ילד אסור ילד מותר

רם, הדמות הראשית במיני סדרה "תעשה לי ילד", הוא סולן מוחצן שמשוכנע לגמרי כי הוא מתת האל לנשים ולעולם הרוק. אם תנסו להתווכח איתו על העובדה הזו, הוא לא יתבייש לחשוף בפניכם את ישבנו כדי להראות מה הוא חושב עליכם. בניגוד מוחלט לגיבור שלו, יובל שפרמן, במאי הסדרה, מתקשה לחשוף אפילו את שמות הוריו ומודיע לי חגיגית שהוא רוצה לדבר על הסדרה בלבד. כשאני מנסה לחלוב קצת מידע על חייו - נו, כדי שנכיר את קצת את המוח המעוות של האיש שהביא למסך של צרכני HOT סקס פרוע בסדרה נטולת צנזורות - שפרמן מתפתל בכיסאו כאילו הוא סובל מעצירות כרונית. עד שבאמצע הראיון אני נשברת: די! יש גבול לכמות הסבל שאני מסוגלת לראות.

"אני מה זה מצטער. אני לא סובל, אני מפחד. אני אומר לעצמי שזה התחום ושאני צריך להתראיין. אני יודע איך את מרגישה. ככה אני הרגשתי כששחקנים בסרט שעשיתי לא רצו להתראיין עליו. בהתחלה התעצבנתי: 'מה, אין להם הערכה אליי?', אבל אני גם מבין אותם".

ממה נובע הפחד הזה?

"מהמעמד. ואני גם מדבר מבורדק, זה הטבע שלי. אני פשוט מרגיש שהאנונימיות מתקלפת ממני בכל רגע. הייתי רוצה לתקשר מאחורי המצלמה בלבד".

"כל מי שמתפשט הוא גם הבן של זה שהיית איתו בצבא". יובל שפרמן (צילום כפיר חרבי)

"תעשה לי ילד", מיני סדרה בת שישה פרקים שמשודרת ב־HOT ואותה כתבה שירלי מושיוף ("להוציא את הכלב"), מביאה את סיפורו של רם (גל תורן, סולן מרסדס בנד), מנהיג להקת ההסתדרות, הוא ילד־גבר שגורם למחברת תשבצים בשם אסנת (ליאת תמרי) להימשך אליו. הסדרה פרובוקטיבית למדי, בוטה מבחינה מילולית, מכילה סצינות של אורגיות, ישבנים חשופים, סמים וכדי לתת את התירוץ הראוי יש גם לא מעט רוק'נ'רול (באדיבות מרסדס בנד).

"יש בסדרה ניחוח של קומונה", מפרשן שפרמן. "אני חושב שנהגנו בכל הסקס, סמים ורוק'נ'רול בצורה ריאליסטית. לא נכנסנו לקלישאות".

סקס בשירותים של מועדון בתחילת הסדרה זו לא קלישאה?

"זה לא שכולם מזדיינים באיזו אורגיה פורנוגרפית. יש מבוכה, אינטימיות וסקרנות. יש פה מערכת יחסים של ניצול שהיא על הגבול הדק של הפנטזיה. זו פשוט סדרה ששונה ממה שיש בנוף הטלוויזיוני. אבל צריך להרגיע עם הפרובוקטיביות שמייחסים לה. יש פה גם רוך ואנושיות. אני עומד מאחורי הדברים שעשינו".

המבקרים ממש קטלו את הסדרה.

"זה מתחלק. יש תגובות טובות מהתעשייה. אחרי הפרמיירה היו תגובות ממש טובות ואז התחיל גל ביקורות קטלני".

הופתעת מזה? יש לך הסבר?

"יש לזה כל מיני הסברים. יכול להיות שחלק מהמבקרים פשוט לא אהבו את הסדרה אחרי שראו רק פרק אחד, או שהם פשוט לא רצו לאהוב. יש מעין זכוכית מגדלת עלינו כי הבאנו משהו שונה לטלוויזיה, הלכנו עד הסוף - לא מבחינת המובנים הבנאליים של הסקס והסמים. יש פה טון אחר, חספוס וחוסר התייפייפות של הבימוי, של המשחק ואולי זה יוצר אנטי. פתאום מגיע משהו אחר לטלוויזיה וזה נבחן לפי המכנה המשותף הנמוך ביותר. בסך הכל באנו לעשות טוב, לעשות משהו שאני ושירלי אוהבים לראות". 

המבקרים טענו שהדמות הראשית לא מספיק אטרקטיבית כדי שהצופה יבין למה כולם נופלים לרגליו?

"זה מה שקוסם בו, שהוא לא הסטאר הטלוויזיוני. העדפנו להשתמש במישהו שבאימג' הראשון לא נראה כמו דודי בלסר. לגל יש כריזמה אדירה בעיניי, הוא גאון. בהרבה קליקות גל נחשב למאוד הורס. הוא לא איזו בובת פורצלן שאנחנו רגילים לראות בטלוויזיה. אישית אני יותר נמשך לטייפ שלו".

איך הרגיש לך לביים את סצינת הסקס של האורגיה?

"זה תמיד מביך. אתה מרגיש שיש לך אחריות לא לנצל את האנשים שסומכים עליך, הרי אתה זה שבוחר אם יראו תחת או ציצי. אבל יש קול שמשתלט עליך שזה טוב ליצירה. אני חושב שסמכו עליי שאדע מה להראות. הבעיה שהארץ שלנו היא מקום נורא קטן ואחר כך אתה יכול להתחרט על החשיפה. על הסט יש לך דרייב שזה הכי נכון לסצינה, אבל אחר כך אתה מתעורר לשאלות, אם זה באמת היה נכון, אם זה מגרה מספיק. כל מי שמתפשט הוא גם הבן של זה שהיית איתו בצבא וכל מיני כאלה. אבל בתכלס, אין פה יותר עירום ממה שיש בחו"ל".

"הבאנו משהו שונה לטלוויזיה, הלכנו עד הסוף". שפרמן (צילום: כפיר חרבי)

שפרמן, 31, נולד בירושלים לאביגדור ונירה. כשהגיע הרגע הוא התגייס לצנחנים. "לא גדלתי בבית שקידש את הצבא ותמיד קינאתי באנשים שכל כך מחוברים לצבא. רציתי להיות גבר, מלח הארץ, לא זכיתי להבין בזמן מה זה אומר. עברתי שם כל מיני טראומות כאלה, בארץ זה לא נחשב לטראומה, כי לא היה אירוע מסוים, אבל התמימות התפוצצה לי בפנים".

בטיול לדרום אמריקה אחרי הצבא האסימון החל ליפול במוחו של שפרמן שהחליט כעבור שנה לטוס לאמריקה כדי ללמוד שם קולנוע. "כבר תכננתי את החיים שלי שם, אבל אז ביקרתי בארץ והרגשתי שאעניש את עצמי ולא את המדינה אם אלמד בחו"ל".

שפרמן נרשם לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ובראשו היה התסריט ל"הדברים שמאחורי השמש". אלא שבזמן שתכנן לצלם אותו בצורה פיראטית, הבירוקרטיה חשבה אחרת: קודם תצלם סרט קצר. כך יצא לאוויר העולם "שגרה", סרט בן 15 דקות שמביא את סיפורה של משפחה המתמודדת עם פיגוע וגרף בפסטיבל מנהטן 250 אלף דולר שניתנו לו בשוברים לשירותי צילום ועריכה. לא הרבה אנשים היו מוותרים על צ'ופר שכזה, אבל שפרמן כבר ראה את עתידו בישראל. "זה הרגיש לא נכון. גם ככה זו עבודה קשה ולא הרגשתי בשל ליצור במקום שהוא לא התרבות שלי.

כשאתה מחובר לטקסט, אתה יכול להעניק יותר, אתה חווה את האנשים, הסלנג, הלבוש, הטמפרמנט".

לבסוף הוא יצר בעצמו את "הדברים שמאחורי השמש", בכיכובם של אסי דיין, סנדרה שדה וטלי שרון, שזכה בפרס וולג'ין, זיכה את דיין בפרס אופיר על משחקו ואף הוקרן בפסטיבל קאן. "התחלתי לקחת את עצמי ברצינות, יותר מדי, משהו שאני לא עושה היום", הוא מספר על תקופת העשייה. "נהייתי מאוד טוטאלי. זה היה צורך אובססיבי, הזנחתי הרבה בחיים שלי. זכיתי בהרבה דברים כשהפסקתי להשקיע רק בכתיבה". הפרסים ששפרמן זכה בהם היו גדולים מכל וולג'ין, דוב הזהב או אוסקר.

הראשון שבפרסים היתה וייסמן, שאותה פגש לראשונה בצילומי הסרט. שלושה חודשים אחרי סיום הצילומים הוא פגש אותה במקרה. "פתאום נזכרתי שהיה משהו בנוכחות שלה שמאוד אהבתי והעובדה שראיתי אותה פתאום מאוד הסתדרה לי, עד ששכחתי להיות פרקטי, להגיד לה שאני רוצה לצאת איתה ולבקש מספר טלפון".

זה הזמן להתפייט קצת על האהבה שלכם.

"היא יפה ומצחיקה ויש בה משהו מאוד נקי. אי אפשר להשוות את זה לאף דבר שחוויתי עד עכשיו. אחרי חצי שנה התארסנו ותוך מספר חודשים התחתנו בחתונה דתית. עד לירון לא הייתי ממש מחובר לדת. עכשיו אני רואה בדת דברים יפים ואנחנו עדיין מחפשים את הדרך שמתאימה לשנינו.

"זכיתי בחיים. באשה מקסימה. בתקשורת עם הסביבה שלי. לא הייתי מחובר לדברים קונקרטיים שקיימים במציאות. יש בדידות נוראית כשאתה כותב, אתה מתחבר למוח שלך יום ולילה".