שתף קטע נבחר
צילום: jupiter

מכונית המפלט - חלק שני

עדות אישית של כתב/צלם שנפשו נקשרה בנפשם של דיירי רחוב המתגוררים, כמפלט אחרון, במכונית רעועה בחצר תל-אביבית. סיפורו של בוריס, שהגיע לארץ וחסך כסף כדי לסייע למשפחתו, וביום בו היה אמור לחזור, נשדד ממנו כספו. מה גרם להם להגיע למצב כזה? האם יוכלו אי-פעם לצאת ממנו? תסתכלו עליהם ותראו אותנו. חלק שני

כצעד ראשון היה על בוריס  לחזור ולמצוא במהירות עבודה כלשהי כדי לחסוך מעט כסף, אחרת כיצד יוכל להסדיר את ענייניו? בעודו משוטט ברחובות תל אביב, אובד עצות, רעב וחסר כל, פגש בוריס במכר מעבודות קודמות, וזה לקחו לביתה של אישה שנזקקה לעבודות שיפוץ כללי בדירתה. בסיום העבודה, כשביקשה לשלם את שכרו, הציע לה בוריס להמיר את התשלום על עבודתו באפשרות להישאר לגור זמנית בביתה, תמורת ביצוע עבודות שונות. האישה הסכימה ובוריס נשאר לגור עימה כשנתיים, עושה עבורה כל עבודה, ניקיון ,כביסה, גיהוץ, בישול, תיקונים ועוד...

 

לבוריס אחות שנשארה בקירגיסטאן, למה לא כתב אליה? מדוע לא התאמץ לאתר את אחיותיו ובנו בגרמניה? מדוע לא מצא דרך לשוב ולקבל ניירות מסע שיאפשרו לו לצאת מהארץ, כפי שהורו לו רשויות ההגירה? את כל אילו איני יודע. חלק מהתשובות ברור, אחרות אני רק משער.

את כתובותיהם של בני משפחתו בגרמניה איבד עם שאר מסמכיו. את כתובתה של אחותו בקירגיסטאן הוא זוכר, אבל מה יכלה היא לעשות למענו? היא ענייה ממנו. אולי התבייש לספר לה, שעכשיו הפך לחסר ישע והוא זקוק לעזרה? את הטופס שנתנו לו למלא כיבס עם מכנסיו. בכל מקרה לא ידע כיצד למלאו. העברית שבפיו מוגבלת ולמלא טפסים בעברית איך יוכל? נראה שההסבר בעיקרו הוא בחוסר הישע שלו. מגעים עם נציגי שלטון ובירוקרטים מרתיעים אותו, והוא אינו רגיל בהם. בוריס הוא איש תמים ועדין. מרפקים חדים אין לו, נציגות לארצו אין כאן. למי יפנה איפה? באין מי שידריך אותו ויסייע לו, המשיך בשגרה עד שנפלה עליו המכה הבאה.

 

כחודשים לפני שפגשתי בו, ולאחר כשנתיים של שהות בבית האישה, החלה ראייתו של בוריס להתדרדר במהירות. תוך חודש - חודש וחצי, נעלמה כמעט לחלוטין. עכשיו כבר לא הייתה בו תועלת לבעלת ביתו והיא סילקה אותו החוצה. מן הסתם סיוע בבדיקת עיניו וריפוין לא הציעה לו. בוריס אינו מספר. הוא אינו מתלונן ולא מאשים. הוא איש עדין. כשעוזרים לו הוא מודה. עיניו העוורות זורחות. על קשיים, אי נעימויות, עלבונות הוא מעדיף לא לדבר.

 


אחוות חבר-בוריס וגנאדי. צילום: פליקס לופה

 

בשלב זה פגש בוריס את גנאדי. אפשר שהכירו מקודם, איני בטוח. חסר בית וחסר כל, אבל לא חסר רחמים, הזמין גנאדי את בוריס לחלוק עמו את המעט שברשותו. מאז הם גרים יחד בגרוטאת המכונית, ארמונו של גנאדי. בוריס הסתגר במפלט אחרון זה, כמעט אינו יוצא. את צרכיו הוא עושה כמה מטרים מהמכונית. מה הוא יכול לעשות? להרחיק לכת אינו יכול. גנאדי מביא לו אוכל, שתייה, סיגריות, אנשים טובים בסביבה מביאים אוכל לפעמים, הרשות לדיירי הרחוב של עיריית תל-אביב מכירה את סיפורו. מדי פעם אנשיה מביאים להם שמיכות, לפעמים אוכל. פעם הגיע אל המכונית רופא (בוריס אינו יודע מי בדיוק הזמינו) ובדק אותו. לדבריו כל שנידרש הוא ניתוח פשוט כדי להחזיר לו את ראייתו. אבל הרופא הלך ובוריס נשאר. כסף אין לו. ביטוח רפואי אין. גם דרך לברר מי יוכל לסייע לו לא מצא. כאן ניסיתי להשתלב ולעזור, הגברתי את תדירות ביקורי אצלם וניסיתי להקל עליהם, ולו במעט, את החיים במכונית שלא נוסעת לשום מקום.

 


התרעננות בחוץ. צילום: פליקס לופה 

 

יומן חלקי - רגעים מחייהם של חסרי בית:

 

דברתי בטלפון עם היחידה לדיירי רחוב של העירייה. הם מכירים את ה"מקרה". מכיוון שבוריס אינו אזרח ישראלי, היחידה אינה יכולה לפתוח לו תיק ולהעניק לו טיפול של עובד סוציאלי. הגעתי לבקר, באוטו נמצאים כרגיל בוריס וגאנדי שמשגיח עליו. הבאתי להם רדיו טרנזיסטור קטן ומצב רוחם השתפר מיד. הם לא מתנתקים מהרדיו לרגע. לבוריס הרדיו הוא כצינור קשר יחיד אל החיים. השגתי לבוריס מקל הליכה כדי שיוכל ללכת קצת יותר רחוק. הוא יוצא  בעזרת גנאדי  או בעזרתי מהמכונית, ובעזרת המקל מנסה לעשות מספר צעדים. אך רגליו כבדות וקשה לו מאד לזוז עקב הישיבה הממושכת בתנוחה קבועה במכונית. הוא כפוף מאד וכשהוא מנסה ללכת, הוא מכווץ כמי שמחכה כל רגע למכה שתנחת עליו.

 


בוריס מקבל רדיו. צילום: פליקס לופה

 

מצבו של בוריס מתדרדר מבחינה פיזית. כבר כחודשיים אינו יוצא מהמכונית, למעט לשם עשיית צרכים (במרחק 3 מטרים מהאוטו.) פניתי טלפונית למרפאת עיניים בכדי לנסות להשיג רופא שיבדוק בהתנדבות את עיניו של בוריס. אני מנסה לקבל דיאגנוזה מדויקת למצבו והצעת מחיר עבור ניתוח אם יידרש. ממתין לתשובה מהמנכ"ל. (הנציג הבטיח לברר אפשרות של טיפול בהתנדבות ולחזור אלי. מאז לא שמעתי ממנו). הבאתי לבוריס עט ודפים כדי שיכתוב לאחותו בקירגיסטן ויתאר לה את מצבו. איני יכול לעזור בכתיבה.. נחפש מישהו שיכתוב עבורו.

 

 


טטיאנה מקריאה את המכתב שנכתב לאחותו של בוריס. צילום: פליקס לופה

 

טטיאנה (מחוסרת בית נוספת שמבקרת במכונית) הגיעה, וכתבה מכתב עבור בוריס לאחותו שבקירגיסטן. שלחתי את המכתב לקירגיסטן. מי יודע כמה זמן ינדוד בדרך. האם תגיע תשובה? האם יהיה בכוחה לסייע? היום, בהעדרו של גנדי, כשבוריס היה לבדו, נכנס מישהו למכונית וגנב את הטרנזיסטור. בוריס העיוור שמע צחוק, אך לא ראה דבר. כמה נמוך יכולים בני אדם לרדת?! פחדם הגדול ביותר של חסרי הבית כמו בוריס וגנאדי הוא מפני המכורים לסמים. עם אלה - למרות שגם הם מחוסרי בית - אינם מתרועעים. הם מפחדים מהם ומתרחקים מהם ככל יכולתם.

 

לאחר חיפושים רבים גילינו את  "רופאים לזכויות אדם"  ארגון הפועל בהתנדבות, במטרה לספק טיפול רפואי לכל מי שהרשויות אינן מספקות לו טיפול רפואי ראוי: מהגרי עבודה, פלשתינאים, שוהים בלתי חוקיים,  דיירי רחוב. הם מוכנים לסדר לבוריס בדיקה אצל רופאת עיניים, מהמתנדבות בארגון. נקבע תור לרופאת עיניים בבית הרופאים. נתתי לגנאדי קצת כסף כדי שייקח את בוריס לבית מחוסרי הבית ביפו ("גגון"). שם יוכלו להתרחץ ולהחליף בגדים לקראת הביקור אצל הרופאה.

 


בוריס והמכתב. צילום: פליקס לופה

 

באתי לבקרם בשעות הצהרים. מצאתי את בוריס לבדו, חצי עירום, רועד ומפוחד. בלילה באו שוב "מבקרים". הפשיטו את בוריס וגנאדי מבגדיהם, ערכו עליהם חיפוש, נברו במכונית ושדדו את מעט הכסף שהשארתי להם. גנאדי הלך לחפש אחרי אחד השודדים, אבל לא העלה דבר. ההנחה היא שהיו אלו מכורים לסמים. בערב הגענו לבדיקה בבית הרופאים. לפחות הפעם ידיעות טובות (אולי). הרופאה אומרת שבוריס סובל מקטרקט "בשל" שהוא, קרוב לודאי, הסיבה לעיוורון. לדבריה יזדקק בוריס לעוד בדיקה ואחריה לניתוח להסרת הקטרקט. אם לא מסתתרות בעיות נוספות (שכרגע אין אפשרות לראותן בגלל הקטרקט), תחזור לבוריס ראייתו וישוב ליכולת תפקוד מלאה. הד"ר מוכנה לברר אם הנהלת בית החולים בו היא עובדת, תהיה מוכנה לאשר ניתוח בהתנדבות. גם ארגון "רופאים לזכויות אדם" בוחנים אפשרות לארגן את הבדיקה והניתוח.

 


בדיקה במרפאת עיניים. צילום: פליקס לופה 

 

שוב מכה. בעלי החנויות שבסביבת "מכונית הפלא" התארגנו- כך אמר לי אחד מהם- והחליטו לסלק את המכונית ממגרש החניה. לאן ייקחו את המכונית? אל הכביש! ומשם הרי תסולק אל המזבלה. ומה יהיה על דיירי המכונית? הרי בית אחר אין להם? לאלה לא אכפת- הזוהמה והסרחון הם בלתי נסבלים והם מבריחים את לקוחותיהם, כך הם טוענים. האמת היא שהחנויות רחוקות ממקום עומדה של המכונית. בעלי המכוניות מחנים את מכוניותיהם במגרש החניה, בחצר האחורית של הבית. לשם אין לקוחות מגיעים, ומעטים הם השמים לב לריחות וללכלוך. אלו מפריעים להם רק בעת חניית המכוניות והוצאתן. אבל הכוח בידיהם.....ומה יהיה? מה יעלה בגורלם של בוריס וגנאדי?....

 

בהמשך השבוע: התפתחויות בסיפורם של בוריס וגנאדי, בערוץ המעורבות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מבט עילי על החצר
צילום: פליקס לופה
טיול בחצר עם גנאדי
צילום: פליקס לופה
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים