרנט ספק אם אי פעם היה יוצא לנו להכיר.
הפגישה הראשונה היתה ביום חורפי בינואר 2005. הפגישה נערכה בבית קפה, וכנראה שהיתה מוצלחת, כי היא גררה אחריה פגישות נוספות. בפגישה השנייה כבר ביקשתי ללכת לאכול בשר, ואז אדיר הבין שהוא רוצה להמשיך את הקשר הזה. בסוף הפגישה ירד גשם כל כך חזק, שהיינו חייבים לעצור עם המכונית בצד ולחכות שהוא ייפסק, כי לא הצלחנו לראות מה קורה בכביש. התייחסנו אל הזמן הזה במכונית כאל חלק מהפגישה, ועד היום החוויה הזאת זכורה לנו במיוחד.
גם אדיר, מצדו, לא שיחק משחקים
אחרי חודשיים כבר עברנו לגור יחד, ואני לא האמנתי שהצלחתי שוב להתאהב בצורה כזאת. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, ידעתי מההתחלה שהקשר הזה רציני ושאני רוצה להמשיך אותו. זה היה קשר בוגר שמבוסס על אמון וחברות עמוקה, ובראשונה זה זמן רב - היה לי ממש טוב. גם אדיר, מצדו, לא שיחק משחקים, ומההתחלה הבהיר לי שהוא מאוד רציני לגבי הקשר הזה ושאין לו רצון או כוח להיכנס לקשר לא מחייב.
מהר מאוד התברר לנו שאנחנו מאוד דומים: שנינו טיפוסים ביתיים שלא אוהבים פאבים ודיסקוטקים, ותחומי העניין המשותפים שלנו היו רבים. גם המשפחות שלנו, בסופו של דבר, מאוד דומות זו לזו, והרקע שממנו באנו די דומה.
התשובה החיובית לא הגיעה מיד
בחודש יולי הציע לי אדיר לטוס איתו ללונדון. לא העליתי בדעתי שהוא מתכוון להציע לי שם נישואים ודחיתי כל הזמן את הטיסה, כי חשבתי שאני לא יכולה להיעדר מהעבודה. בסוף אוגוסט התחיל אדיר לדבר איתי על חתונה, ורק אז אמר לי שזאת הסיבה שהוא כל כך רצה שנטוס יחד ללונדון. מובן שהיתה הסכמה עקרונית, אבל הוא ידע שאין לו פטור מהצעת נישואין רומנטית. בראש השנה אכן הגיעה ההצעה – אדיר ביקש מגיסו שיטיס אותנו מעל קדימה, שם אנו מתגוררים, במטוס קל. כשראינו את הבית שלנו מהמטוס, הוא שלף טבעת והציע לי להיות אשתו. התשובה החיובית לא הגיעה מיד, אבל זה רק בגלל הבחילות שהיו לי מטלטולי הטיסה...
הצעת נישואים במטוס קל: בחילות וטלטלות
התחתנו בעשרה במארס 2006. כבר כשהתחלנו לתכנן את החתונה ידענו שאנחנו רוצים אירוע קטן ואינטימי שיתקיים בצהרי יום שישי. התנגדתי לכל הטררם שעושים מחתונות והחלטתי ללכת נגד הזרם. לא הסכמתי ללכת לסלון כלות, כי זה נראה לי לא מוסרי. במקום זה הלכתי לתופרת שעיצבה לי שמלה, בת דוד של אדיר עיצבה לי את השיער, ואחותו איפרה אותי.
החתונה היתה בגן האירועים "ירוק-כחול", עשר דקות נסיעה מהבית שלנו. החלטנו, כמובן, להשתתף גם בקבלת הפנים ולא "לדפוק כניסה" רק בחופה. האווירה היתה באמת חמימה, משפחתית ואינטימית, ולא רק האורחים, אלא גם אנחנו, נהנינו נורא. בגלל האהבה הגדולה שלנו לתותים, הבאנו לחתונה עשרות קילוגרמים של הפרי מהשדה שעליו עתיד להיבנות הבית שלנו.
"לא הסכמתי ללכת לסלון כלות, זה נראה לי לא מוסרי"
אחרי חודשיים טסנו לירח דבש. בהתחלה רציתי לטוס לתאילנד, ולאדיר דווקא נורא התחשק לעשות טיול ספארי בקניה, אבל כשהוא הציע לטוס לארצות הברית, שנינו הבנו שאין כמו ירח דבש רומנטי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. ירח הדבש היה מדהים, אבל היה רק הקדמה לחיים שלנו יחד מאז.
עמי ורינת, איריס ושי
אגב, אמא של אדיר חייבת לג'יידייט כל כך הרבה... תוך שנה וחצי היא חיתנה בת ושני בנים דרך האתר. הראשון היה עמי, שהציע נישואים לרינת אחרי ארבעה חודשי היכרות. יום לאחר החתונה של עמי ורינת, איריס, אחותם של אדיר ועמי, קיבלה פנייה משי, והצעת הנישואים הגיעה במקרה שלהם לאחר שלושה חודשים. אנחנו היינו הבאים בתור. וזאת כנראה ההוכחה שלמרות כל הציניות והסקפטיות שלי – זה פשוט עובד.
אז נכון, לא תמיד מוצאים אהבה כבר מהפנייה הראשונה, לפעמים זה אפילו מתסכל ומייאש, אבל אם לא מתייאשים, זה יכול להצליח.
- גם אתם רוצים הזדמנות למצוא אהבה? הקליקו כאן
מחר ובמשך השבועיים הבאים יתפרסמו עוד תשעה סיפורי היכרות באינטרנט, ובסוף יוצגו כולם לבחירת הגולשים.
הפרס הגדול לזוג הזוכה: שני לילות וארוחת בוקר במלון "אגמים ישרוטל". הפרס השני: קורס ריקוד פרטי מתנת סטודיו "קצב הלב". חמשת המובילים יקבלו גם אלבום תמונות עם סיפורם האישי ומנוי להעברת האהבה הלאה - מתנות מ-JDate.
לפנייה לכתב/ת 
