הרבנים יגמרו את העבודה?
מה שכבר הוגדר כקומבינה של אולמרט, הרצוג והרב עמאר הוא רק סימפטום למחלה קשה, הפוקדת את מפלגת העבודה: אם שר הישר בעיניו יעשה - משהו רקוב מאוד בממלכה. נכון, אומרים המבקרים, ברק טוב לביטחון; אבל המפלגה מתייבשת
בזמן ששר הביטחון התגנב בחשאי לסינגפור, קרסה השבוע מפלגתו עוד קצת לתוך הריסותיה האידיאולוגיים. אמנם, במהלך השנים סיפקה העבודה אינספור חוויות פוליטיות יוצאות דופן ותמוהות. אבל נדמה שמה שקרה כאן השבוע - עם הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים - מגדיר מחדש חוקים בפוליטיקה הישראלית.
בשקט בשקט, בלי הודעה מוקדמת וללא ידיעת חבריו, הגיש ביום ראשון השר יצחק הרצוג את הצעתו לוועדת השרים לחקיקה. בזמן שאופיר פינס ואיתן כבל נלחמים נגד פגיעה בסמכויות בתי-המשפט, בא שר מטעם מפלגתם-הם ויורה ל"חבורת שלטון החוק" ברגל. פרופ' דניאל פרידמן, שהיה היחיד שהצביע נגד, בטח התמוגג.
הצעת החוק של הרצוג מביאה אמנם פיתרון למסורבות גט, לנשים בהליכי גירושים
חוק ומשמעותו
המהפכה השיפוטית
בתיה כהנא-דרור
בחוזה הדירה שתקנו יסתתר סעיף, שבמקרה של סכסוך - סמכות השיפוט תוקנה לבית-הדין הרבני. האם יש לכם מושג לפי איזה קודקס חוקים יפסקו הדיינים? הממשלה הרחיבה השבוע את סמכויות בתי-הדין הרבניים ואיפשרה להם לדון גם בעניינים אזרחיים, כיישות אוטונומית. עו"ד כהנא-דרור יוצאת למאבק
הראשונה שעלתה על המהלך המוזר, במסגרתו נתנה העבודה את ידה לפגיעה בסטטוס-קוו, הייתה שלי יחימוביץ'. חיש מהר פרצה הח"כית בזעקות שבר, טלפנה לאהוד ברק, התראיינה תחת כל עץ רענן ודרשה לעצור את הפיאסקו שמוביל הרצוג. ברק הבין את הנזק האדיר, הצפוי לעבודה כתוצאה מהצעת החוק, וביקש מהשר שלום שמחון לערער על ההחלטה של ועדת השרים - אותה הגיש, כזכור, לא שר מש"ס או מקדימה, כי אם בשר מבשרו.
הרצוג מסכים כי צריך לבצע תיקונים בהצעת החוק, כדי להגביל את סמכויות בתי-הדין בסוגיות שאינן נושאי אישות. אולם הוא טוען כי מדובר בהצעת חוק היסטורית, המקובלת על ארגוני הנשים. יחימוביץ' מצידה טוענת, במכתב חריף לפעיליה, כי שר הרווחה פגע פגיעה קשה במפלגה, מעל באמון חבריו ולמעשה, נתן ידו לקומבינה עם ש"ס, הרב עמאר ואהוד אולמרט.
שר הישר בעיניו יעשה
הפרשיה התמוהה הזו היא רק עוד סימפטום למחלה הקשה, ממנה סובלת המפלגה. אם שר בודד יכול לעשות ככל העולה על רוחו, סימן שמשהו רקוב מאוד בממלכת העבודה. יותר ויותר בכירים במפלגה הזו מדברים על ייאוש גדול, על אכזבה מההתנהלות הפוליטית של היושב-ראש. נכון, אומרים המבקרים, הוא שר ביטחון טוב; אבל המפלגה מתייבשת מבפנים.
אין פעילות פוליטית, אין מוסדות, אין כינוסים, אין דיונים ואין סדר יום. לאף אחד לא ברור מה רוצה ברק, במה הוא תומך, מה הקווים האדומים של המפלגה ומה האג'נדה שלה. אין כסף לבחירות לרשויות המקומיות, המזכ"ל כבל מדשדש בין שלל הצרות שנופלות לו על הראש, וברק לא לגמרי מאוכזב מזה שמפלגתו נמקה.
"ברק הוא היושב-ראש הכי גרוע שהיה למפלגת העבודה אי-פעם", אומר
טור אישי
נרדמנו בשמירה
רבקה לוביץ'
ועדת השרים הרחיבה השבוע את סמכויות בתי הדין הרבניים גם לעניינים אזרחיים שבין בני הזוג. רבקה לוביץ' סבורה כי מי שלא רוצה לראות כאן מדינת הלכה ש"סניקית, חייב להתעורר
יכול מאוד להיות שברק אכן לא מעוניין להפיח יותר מדי חיים במפלגת העבודה. כפי שדווח גם כאן פעמים מספר, יו"ר העבודה נמצא במגעים חשאיים עם גורמים שונים במפלגות אחרות, בראשם ציפי לבני. ההערכה במערכת הפוליטית היא שהגושים הפוליטיים הגדולים יחזרו בבחירות הבאות. במקרה כזה, איחודים בין חלקים מקדימה עם מפלגת העבודה - ושל חלקים בימין עם הליכוד - נמצאים חזק על הפרק. כבר היום מדברים בעבודה על החלפת המזכ"ל במנכ"ל מקצועי, שינסה לפתור את הבעיות הכלכליות, אבל ירוקן מתוכן תפקיד סימבולי נוסף של המפלגה המבולבלת הזו.
ובמצב הזה, אין להתפלא אם אנשים כמו פרופ' אבישי ברוורמן, אופיר פינס, איתן כבל ואחרים חושבים על עתידם מחוץ למפלגת העבודה, אולי מחוץ לחיים הפוליטיים בכלל. כשמפלגה מאבדת את זהותה ואת חיוניותה, קשה להאמין שאנשים עם פוטנציאל יאבדו את עצמם לדעת בתוכה עוד שנים רבות.
מרצ מבחוץ
בעוד כשלושה שבועות יתבקשו 15 אלף מתפקדי מרצ לגשת לקלפיות ולבחור יושב-ראש חדש. חיים אורון, זהבה גלאון ורן כהן רצים לגמר, אולם מערכת הבחירות מתנהלת בנימוס שמאלני טיפוסי: לא תוקפים איש את רעהו, ואם כבר תוקפים - אז בעדינות. בסך הכל, ההערכה היא שלא צפויות סערות גדולות מדי, ואורון, שזוכה לרוב בסקרים, ייבחר לראשות המפלגה.
במערכת הפוליטית עוקבים אחר הבחירות במרצ, ומנסים לנחש האם תיכנס לממשלה. כפי שזה נראה כרגע, מרצ תישאר בחוץ. אורון מעריך כי ש"ס לא באמת מתכוונת לעזוב את הקואליציה בעתיד הקרוב. "כרגע לא קורה שום דבר", הוא אומר, "אנחנו במצב שבו כולם רוצים לרמות את כולם - וכולם רוצים שירמו אותם. כולם מבינים שירושלים כבר מחולקת, אבל אלי ישי בריב עם אריאל אטיאס, אז הוא צועק. יציאה של ש"ס לא באמת על הפרק, וגם לא כניסה שלנו".
רשימת הדרישות של מרצ, מבהיר אורון, היא גדולה: פירוק מאחזים, הסרת מחסומים והקפאת הרפורמות של שר המשפטים. כמי שמקושר היטב לבכירים ברשות הפלסטינית והיה מהתומכים הנלהבים של המהלך המדיני, הוא האמין כי אולמרט באמת רוצה להגיע להסדר. אלא שכעת, הוא הרבה יותר פסימי. "אני לא בטוח כמה התהליך הזה רציני. המבחן הוא מה קורה בשטח, מה עם האסירים, מה עם המחסומים. אני לא רואה שום דבר מהותי שיחייב אותנו להצטרף לממשלה. עדיף לנו לתמוך מבחוץ, כפי שעשינו בעבר".
לפנייה לכתב/ת 
שלום לסטטוס-קוו: הרצוג.
צילום: גבי מנשה
די לקומבינה: יחימוביץ'.
צילום: דודי ועקנין
מייבש: ברק.
צילום: רויטרס
_a.jpg "צילום: אלי אלגרט")
פסימי: אורון.
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
