זו היתה תשוקה טהורה, ואני לא מתחרטת עליה
בסופ"ש הראשון נשארנו כמה בנות מהקורס. בערב הגעתי לארוחת שבת וגיליתי התגודדות גדולה של חיילים וחיילות סביב בחור אחד שזוף גבוה – ק'. הכריזמה שלו בלטה ממרחקים, היה בו משהו מהפנט, ממגנט נשים גברים. אפילו החתולה שליד המטבח נהגה להתחכך בו בחושניות. גם אני
א' היה מחזר נלהב ורומנטי, ומשיכה ואהבה שררו בינינו. לאחר תקופה קצרה של זוגיות טובה, מכילה ובריאה, הודיעה לי המפקדת הישירה שלי שאני יוצאת לקורס בבסיס אחר למשך חודש וחצי. הקורס היה הדבר האחרון שרציתי באותה העת. היה לי טוב, הזוגיות יצרה שיגרה נעימה, והנוף הקסום עשה אותי מאושרת. ניסיתי להתנגד או לדחות את היציאה לקורס, אבל ללא הועיל.
בסוף השבוע יצאתי מהבסיס. ביום שישי א', שנשאר שבת בבסיס, ליווה אותי לש.ג., שם הבטיח לי שהחודש וחצי יעברו יותר מהר ממה שאני חושבת. והוא צדק.
ביום ראשון התייצבתי בבסיס החדש במצב רוח קרבי. זה היה בסיס פתוח במרכז הארץ. המעבר מהבסיס הסגור שלי בצפון השקט לבסיס במרכז היה מוזר. הדינמיקה של בסיס סגור היתה שונה כל כך מה שראיתי. זה לא היה דמה לצבא שהכרתי. אם בסיס סגור הוא מעין מיקרוקוסמוס, הרי שהבסיס הפתוח הוא חופשה באקפולקו.
רוב ההתרחשויות הגדולות היו בחדר האוכל
הבחורה הראשונה שהכרתי מהקורס היתה ר'. התחברנו במהירות והחלטנו שאנחנו רוצות לחלוק חדר. היא התגלתה כחברה מצחיקה, סקרנית ונאמנה. עוד באותו אחר הצהריים התחלנו ללמוד בקורס. ביום למדנו, ובערב ראינו סרטים במועדון או סתם ישבנו באיזה אולם ודיברנו. אבל רוב ההתרחשויות הגדולות היו בחדר האוכל, שם נפגשו כולם. בכל יום אחרי ארוחת הערב הייתי ממהרת להתקשר לא' ולספר לו על היום שעבר. הוא היה מספר לי על ההתרחשויות בבסיס: מי רותק, מי נפרד ממי ובכלל.
בסופ"ש הראשון נשארנו כמה בנות מהקורס. בערב הגעתי לארוחת שבת וגיליתי התגודדות גדולה וחריגה של חבורת חיילים וחיילות סביב בחור אחד שזוף וגבוה – ק'. לקח לר' דקה לברר מי הוא: המקורות מסרו שהוא חייל שיצא לקורס יוקרתי והודח באותו שבוע לאחר שמונה חודשים מפרכים. הקורס היה עבורו חלום שהתנפץ. סביבו חגו חיילים שבאו לברך אותו על שובו ולנחם אותו על הנפילה הגדולה. לסיכום נאמר לנו שיש לו חברה מדהימה.
אני לא זוכרת אם באותו ערב הבטתי בק' או נעצתי בו מבט ממושך, אבל הוא הגניב אליי מבט וחייך. חיוך של שבריר שנייה בין שני אנשים בחדר אוכל גדול, עמוס לובשי מדים ירוקים. קרה לי משהו בגוף באותו הרגע. הסטתי את מבטי ומיהרתי לצאת להתקשר לא'. הוא חיכה לי ליד הטלפון הציבורי, קופא מקור. הבירורים שעשיתי על ק' גרמו לי להגיע באיחור לטלפון.
למחרת בבוקר נכנסתי לכיתה וגיליתי שק' הוא המדריך החדש שלנו. הוא הביט בי מתיישבת בכסא האחרון. הרגשתי כאילו זזתי בהילוך איטי. ר' התיישבה קדימה. לאורך כל השיעור לא הוצאתי מילה מירכתי החדר. ר' הגניבה אליי חיוך ופתק קרוע שנאמר בו: "הוא הרבה יותר יפה מקרוב", בצירוף סמיילי.
בסוף היום בחדר האוכל שוב התגודדו חיילים סביב ק'. הכריזמה שלו בלטה ממרחקים, היה בו משהו מהפנט, ממגנט נשים גברים. אפילו החתולה שליד המטבח נהגה להתחכך בו בחושניות. עם הזמן הצטרפו למעגל הכיתור סביב ק' בנות הקורס שלנו, שהביטו בו בהערצה גלויה וריירו עליו.
ערב אחד, לאחר הארוחה, מיהרתי להתקשר לא' (מאז אותה פעם הקפדתי לדייק). שוחחנו על הקורס, סיפרתי לו על ר' ושנחמד לי, שהקורס התחיל להיות מעניין, שהמבחנים קשים. סיימתי את השיחה וניתקתי.
כשהסתובבתי, ק' היה מאחוריי. הרגשתי שהאוויר מתמעט והולך. לא יכולתי להסביר את התחושות, זה היה כאילו הגוף שלי מקבל הוראות ממקום אחר. אמרתי לו שלום והתרחקתי. ממרחק קצר שמעתי אותו מתקשר ל"מאמי" שלו.
הרגשתי שבכל הבסיס הגדול אני נתקלת בו יותר מדי פעמים
מאוחר יותר ירדנו למועדון, שם ק' ניגן ושר. נדמה היה לי שבכל הבסיס הגדול הזה אני נתקלת בו יותר מדי פעמים בהסתברות מוזרה. ר' ואני הצטרפנו ושרנו. ק' פרט על מיתרי הגיטרה, ציפורניו הארוכות, המעט-משויפות, נעו בתנועות של רקדנית פלמנקו. אז עוד לא ידעתי שידיו המנגנות ואצבעותיו הפורטות ינגנו על גופי ויפיקו ממנו צלילים.
הערב הסתיים, וק' ביקש לדבר איתי. ר' עזבה אותנו יחד. ק' אמר שיש לי קול יפה. סיפרתי לו על שיעורי פיתוח הקול שהפסקתי עם הגיוס ועל המקהלה שהייתי בה מכיתה ד'. צחקנו, והוא סיפר לי שגם הוא היה במקהלה והבנים קראו לו הומו. השיחה התארכה. יצאנו מהמועדון, האוויר היה חם, כבד ולח, עומד. עברנו לבניין אחר דרך מסדרון צר וחשוך. ק' הביט בי כשפסעתי לידו במסדרון ונטל את ידי. שתקתי. ידי היתה רפוייה. הוא הוביל אותי לחדרו - ולא התנגדתי.
החדר היה חשוך. ק' לא הדליק את האור. הוא קירב אותי אל חזהו בתנועה חפוזה. התנשקנו בתשוקה אצורה, שהתפרצה לנו בפנים. את שהיה במהלך הערב ההוא לא אשכח, וגם אינני רוצה לשכוח. זה היה ליל תשוקה טהור של שני אנשים שצייתו לפקודות הגוף: הגוף אמר את דברו, אנחנו היינו חייליו הנאמנים. למחרת, כשתפרתי בבוקר בחזרה את כפתורי המדים שנתלשו בפראות, הרגשתי שהשתנו חיי. התשוקה שחוויתי איתו היתה אחרת - צועקת. תשוקה שמעולם לא חוויתי עד אותו הלילה. לא אשכח את שמחת הגוף הצרופה.
היינו אך ורק בהווה. בראנו לנו יקום משל עצמנו
לא חשבתי על א'. לא חשבתי על כלום. רציתי את ק'. הוא לא חשב על הקורס או על ההדחה. לא דיברנו על זה. היינו אך ורק בהווה. בראנו לנו יקום משל עצמנו. מידי ערב נפגשנו, אחרי השיחות הטלפוניות עם בני הזוג שלנו. בבוקר נפגשנו בשיעור. יחסינו האסורים התקיימו להם במין שגרה מתוקה.
בערב האחרון, בתום הקורס, בכיתי. ק' אמר שידענו שזה ייגמר. הסכמתי איתו. הוא אמר שלא ניתן לחיות בעוצמה כזאת, שזה יכול לשרוף אותך, התשוקה הנדירה והחד פעמית שהיתה בינינו.
זה היה החודש המשמעותי בחיי. הייתי אמנם צעירה ופוחזת, אבל גם היום עדיין אינני מצטערת על הבגידה. לא מצטערת על האדרנלין שזרם בי ומילא אותי חיים.
כשחזרתי לבסיס גווע הקשר עם א'. לא יכולתי לשוב אחורה. חיפשתי את העוצמות שחשתי. ק' נתן לי דברים שא' לא יכול היה לתת: חיוּת, תשוקה. החיים שלי המשיכו במסלולם, אבל אני יודעת שלא הייתי רוצה לעבור אותם בלי החוויה ההיא, בלי התשוקה ההיא שחווינו בחדרים החשוכים. לא רוצה לשכוח אותנו מורידים מדים ירוקים, נאבקים בכפתורים ונשארים עירומים. נאבקים בחיים, בשעמום, ויוצרים עולם אלטרנטיבי טוב יותר, עולם ארעי מושלם, בלי רצון למחויבות לכלום. בלי ציפייה, בלי קנאה, בלי רצון למשהו מעבר לזה.
היום חיי אחרים, בוגרים, ואני מאמינה בערך הנאמנות. אני חיה אותו מבחירה. אני מאמינה שלא אבגוד יותר, אבל אני גם יודעת שלא לעולם חוסן. אני חושבת שצריך להיות במקום הזה לפחות פעם אחת בחיים: ליהנות, לחיות, ואז לחזור למציאות, לאותה שגרה, לשיירת הנמלים שלנו. ליישר את הבגדים ולהגניב חיוך לעבר השמש והשמיים הכחולים, לנשום אוויר בצורה אחרת. להישאר עם הזכרונות האלה לשנים הטובות והפחות טובות שבדרך, ולדעת שיש אי שם במעמקי הזיכרון יש חוויה מלאת קסם.
