שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ברוכים הבאים ל-OZ

    עוז זהבי, 25, ספג הרבה השפלות כילד שמן, רגיש ולא מקובל. עכשיו, כשחקן צעיר ומבטיח ("האי"), הוא מרשה לעצמו לחשוף בגבורה את טראומות העבר, החוויות המיניות עם נשים בנות 40, ומספר למה הוא לא יעשה את נינט ("אשה צריכה להיות אשה, עם שיער ארוך"), בר ("רזה מדי") או את מייקל לואיס. עיטור העוז

    הייתי ילד שמן ורגיש. היה לי קשה להסתדר בחוץ כי הייתי מלא ורחב, מין בריון כזה, אבל לא מאלה שעושים עם זה משהו... אז זה די הרחיק אותי מאנשים ורוב הזמן ביליתי בבית. לא הרביצו לי, כי הייתי גדול, אבל צחקו עליי, על השומנים שלי".


    לא שוכח את הימים בהם היה צפרדע. עוז זהבי (צילום: דביר כחלון)

     

    המונולוג הזה מגיע מפיו של בלונדיני בגובה 1.80 מ', שמתהדר בעיניים כחולות, עוז זהבי. גם היום, בגיל 25, אחרי שהפך לאליל נוער שנשא על כתפיו החסונות את סדרת ההרפתקאות, "האי", זהבי לא שוכח את הימים שבהם היה הצפרדע שאף נסיכה לא רצתה לנשק. הוריו היו חבריו היחידים, הוא מספר ונזכר בכאב במסיבות הכיתה שמעולם לא הוזמן אליהן, רק בגלל כמה עודפי צלוליטיס. "לא רציתי ללכת לבית הספר. הייתי מגיע למפגשי כיתה בימי שישי - את יודעת, סרט ופיצה - והילדים אמרו לי לחזור הביתה. זה היה קשה... הייתי עושה סיבובים בעיר, כי לא היה לי נעים לחזור הביתה. הייתי מוציא את האגרסיות על אוכל, בוהה בטלוויזיה, לא מכין שיעורי בית.

     

    "עד שבאיזה שלב הפסקתי לרצות אנשים והתחלתי לדאוג לעצמי. אם העולם לא משתין עליי, אני לא צריך אף אחד. כשאתה דחוי הרבה זמן - וזו ראשית העולם מבחינתך - אלה צעדיך הראשונים בחברה. אז אתה בן אדם שגדל להיות אאוטסיידר, אבל גם רוצה להראות שהוא לא כזה".

     

    אבל כמו בסיפור הילדים הקלאסי, גם כאן הברווזון המכוער הפך לברבור יפה תואר. זה קרה בכיתה ו' כשהמורה לספורט שלו העניקה לו את התפקיד הראשי במופע סוף השנה. מאז דברים התחילו להשתנות אצל זהבי. "זה גרר הרבה תשומת לב אחר כך בבית הספר והבנתי שדרך הבמה יש לי כוח". אולי זה יהיה חסר רגישות לומר זאת כאן, אבל עם האוכל בא התיאבון. "השינוי האמיתי קרה בחטיבה: גבהתי בטירוף, פתאום השומן נעלם, והעולם השתנה אליי; פתאום אנשים הגיבו אליי, התייחסו אליי יפה, אבל אני נשארתי אותו הדבר. עדיין הייתי הרבה בבית, ניגנתי בפסנתר ובתופים. אחר כך, בתיכון, למדתי קולנוע וטלוויזיה וזו היתה התקופה הכי טובה בחיי. היה לי כיף לבוא לבית הספר, גיליתי את הבמה, פרקתי מתח בספורט אקסטרים".


    "אם העולם לא משתין עליי, אני לא צריך אף אחד". עוז זהבי (צילום: דביר כחלון)

     

    נשבעים שיש פסקת סקס לא קטנה, אפילו חושפנית, אבל חכו כמה שורות, הרי לרובכם הפנים והשם שלו עדיין לא אומרים יותר מדי. זהבי נולד בראשון לציון, לאבי, רואה חשבון ומתופף בזמנו החופשי, וליוספה, מתאמת פרויקטים. יש לו גם שני אחים, עמית וענבל (כן, שלושתם מתחילים באות עי"ן, מה זה לעזאזל אומר?).

     

    המפגש הראשון עם עולם המשחק לפני שמונה שנים כשנשלח מטעם בית הספר לכתוב על התוכנית "אין" בהנחיית יעל בר־זוהר ומיכל ינאי לסירוגין, ששודרה ב־YTV. הוא ביקש מהמפיקה לעשות אודישן כמנחה לצידן והתקבל. אחרי כמה חודשים שם התגייס לצנחנים. אחרי שנתיים של שירות צבאי מצא את עצמו מקבל מהצבא בתום תהליך מתיש חופשה עם כרטיס בכיוון אחד. "לא סתם בן אדם מתחיל במקום אחד ומסיים במקום אחר", אומר זהבי. "שירתי בחברון, ושם היתה לי היתקלות, אירוע ירי. כתוצאה מכך, יצאתי מהצנחנים ולא מצאתי חיל אחר. הצבא לא נתן לי להיות קרבי, וזה מה

    שרציתי לעשות. טופלתי אצל פסיכולוג ואחרי שנה הצבא שחרר אותי".

     

    כמי שהתחיל ברעל וסיים כמו שסיפרת, מה אתה אומר על כל הסלבז המשתמטים?

     

    "כל אחד צריך להתגייס ולעשות את המקסימום. אני, הבטטה לשעבר, עשיתי מסע של 90 קילומטר ודחפתי אנשים. קלטתי שאני יכול לעשות הכל. עשיתי כל מה שאני יכול למען המדינה, אבל הצבא לא עשה למעני כל מה שהוא יכול ופה נגמר הרומן בינינו".


    שנתיים בצבא הספיקו לו. עוז זהבי (ענת מוסברג)

     

    מאז שהחל לככב ב"האי" (בתפקיד צ'יף) זהבי מנסה להתאקלם בעולם הסלבז, כולל החלפת מספר הסלולרי בשל הצקות של מעריצות זבות חוטם, אבל אין סיכוי שתראו אותו בפרמיירות של תרסיס לשירותים זה או אחר; הוא לומד עכשיו, וזו גם הסיבה שצופי ערוץ המוסיקה 24 לא יזכו לראות אותו כחלק מפאנל המנחים של "רעש", תוכנית הנוער החדשה של הערוץ. מה לעשות, האיש עסוק. ואם יש לו זמן פנוי, הוא שר בלוז ופאנק באולפן הביתי שלו וחולם להוציא דיסק. דיסקים שתמצאו במערכת שלו: גידי גוב, אריק איינשטיין והיהודים. דיסקים שלא תמצאו אצלו בחיים: שרית חדד ומירי מסיקה. אם עד עכשיו לא התרשמתם, אז תוסיפו דיבורים על השתתפותו בסרט של דובר קוסאשווילי, שזה אומר הרבה גרוזינית ועירום.

     

    תגיד, איך התמודדת עם הציפיות מ"האי" אחרי "השמינייה"?

     

    "היו הרבה דיבורים על הציפיות ועל הפסיכוזה שהיתה סביב 'השמינייה'. אתה יודע למה אתה נכנס, אבל לא התייחסתי לפינה הזאת. זה לא מה שחשוב. לי היה חשוב לעשות עבודה טובה כשחקן".

     

    עבודה בתוכניות לילדים מכתיבה קוד התנהגות מסוים. דיברו איתכם על זה?

     

    "יש פה קאסט של אנשים מתוקים ומדהימים ואין מה לפקח עליהם. לא היתה לי הרגשה שאני צריך לשנות את ההתנהגות שלי. להפך: המסר שלי זה לא לשנות את מי שאני בשביל אף אחד".

     

    אתה לא חושש להיתקע בנישת הילדים?

     

    "אני רוצה להיות שחקן ומעבר לכך, לעשות פאן. זו עובדה שהקהל שמכיר אותי היום, זה קהל של ילדים - קהל מאוד אינטליגנטי. אבל זה לא משנה מי צופה בי. אני לא ראיתי את 'האי' כסדרה לילדים. זה תפקיד. השקעתי, עשיתי עבודת מחקר, נורא חשובה לי המקצועיות. אני לא מפחד מנישות".

     

    אפרופו נישות, אתה מכוון למקום של להיות טאלנט א־לה מייקל לואיס?

     

    "אני לא אוהב את המילה 'טאנלט'. גם אני רוצה להיות הכל - שחקן, זמר וכל מה שקשור למשחק. מייקל לואיס, אחלה. זו לא ההשוואה הכי לגיטימית. למשל, יובל סמו, הוא מדהים אותי. יותר מ־10 שנים הוא לא הצליח. אני מעריך אנשים שהיו אנונימיים ולא ויתרו. זה קל לדעת שאתה רוצה להיות במקצוע כשאתה מצליח, אבל כשאתה צריך לברמן בשביל החלום שלך, זה משהו אחר".

     

    יש רגעים שאתה מרגיש שכל המקצוע הזה כבד עליך?

     

    "לפני כמה חודשים היה לי משבר. הרגשתי שאני מחליד, שאני לא שחקן כל כך טוב. היה לי עומס בלימודים ופתאום חשבתי שהרבה זמן לא הייתי בבית. יש לנו שולחן לבן בבית, שמגיל קטן זה היה השולחן שבו היינו עושים שיחות שהיו מטעינות אותי להמון זמן. הבנתי שאני צריך לבוא הביתה והיתה לי שיחה של שעתיים עם אמא שלי שהטעינה אותי בטירוף. למחרת לקחתי את המקום השלישי בתחרות מונולוגים בבית הספר. היא תמיד אומרת לי שאני יכול להשיג כל מה שאני רוצה. היא טוענת אותי בדברים שהיו בראש שלי, מאחורה, ובעזרתה הם עולים למעלה ואז אני 100 אחוז עוז".


    לא מפחד להיתקע בנישת הילדים. זהבי עם יון תומרקין, קולגה מ"האי" (צילום: ענת מוסברג)

     

    100 אחוז עוז זה אומר שאתם הולכים לקבל ממנו וידויים שאין הרבה סטארים או אנשים בדרך להיות סטארים שיעמדו מול מכשיר ההקלטה ויגידו את הדברים האלה. הוא שם זין על העולם, מוכן לספוג את ההשלכות של הדברים שיאמר. בקיצור, גבר כלבבן של באמת הרבה נשים.

     

    מתי גילית את המין השני?

     

    "כשגבהתי. אז הבנתי שאני יכול להיות עם בנות וזה קרה בגיל הנכון, 15, ומאז לא הפסקתי. כשגיליתי שאני אוהב בנות, הייתי עם המון המון בחורות. לא יודע מספרים, אבל הרבה. כמעט עשור הייתי בלי אהבה ורק עם יחסים חסרי משמעות. חצי מהזמן זה היה בגלל שהרגשתי שסוף סוף אני לא דחוי ורציתי להראות לעולם מה זה".

     

    אילו נשים עברו אצלך?

     

    "כל אחת, רק לכבוש, בלי סינון ראשוני".

     

    סוג של ג'וד לאו בסרט "אלפי".

     

    "מעניין שאת אומרת את זה. עשיתי מונולוג מהסרט הזה לאודישן של יורם לוינשטיין. אלפי מסיים את הסרט במסקנה שהוא לא צריך אהבה. אני הייתי בקלחת הזאת של לכבוש ולהשיג כמה שיותר. בגילים כאלה רומנטיקה לא מעניינת אותך".

     

    היית גם עם נשים מבוגרות?

     

    "כן. בכלל, דברים מוזרים עושים לי את זה. לא בענייני אהבה, אלא בתענוגות הבשר. כל דבר שהוא חורג מהמיינסטרים מדליק אותי. הייתי עם נשים בנות 40 כשהייתי בן 18. אפילו לא ידעתי אם הן נשואות, אם יש להן ילדים, לא התעכבתי על זה. פגשתי אותן בברים, מועדונים. הן היו באות אליי, אני לא מתחיל עם בחורות בדרך כלל. אני בן אדם של קשר עין, לא של משפטי פתיחה".

     

    הבאת אותן לבית של ההורים?

     

    "בטח! אבל הן לא נשארו עד הבוקר. הן היו מספיק גדולות לנהוג חזרה".

     

    ניסית גם גברים?

     

    "היו לי שני ניסיונות. למה לא? אני לא רואה סיבה לא לנסות דברים. כשבן אדם מספיק בטוח בעצמו, אין לו בעיה לנסות דברים חדשים. אמרתי אוקיי, היתה חוויה משוגעת שאני לא אשכח אותה כל ימי חיי, אבל אני יודע שזה לא הקטע שלי. זה גם לא היה אחד על אחד, זה היה ערב כזה שהתגלגל...".

     

    קוראים לזה אורגיה. שמעתי שפעם לבשת בגדי נשים.

     

    "לבשתי שמלות, עקבים, אודם, שיחקתי אשה. אלה היו ניצני המשחק הראשונים שלי".

     

    זה הלחיץ את ההורים שלך?

     

    "לא. למה שיילחצו? הם אנשים מאוד ליברלים, חכמים, אינטליגנטים ולא חוסמים שום דבר. אף פעם הם לא אמרו לי: 'עוז, זה לא'. אני שונא שחוסמים מילדים לעשות את מה שהם רוצים, זה פרימיטיבי. אני אומר את זה בגאווה. שמתי בגדי נשים, אז מה?".

     

    מי עושה לך את זה? נינט בגרסת הקרחת?

     

    "אני לא אוהב נשים עם קרחת. אשה צריכה להיות אשה, עם שיער ארוך. אני אוהב אותן בלונדיניות, לא גבוהות מדי, עם חזה גדול ועיניים כחולות. אבל בשביל תענוגות הבשר אני לא בררן. היא פשוט צריכה להיות סקסית".

     

    בר רפאלי?

     

    "רזה מדי בשבילי".

     

    נועה תשבי?

     

    "סקסית בטירוף".

     

    גילת אנקורי?

     

    "לא, תודה. על יעל בר־זוהר אני חולה. הנחיתי איתה ב־YTV כשהייתי בן 17, נורא נהניתי שהיא היתה לידי. לא היה לי אומץ להתחיל איתה. היא לא התייחסה אליי כאל גבר, אלא כאל ילד חמוד".

      

    בנות חרמניות ויקרות, אנחנו נורא מצטערים לבשר לכן, אבל בשלב זה של החיים תיאלצו לוותר על - איך הוא קורא לזה - תענוגות הבשר של עוז זהבי. כן, הוא תפוס. קוראים לה הגר, בת 26. השניים נפגשו, יצאו, נפרדו ועכשיו הם ביחד כבר חצי שנה, גרים בדירת חדר וחצי בתל אביב. "היא אשה אמיתית", מסכם זהבי.

     

    אתה גבר רומנטי?

     

    "כשיש זמן. לפני חודש התקשרתי אליה ושאלתי אותה אם הדרכון שלה בתוקף. היא ענתה שכן והפתעתי אותה בסוף שבוע בטורקיה. אני אוהב ארוחות רומנטיות, לשבת על החוף. אני אוהב את השטויות האלה. אני גם אוהב לראות סרט רומנטי בבית, עם כוס יין, חימום, בלי הרבה בגדים... שמנים... היא מביאה את הסבונים ואני מורח אותם".

     

    נו, הולכים עד הסוף?

     

    "אם עכשיו בסבבה שלי זו אהבה ולהיות עם בחורה שאני אוהב, אני איתה בלי גבול. אני לא יודע מה יקרה בעתיד, אולי נתחתן ואולי לא".

     

    • את הראיון א עם עוז זהבי תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס "


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא סדרה לילדים. "האי"
    צילום: אלדד רפאלי
    לאתר ההטבות
    מומלצים