"אני מאוד מאוד רוצה לחזור"
אקי אבני, שחזר עם העונה השניה של "אולי הפעם", מודה בראיון טלפוני מלוס אנג'לס שהוא מעוניין לחזור לא רק למסך אלא גם למדינה. "אני אשמח אם הבן שלי יגדל בישראל" הוא מצהיר ומסייג "למרות שישראל היא מדינה קלסטרופובית, אין בה מרחב מחיה"
לפני שבע שנים ארזו סנדי ואקי את שמותיהם הקוסמופוליטיים ואת הפרונט הנאה וחוצה הימים שלהם, ועברו ללוס אנג'לס. מאחור הם השאירו מדינה יתומה משניים מגדולי כוכבניה. שבע שנים עברו והם שרדו שם בעליות ובמורדות, במיוחד בזכות זרימה קבועה של עבודות מהארץ. אבל הנה, הגיע הרגע, והמדינה יכולה להתאחד ולהשיב את הבנים לגבולם, וגם לעדכן את החוק ההקלות ליורדים-חוזרים, אם אפשר.
הלבלוב של הקולנוע הישראלי בניכר, מעיד אבני, שחזר החודש עם העונה השניה של "אולי הפעם" (yes), לא ממש מקל על הישראלים המתערים בלוס אנג'לס לקבל עוד ג'ובים בהוליווד. רק אוכלוסיה מאוד מצומצמת בתעשייה שומעת ש'בופור' זכה בברלין או שסרט ישראלי היה מועמד לפרס הסרט הזר. "בינתיים אנחנו כאן, מארק ואיילת ונועה וסנדי", הוא אומר, "אבל השוק האמריקני זה משהו שצריך הרבה סבלנות אליו".
מתישהו נגמרת הסבלנות?
"כן בטח. שלי נגמרת עכשיו".
איזה רגע היסטורי.
"אני מאוד מאוד מאוד רוצה לחזור. אני גם מאוד אשמח אם הבן שלי ליאם, יגדל בישראל. כל הזמן יש סיבות להישאר, אבל שחקן רוצה לעבוד כל הזמן ולזה הייתי רגיל עד שבאתי לפה. אז עד שליאם נולד יכולנו לנדוד בין סטים, אבל עכשיו זה כבר קשה. לכן ההחלטה לחזור היא הרבה יותר ממשית היום".
למרות השאיפות שמביע אבני, כרגע זה נראה יותר כמו מחר או מחרתיים. הוא אמנם מודה בהלך רוח שנוטה לכיוון עזיבה, אבל רגע אחר כך הוא מצהיר: "אני מאוד רוצה לחזור, אבל כרגע זה בלתי אפשרי. בקרוב". בראיון האחרון שלו נתן ציטוטים שהצביעו על תקופת התאקלמות לא פשוטה. עכשיו הוא טוען שדבריו הוקצנו ואת כל הסערות שעבר במהלך השהות שלו מעבר לים ניתן לקבור בתכריכיו של שלג דאשתקד.
"היו לי הרבה תקופות קשות" הוא מסביר. "זה כמו לקחת עץ גדול שפורח ולתת לשורש מכה חזקה, להטיס אותו לאיזה הר בארה"ב ולהגיד לו 'שמע, עכשיו תעמיק'. יש זמן התאקלמות ובדרך יש חורף, קיץ, סתיו אביב. אז היו הרבה דאונס ואפס אבל זה נהדר, כי התחשלתי".
אתה לא חושש שיגידו: "הוא חוזר כי הוא לא הצליח, או לא הצליח כמו שרצה, או לא הפך לטום קרוז"?
"לא חושש מאף אחד, נקודה. זו סירקולציה שלי עם עצמי. השיקול הוא מה טוב למשפחה שלי ולאמנות שלי".
מה יהיה לך קשה להשאיר שם?
"את אקי. יש פה שבע שנים של אקי. חיים שלמים. אתגעגע למרחב המחיה
, ישראל קלסטרופובית. צריך להתנתק מאוד כדי לשמור על מרחב מחייה".
בריטני ספירס תחלוק עלייך.
"אם היא היתה חיה בישראל, מרחב המחיה המצומצם שלה היה מצטמצם בשליש. אני לא מסתכל על מי שנמצא בצהובונים מדי יום, בריטני ספירס, נינט. יש דור צעיר, לא רוצה להגיד שמות, שמייצרים תקשורת כי הם מאוד תלויים בתקשורת. זה עניין של גיל מקצועי. יש מקום שאתה לא צריך לייצר תקשורת כדי שתהיה מעניין, כי יש מאחורייך כל כך הרבה רקורד ועשייה שזה מדבר בעד עצמו".
עדיין רוצה לגדול
אז אבני חוזר, בינתיים לטלוויזיה, לתפקיד אילן אטיאס, בעל משתלה ובר, שמאוהב בנתי קלוגר אבל חוזר מטיול בהודו כשהוא נשוי לאם בנו שעזבה אותו, אותה מגלמת אורנה פיטוסי, קולגה של אבני מימי צוותי הבידור באילת. אבני לא צריך את הסדרה הזאת כדי להוכיח שהכישרון שלו יכול לחתוך יהלומים מרוב שהוא גבישי וחד. הוא צלל לביצה הלוס אנג'לסית ודלילת החמצן, ולמרות שלא הפך ל"טום קרוז" לדבריו, הוא יוצא משם מטפטף הישגים.
"תסתכלי בIMDB שלי", הוא אומר.
אז למה אתה חוזר לעבוד בארץ?
"כי העונה השנייה של 'אולי הפעם' זה דבר שנכון לי, כמו שהעונה הראשונה היתה דבר שנכון לי".
צריך בכלל עונה שנייה ל"אולי הפעם"?
"נכון שלפעמים עדיף להשאיר דברים במקום שלהם, כי לפעמים אפשר רק לגרוע. כשרצו לעשות עונה רביעית ל'טירונות' חשבתי שזה לא נכון, ואז מצאו פיתרון ואמרו נעשה 'מילואים', נמשיך עם החבר'ה האלה בקפיצת זמן קדימה. חשבתי שגם זה לא נכון, רציתי להשאיר את הדמויות והכוח שלהן שם כי הרגשתי שאם יגעו בזה, זה יתמסמס ויתקשקש. בסוף הם עשו את 'מילואים' שלצערי באמת לא הצליחה.
עם נתי קלוגר ב"אולי הפעם". העונה השניה הרבה יותר טובה מהראשונה
"אבל העונה השנייה של 'אולי הפעם', בניגוד לציפיות הרגילות שלי, היא הרבה יותר טובה מהעונה הראשונה, היא מעמיקה יותר ומתרכזת ביחסים. אין בה דייטים. אם תשאלי אותי האם יש מקום לעונה שלישית? אני כבר לא בטוח. אני לא רוצה שהיא תהפוך לאופרת סבון. השאלה היא אם היא תצליח להיות מועמדת לסדרה או שגם הפעם, כיוון שהטקס הוא אצל 'קשת', אז רק סדרות של 'קשת' יזכו"
.
אני מניחה שהיא תהיה מועמדת. בשנה שעברה לא כל הסדרות שזכו היו של 'קשת'. היו כמה עלי תאנה...
"בשנה שעברה לא היה עלה תאנה. הם ממש הלכו ערומים".
ראית את העונה השנייה של "אולי הפעם"?
"לא ראיתי פריים אפילו".
למה לא באת להקרנה? סנוב.
"צילמתי בקונטיקט סרט שנקרא 'Black Light'. אני משחק שם תפקיד ראשי, דור שני לניצולת שואה שהולך לטיפול פסיכיאטרי. יש לנו גם כמה ימי צילום בישראל עוד מעט. הבמאי הוא ישראלי שחי פה, שחר צפניה".
מה ההבדל הכי בולט בין סט בארץ לבין סט בחו"ל?
"בארץ יש אנשי מקצוע מדהימים אבל יש הבדל בפינוקים. בארץ אף פעם אין שירותים, אף פעם אין חדר הלבשה. זה לא נעים, ואני מקווה שזה ישתנה כי זה קצת נמאס להתלבש באמצע הרחוב, ללכת לבית הקפה ממול ולבקש 'סליחה, אפשר אולי להתלבש אצלכם?' אני גם חושב שזה מגוחך".
בשבועיים האחרונים פורסם בארץ ראיון עם אילת זורר, גם היא לוס אנג'לסית מתקדמת, שבו היא צוטטה אומרת שכבר לא אכפת לה ממה שקורה בארץ, ושהיא מייצגת את עצמה בלבד. במדינה קטנה ומוקפת אויבים כמו ישראל, הדברים עוררו סערה, וזורר עצמה פרסמה בכלי תקשורת אחר הכחשה גורפת של הציטוטים. הניגון האמריקני שהתווסף לחיתוך הדיבור של אבני אחרי שבע שנים לא מוציא ממנו טון מתנצל, והוא לא מנסה להתכחש למלים באנגלית שמשתרבבות למשפטים שלו.
"מעניין, דיברנו על זה אתמול בערב כמה חברים, שיחה של חבר'ה ישראלים שחיים פה הרבה שנים" הוא מספר. "אני יודע שבארץ לא מבינים את זה, אבל אני חי הרבה שנים במקום אחר ואני מדבר שפה אחרת כל הזמן, אז זה פשוט
קורה. כן, אני שומע ציניות ארסית מאנשים שלא מבינים את זה. 'מה, מה קרה? נהיה אמריקני?'".
ראית את "בטיפול" האמריקנית?
"יה, אני לא חושב שזה טוב. אני חושב שהם לא הצליחו בארה"ב להביא אותה כמו בישראל. השחקנים הישראלים עשו עבודה יותר טובה".
אגב עבודה טובה, עשית סרטים שהתחרטת עליהם?
"עשיתי זוועתון שנקרא 'נערי חוף' אבל אני לא יכול להתחרט עליו, כי בתקופה ההיא זה היה בשבילי 'וואו, אני משחק בתפקיד ראשי בסרט!' זה היה נראה אז הגשמת חלום. לא התפתיתי אף פעם לעשות סואופ אופרה - תאמיני לי שאין בישראל תוכנית אירוח או סדרת סבון או שעשועון שלא פנו אלי ראשון - כי אני חושב שזה בינוני וזו סכנה גדולה מאוד לשחקנים. זה משריש בך בינוניות והרבה שחקנים טובים בישראל הלכו לשם".
במה אתה הכי גאה?
"בזה שמעולם לא נכנעתי לבינוניות, לפשרה או לנוחות שהמקצוע הזה מציע. אם הייתי נכנע לפינוק, הייתי נשאר בישראל והיה נורא כיף. הייתי זוכה בעוד ארבעה אוסקרים והחשבון בנק שלי היה הרבה יותר מלא והייתי ממשיך ללכת ברחוב ואנשים היו אומרים לי מלים חמות והייתי עושה עוד סדרה טובה, ועוד סרט טוב. אבל רציתי לגדול. אני עדיין רוצה לגדול".
רק לא בארה"ב.
"אני לא יודע מה יקרה מחר".
