"לא יהיה קל להוכיח שהבנקים תיאמו עמלות"

"רשות ההגבלים העסקיים צריכה לעבור מספר שלבים כדי להוכיח שהעברות המידע בין הבנקים הן הסדר כובל בלתי חוקי; אם היא תצליח בכך, הדבר יהווה תקדים של ממש" - כך אומרת ל"כלכליסט" עו"ד מיכל הלפרין, לשעבר היועצת המשפטית של הרשות, בהתייחסה להחלטת הממונה על ההגבלים, רונית קן, לערוך שימוע לחמשת הבנקים הגדולים, לפני שתקבל החלטה סופית אם תיאמו ביניהם עמלות ופגעו בתחרות.

"כדי שהרשות תוכל לומר שהעברת המידע בין הבנקים מהווה הסדר כובל, היא צריכה קודם כל להראות שתחום הבנקאות הוא תחום שבו יש מעט תחרות", מסבירה הלפרין, ששימשה בתפקידה ברשות בתקופת פתיחת החקירה נגד הבנקים, וכיום היא שותפה במשרד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם ברנדווין. "לאחר מכן יש להראות שיש הסדר של העברת מידע, ולאחר מכן יש להראות שההסדר הזה מביא להפחתת התחרות. בארץ זה מעולם לא נקבע".

מה ההבדל בין המישור האזרחי למישור הפלילי, מבחינת היסוד העובדתי הנדרש?

"אם הרשות היתה מגלה שהבנקים תיאמו ביניהם את העמלות שאותן יגבו מלקוחותיהם, מן הסתם היא היתה שוקלת להגיש בגין כך כתב אישום פלילי, ולא מסתפקת בקביעה בעלת אופי אזרחי. השימוש בהליכים פליליים נועד לרוב כנגד קרטלים, ובמקרה זה, כפי שעולה מההודעה שפרסמה הרשות, אין קרטל. קרטל היה נוצר, למשל, אם הבנקים היו יושבים יחד ומתאמים את העמלות".

אם אין קרטל, ממה הממונה מודאגת?

"מאוליגופול. בשווקים רבים בארץ יש מעט מתחרים; אוליגופול נוצר כשהשחקנים מתחילים להציץ זה בזה ולחקות זה את זה בהעלאת מחירים, כשהם דואגים להיות לא הכי זולים ולא הכי יקרים. זה לא רצוי כלכלית, אבל זה חוקי. בשווקים כאלה, הרשות מנסה ליצור מנגנונים שיאפשרו לפרק את שווי המשקל הזה".

אוליגופול, מסבירה הלפרין, נוצר כאשר בשוק פועלים מעט מתחרים באופן שאינו מתואם, אבל למרות היעדר תיאום מפורש מגיע כל מתחרה למסקנה שייטב לכל המתחרים אם לא יתחרו זה בזה. המתחרים מגבשים בנפרד אסטרטגיה עסקית שבה הם אינם מציבים תחרות זה לזה, אלא פועלים בדרכים שמפחיתות את התחרות בשוק.

"רשות ההגבלים העסקיים מחזיקה זה זמן בדעה שתחום השירותים הבנקאיים למשקי הבית ועסקים קטנים סובל מהיעדר תחרות מספיקה", ממשיכה הלפרין. "הממונה על ההגבלים העסקיים הקודם (דרור שטרום - ע"ר) אף שקל בעבר להכריז על הבנקים כעל קבוצת ריכוז.

"רשות ההגבלים העסקיים חוששת מהיווצרות אוליגופול בשירותים בנקאיים, ופועלת למניעת שיווי משקל אוליגופוליסטי שכזה. מכאן גם נובעת רגישותה להעברות המידע בין הבנקים: אם אמנם הפכו הבנקים לקבוצה שהתחרות בה מועטה, כל פרקטיקה שמסייעת לצדדים שלא להתחרות זה בזה הופכת חשודה בעיני הרשות. בנסיבות מסוימות, גם העברת מידע בין הבנקים עשויה להיחשב לפרקטיקה שמסייעת לקיומו של אוליגופול.

"אם הבנקים באמת מעבירים מידע על תוכניותיהם להעלאת מחירים בעתיד, הדבר משמש מנגנון שמקל עליהם לחקות זה את העלאות המחירים של זה. אבל כדי להוכיח את זה, צריך להראות שוק שמתנהג בצורה אוליגופוליסטית, וגם מערכת העברת מידע בין הבנקים".

האם כל העברת מידע בין מתחרים פוגעת בתחרות?

"לא בהכרח. אם אינסטלטור יודיע מה התוכניות העסקיות שלו, אף אחד לא יתרגש מזה, כי יש מאות אינסטלטורים. אבל בשוק שיש בו מתחרים ספורים, כשאחד בא ואומר 'אני מתכוון להעלות את המחירים ב־5% בחודש הבא, בגלל ייקור תשומות', זו יכולה להיות העברת מידע, באמצעות איתות למתחרים כיצד הוא מתכוון לנהוג".

יש לך הערכה מה תחליט הרשות?

"לא. הם נמצאים בטריטוריה תלוית נסיבות. אף אחד לא יגיד שכל העברת מידע בין מתחרים היא פסולה. השאלות שייבחנו הן מה היה המידע שהועבר, באיזו תדירות הועבר, מה היו הנסיבות שאפפו את העברת המידע, איזה שימוש נעשה במידע המועבר, ועד כמה באמת לא מתקיימת תחרות בתחום הבנקאות למשקי בית ולעסקים קטנים".