התשישות שמלווה את הסרטן - יש פתרונות חדשים
רוב חולי הסרטן סובלים מעייפות קיצונית, חולשה, ירידה תפקודית והפרעות שינה, מה שמגביר את תחושת חוסר האונים שלהם. רופאים רבים מתעלמים מהבעיה, מציעים לחולה לנוח או רושמים לו כדורי שינה. החדשה הטובה: יש היום שלל פתרונות שמסייעים להתגבר על התשישות שמתלווה למחלה ולטיפולים
אצל רוב חולי הסרטן עייפות ותשישות הן שגרת חיים שנמשכת שבועות, חודשים ולעיתים גם שנים. תשישות הסרטן, כך מכנים את התופעה, מתוארת על ידי החולים כ"מחסור כללי באנרגיה", אבל היא הרבה יותר מזה. מדובר בתופעת לוואי שכיחה ביותר, שמשפיעה על פי הנתונים בספרות הרפואית על יותר מ־90% מהחולים.
בעוד שמדע הרפואה מתקדם בטיפול בסרטן עצמו, תשישות הסרטן לא זוכה לתשומת הלב הראויה, וכך חולים רבים ממשיכים לקבל את התשישות הזו כשגרת חיים. "קשה מאוד לכמת את התופעה של תשישות הסרטן", אומר פרופ' שמואל אריעד, מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי סורוקה. "מהסיבה הזו יש פער בין החשיבות שהמטופלים והמטפלים מייחסים לבעיה.
"התופעה היא בעיקר סובייקטיבית, אבל מדובר בתופעה השנייה בשכיחותה אצל חולי סרטן אחרי כאב. היא מגבילה, פוגעת באיכות החיים ואין כל סיבה להתעלם ממנה ולא להציע לחולים מגוון רחב של טיפולים אפשריים. לצערנו, על פי דיווחים בספרות, ב־40% מהמקרים ההמלצה השכיחה ביותר של הרופא המטפל לחולה הסרטן היא לנוח, וזה בהחלט לא מספיק".
תופעת התשישות אצל חולי הסרטן, לדברי פרופ' אריעד, נובעת מארבע סיבות עיקריות: מחלת הסרטן עצמה, שגורמת לשינויים גופניים, הטיפול הכימי, ההשפעה הפסיכולוגית והמצב החברתי עקב ההגבלה בפעילויות החברתיות בעטיה של המחלה.
הבעיה: האנמיה גורמת לחולשה
אחת התופעות המרכזיות אצל חולי סרטן שגורמת לתשישות היא אנמיה (חסר דם). אצל אדם חולה בסרטן תאי הדם האדומים לא מגיבים בצורה נכונה להורמון אריתרופוייטין, שמופרש מהכליה. ההורמון הזה מעודד את יצירתן של כדוריות הדם האדומות. הגוף החולה מפריש חומרים שנקראים ציטוקינים, שהם בעלי השפעה נוגדת יצירה של תאי דם אדומים. גם הכימותרפיה גורמת לדיכוי יצירת תאי הדם האדומים ולדיכוי הפרשת ההורמון אריתרופוייטין. וכך, במהלך המחלה והטיפולים סובל החולה מאנמיה שגורמת לחיוורון, מהאצה בקצב הלב ומתשישות ניכרת.
- הפתרון: לפני כמה שנים התחילו להשתמש בישראל בהורמון אריתרופוייטין בצורתו הסינתטית, דבר שהביא לשיפור ניכר בקרב שני שלישים מהמטופלים. "מעבר לעלייה ברמת ההמוגלובין, הטיפול יוצר שיפור באיכות החיים, שנמשך כשלושה חודשים", אומר פרופ' אריעד. "מדובר בתרופה בטוחה, עם תופעות לוואי מאוד נדירות, ולכן היא מתאימה בעצם לכל חולי הסרטן שסובלים מאנמיה".
הבעיה: משככי הכאבים מטשטשים
גם הטיפול במשכך הכאבים עלול לגרום לעייפות ולישנוניות. פעמים רבות המטופל עצמו בכלל לא מודע לכך שהטיפול נגד הכאבים הוא זה שגורם לישנוניות. "לעיתים קרובות החולה אמנם אומר שהוא לא סובל מכאבים, אבל הוא לא מסוגל לזוז מהמיטה, ואז יצא שכרו בהפסדו", אומר פרופ' אריעד.
- הפתרון: "מובן שאי אפשר לוותר על שיכוך הכאבים", אומר פרופ' אריעד, "אך אפשר להתאים את המינון ולשלב בין תרופות כך שתופחת מידת השפעתן על הערנות, השינה והעייפות של החולים".
הבעיה: הירידה התפקודית מדכאת
גם הירידה ביכולת התפקודית בעקבות המחלה והטיפולים תורמת לתחושת התשישות. "מאנשים פעילים וחזקים החולים הופכים לפתע לתלותיים בגורמי התמיכה בתוך המשפחה ובגורמי תמיכה חיצוניים, כמו רופאים, אחיות ומטפלים", אומר ד"ר הדר שלו, פסיכיאטר מהמרכז הרפואי סורוקה. "הם עייפים, הם חלשים, יש להם בחילות. הם כבר לא מכירים את הגוף שלהם. כל זה מוביל להפרעות שינה, ומכאן גם להחמרת העייפות. למרבה הצער, פעמים רבות יוצאים הרופאים ידי חובה ותוקעים למטופל כדור שינה או כדור נוגד דיכאון", אומר ד"ר שלו, "אבל אז קשה לחולה לעשות עיבוד אמיתי של מה שקורה לו. רמות החרדה שלו נותרות, רק מזינים אותן בכמה שעות שינה".
- הפתרון: הטיפול בחולי סרטן שסובלים מדיכאון ומהפרעות שינה צריך לשלב טיפול תרופתי ופסיכותרפי (שיחות וקבוצות תמיכה). "הטיפול התרופתי אמנם נותן מענה מהיר יותר למטופל", מסביר ד"ר שלו, "אבל לאורך זמן הוא לא מספיק יעיל. לכן השילוב שלו עם שיחות וקבוצות תמיכה הוא הטוב ביותר". טיפול בהיפנוזה הוא אפיק נוסף שנועד לשפר את יכולת ההתמודדות של החולה ולסייע לאיכות השינה שלו, אך הוא מתאים רק לחלק מהמטופלים, שמכונים 'סוגסטיביים', שמסוגלים להיות מושפעים מהליך ההיפנוזה.
הבעיה: הירידה במשקל מעייפת
על פי ההערכות, עד 40% ממקרי התמותה ממחלת הסרטן קשורים לתת תזונה. התופעה הזו, שמכונה 'כיחשון סרטני' (Cancer Cachexia), מתלווה לחולים רבים, ולעיתים היא אחד הסימפטומים הראשונים באבחון המחלה. "הכיחשון מתבטא ברזון קשה עקב ירידה במשקל לא רצונית במשך כמה חודשים", מסבירה סיגל פרישמן, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בבית החולים בילינסון. "המצב התזונתי הזה גורם לליקוי של המערכת החיסונית, לאנמיה, לפגיעה במצב הנפשי ולעייפות".
הגורמים להתפתחות תת תזונה אצל חולי הסרטן הם ירידה בצריכת המזון בשל הבחילות מהטיפולים הכימיים, קשיי בליעה בשל הקרנות לאזור הצוואר או מערכת העיכול, דיכאון וכדומה. בנוסף, הגידול צורך משאבי אנרגיה על חשבון גופו של האדם וגורם למטבוליזם לא תקין. גם פצעים בחלל הפה (מוקוזיטיס) שמתלווים לטיפולים מרתיעים את החולים מאכילה. התוצאה: דלדול רקמות שומן, ירידה במשקל ומחסור בוויטמינים ובמינרלים שקשורים ישירות לעייפות ובהם ויטמיני B1, B6, B12, ברזל וניאצין.
- הפתרון: "מרגע האבחון צריך החולה להיות במעקב דיאטני צמוד", אומרת פרישמן. "קיימים פתרונות רבים לבעיה, חלקם כולל העשרת התפריט במזונות שהחולה כן מסוגל לאכול וויתור על מזונות פחות חשובים שלא תורמים למאזן הקלורי והמטבולי. ממחקרים שנעשו בארה"ב ובקנדה עולה שטיפול תזונתי בזמן מפסיק את הירידה במשקל ומביא לשיפור ניכר באיכות החיים של החולה".
