נתיב מסומן
אחרי שניסן נתיב לא קיבל אותו לסטודיו למשחק, שלומי חיון הוזמן לעשות סרט תעודי על חייו. במשך שלוש שנים עקב אחריו בבית הספר ומחוצה לו
דרכי עם ניסן נתיב החלה ב-1997 כשלא התקבלתי לסטודיו למשחק. בסיום המבחנים ניסן אמר לי שזה לא היה היום שלי ושאהיה ברשימת ההמתנה. הרגשתי פגוע. כעבור כמה זמן התקשרתי לניסן והוא אמר לי ששוחח עם ישל סקר, מנהל בית הספר לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים, והמליץ עלי.
תחושת ההחמצה ליוותה אותי לאורך שלוש שנות לימודי המשחק בסמינר. אבל אולי ניסן צדק בכך שלא קיבל אותי. לאחר סיום הלימודים ומספר הפקות כשחקן ויוצר, החלטתי לעזוב את המקצוע לטובת חלום ישן שלי - הקולנוע, והלכתי ללמוד בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סם שפיגל בירושלים.
בסוף חמש שנות לימודי פנה אלי מיכי ורשביאק, המנהל האדמיניסטרטיבי של הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, והציע לי לצלם את ניסן נתיב ולתעד את משנתו התיאטרלית בסטודיו. לא יכולתי לסרב להתמודדות עם העסק הבלתי גמור שביני לבינו. מאז, במשך שלוש שנים, אני מלווה את ניסן עם המצלמה.
השנה הראשונה היתה אינטנסיבית מאוד. בת זוגי אבישג שאולסקי ואני צילמנו את כל שיעוריו של ניסן, אודישנים וסדנאות - מחזור חיים שנתי של בית הספר ועולמו שלו. יצירת היומן הדיגיטאלי התחילה מרעיון של מיקי גורביץ, תלמידו של ניסן, והתאפשר גם בזכות שירות הסרטים בניהולה של דנה גובי. כולנו הרגשנו שהזמן קצוב.
למדתי להכיר את ניסן מקרוב והתהליך שעברתי איתו היה מאתגר. במשך התקופה הקשר התחמם. לפעמים ניסן היה מתקשר ומזמין להצגה או סתם לחפש מציאות בשוק הפשפשים. ניסן היה אספן אובססיבי, יש לו אוסף מפות עבריות – האוסף הפרטי העתיק והמרשים ביותר במדינה והוא נחשב המומחה מספר 1 למפות ארץ ישראליות. לניסן יש גם אוסף ספרי קודש עתיקים, הדפסי עץ יפנים וקליגרפיות וליטוגרפיות חתומות, אוספי פסלים ובודהות מהודו, אוסף אבני ג'יד עתיקות מסין. בקיצור, אספן.
אולי מתוך הבדידות, ניסן בנה לעצמו עולם אלטרנטיבי והקיף עצמו בעולם של פעם, הזכיר לעצמו מהיכן הגיע ומהם שורשיו. הוא חקר והכיר את אוספיו כמו ארכיאולוג, הוא זיהה את הכישרון, העריך את היופי ואהב את הפגמים.
בשיחה שהיתה בינינו, העליתי בפניו את הרעיון שאולי תלמידיו ובוגריו הם חלק מאוספיו, ניסן חייך ואמר: ''אולי... אני הרי אוסף אותם בפינצטה''.
לפנייה לכתב/ת 
