שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: index open

    קץ הבלעדיות, אבל לא קץ הרומנטיקה

    איילה שבויה עדיין בתפישות של העשורים הקודמים: עוברים לגור יחד, יוצאים יחד לבלות, נוסעים יחד לחו"ל ואוכלים יחד בבוקר ובערב. בעתיד, אולי בן זוגה בכלל יעבוד בסיאטל, והיא אולי תערוך את ידיעות אחרונות מירושלים או מכל מקום אחר, והם יפגשו בסופי שבוע. איך תיראה זוגיות בלי שאיפה למרחק אפס?

    מה שמחבר בין איילה לביני, מלבד קירבה משפחתית, היא העקשנות להיות הצודק האחרון. כתבתי לה פעם, בעניין אחר, שהיא צודקת, והיא ענתה במשפט שכדאי לכל עקשן מצוי לשנן: "מה אני אגיד לך, לא קל להיות צודקת כל הזמן". הגבתי בצניעות של מי שאינו מוכן לוותר: "ומה את חושבת, שזה קל יותר להגיד למישהי שהיא צודקת?"

     

    איילה פנייבסקי היא סטודנטית בתוכנית מצטיינים באוניברסיטה העברית וכתבת מיל. של "במחנה". לכבוד יום העצמאות ה-60 הזמנתי אותה לשיחה עם אופי של פער דורות על הזוגיות העתידית.

     

    עמדנו על מרפסת הגג שלה, עם מבט על העיר. היא הציעה שאולי נתחיל לדבר על החבר שלה. "מה איתו?" שאלתי.

     

    דילמה שבצידה אחד ממון רב ובצידה השני – איילה

    "קוראים לו בראוור", אמרה ונשענה על מעקה הגג, מסתירה לי את הנוף. "משהו אצלו לא בסדר - הוא חושב לא לגור איתי, כשיש לו אופציה כזאת. הוא מתכנת מחשבים, אני לא באמת יודעת מה זה אומר. עכשיו הוא עומד להתמודד עם דילמה שבצידה אחד ממון רב ובצידה השני – אני. אנשים רעים שלא מבינים שעדיף שהוא יעבור לגור איתי בירושלים יפתו אותו בעוד חצי שנה בהמון כסף לגור במרכז, שזה רחוק לאללה. ימבה כסף עושים שם בהייטק. חוץ מזה הוא בסדר, מאוד מתחשב רוב הזמן. חתיך, אגב. זה ההוא שהיה כאן לפני חודש בארוחת שישי המשפחתית".

     

    "למה את מספרת לי על בראוור החתיך?" שאלתי.

     

    "רצית שנדבר על עתיד היחסים בעוד 60 שנה, נכון?"

     

    "אולי. את צודקת בעצם", אמרתי. "הדילמה של בראוור הדפוק ('בראוור החתיך', מיהרה איילה לתקן אותי), היא דילמה קלאסית של אפס מרחק. הרומנטיקה, מאז ועד היום, היא שאיפה למרחק אפס. עוברים לגור יחד, יוצאים יחד לבלות, נוסעים יחד לחו"ל ואוכלים יחד בבוקר ובערב. מכירה את המושג 'נפש תאומה'? מושג מזוויע של מרחק אפס באישיות. אין אפס יותר מזה. אבל עם הזמן ניסע יותר, לא תמיד בזוגות, ונעבוד במקומות רחוקים יותר מהבית, לפעמים במרחקים של מאות ואלפי קילומטרים. מרחק אפס, שעיצב את אופייה של הזוגיות עד היום, יאבד משהו מהרלוונטיות שלו, נראה לי. אולי ימשיכו לגור ביחד, אבל לא בהכרח כל ימות השבוע. גם החתונה, שהיא בעיקרה חוזה למרחק אפס, עשויה לאבד מערכה, כפי שאנחנו רואים כבר עכשיו בחברה המערבית".

     

    "כולם אצלכם בחיפה פילוסופים כמוך?" היתה לה הבעת פנים מזלזלת של מי שלא מבינה איך היא קיבלה באוניברסיטה 93 בחשיבה לוגית. "אבל אם אתה רוצה תשובה רצינית, נראה לי שיש מספיק אמצעים, בעיקר האינטרנט, שמאפשרים לנו לעבוד מהבית בכל מקום בעולם. בראוור החתיך יוכל לעבוד מהבית גם עם מיקרוסופט שבסיאטל. לכל חברה יש מיליארד סניפים, כל מפעל קיקיוני לייצור שימורי טונה חולש על כך וכך מדינות . למערכת יחסים שנרקמה בין אוסטרלי ופתח-תקוואית שנפגשו במהלך טיול בקולומביה יהיה סיכוי גדול בהרבה להמשיך משם הלאה, באיזו עיר כלשהי בעולם, במצב של מרחק אפס. מרחק אפס ימשיך לאפיין את מערכות היחסים שלנו, אלא שההיצע יהיה גדול בהרבה. כל מי שמתקיים איפשהו על הגלובוס הזה, עשוי להיות מרחק האפס הבא".

     

    "כשהמציאו את המחשב האישי דיברו על קץ הצורך בנייר", אמרתי. "התוצאה בפועל היתה דווקא שימוש מוגבר בנייר, בגלל התדפיסים. כשהגיע האינטרנט, דיברו על קץ הנסיעות. התוצאה בפועל – עבודה בחו"ל היא כבר עניין של זמן, וכולם נוסעים בעקבות התמונות שהם ראו באינטרנט".

     

    "נו, אז מה?", היה לה חיוך של מי שהולכת להראות לעולם מי צודקת תמיד.

     

    יחסים על בסיס מילים יאפשרו קשרים עם יותר אנשים

    "את ובראוור הדפוק ('בראוור הנפלא', תיקנה אותי שוב) עוד לא יושבים מול הגלים, מחזיקים יד ומרגישים שאין מילים, נכון? עוד מעט, אם בראוור ה... לא משנה, יעבור לגור איתך בירושלים, תתחילו לחשוב בסגנון של 'תמונה אחת שווה אלף מילים'. יהיו לכם יופי של שתיקות. הלב שלכם יתמלא במילים שאותן לא מדברים. אפס מרחק הוא האחראי הראשי לערכים של שתיקה. זה לא מה שיהיה בעוד 60 שנה. בראוור יעבוד בסיאטל, נגיד, ואת תהי העורכת הראשית של ידיעות אחרונות, או משהו כזה, ותיפגשו אחת לסופשבוע אולי. במקום להתפעל ממשפטים כמו 'ישבנו ביחד והרגשנו שלא היינו צריכים לדבר', תתפעלו ממשפטים כמו 'דיברנו והתכתבנו שעות והרגשנו שאנחנו יחד'. הפטפוט ידביק אתכם זה לזו יותר מאשר דירת סטודנטים בירושלים. אבל יחסים על בסיס של מילים יאפשרו בעתיד קשרים מקבילים, עם יותר בני אדם. יחסים של אפס מרחק הם יותר יחסים של בלעדיות".

     

    היא הסתכלה עליי כמו על אותה תולעת שנתגלתה באחרונה במערה בגליל. "העתיד, על פי כל הסימנים, ייראה אחרת", אמרה, "הישרדות כלכלית יומיומית, שנעשית קשה יותר משנה לשנה, תהפוך לעיסוק העיקרי של יושבי כדור הארץ. המשאבים מידלדלים, המעטים שאוחזים בהם מנהיגים מדיניות של 'בלי כיבודים', ועד מהרה המצב הופך קריטי. כל דקה פנויה היא דקה של עבודה, וכל הצצה חטופה בעיני בן הזוג תגלה סימן גדול ומוטרד של דולר. במצב עניינים שכזה, אין זמן לרומנטיקה, אבל גם לא לבעיות פסיכולוגיות, תסביכים, דכאונות. סוג של חזרה לימי המערות, רק עם טכנולוגיות מתקדמות. אין זמן כי אין כסף, וזמן עדיין שווה כסף, אבל פחות כסף. ולכן צריך להשקיע הרבה יותר זמן בלהרוויח כסף. מי יקנה למי פרחים בימים טרופים שכאלה? גיל 12 יהיה הגיל בו נקיים את אהבת האמת שלנו. רגע לפני שניכנס למרוץ אחר הממון, שם יקרו הרגעים הקסומים באמת. מושפעים מסדרות טלוויזיה גרועות (שגם תכליתן, כמובן, תהיה לעשות יותר כסף בפחות זמן), ומפותחים יתר על המידה בעקבות שרידי סטרואידים שהאוכל הסינתטי שלנו יילך ויתמלא בהם, ילדים בגיל בר-מצווה יחוו את סערת הרגשות שהם עוד יתגעגעו אליה כל החיים".

     

    "וואו", אמרתי.

     

    "זהו?", מצמצה בעיניה בחוסר סבלנות, "אין לך משהו חכם יותר להגיד?".

     

    מאיפה היא הביאה פתאום את כל הסטרואידים והאורז והבר-מצווה? "בעתיד", אמרתי, "בגלל האינטרנט והנסיעות המרובות, יהיה לנו את כל העולם בהתנהגות שלנו. כמו שכפר אחד עיצב את הרומנטיקה המוכרת לנו עד עכשיו, כך יש להניח שעולם שלם יכול לעצב אותה אחרת. לא בטוח שיהיו הרבה חתונות. היחסים יהיו כנראה קצרים יותר. עד שמחליטים על חתונה, כבר צריך לשנות את השמות על ההזמנה".

     

    כל פירור של אינטימיות יתעצם לאין שיעור

    "זה לא בהכרח כל כך נורא", חייכה חיוך שנראה לי כמו נקמה בבראוור ה... לא משנה, "בעולם בו לא יהיה לנו זמן לרומנטיקה, כל פירור של אינטימיות יתעצם לאין שיעור, וכל רגע ביחד יהיה סערת הוריקן של אהבה. נכון, לא יהיו הרבה רגעים כאלה. אבל גם יהיו הרבה פחות שתיקות של כעס, ויכוחים על שטויות ותחושה שאהובנו לוקח אותנו כמובן מאליו. בקיצור, כמו שאין טוב בלי רע, אין רע בלי טוב, וגם היעדר זמן לרומנטיקה עשוי להתגלות כתרופה לא רעה למערכות יחסים של בני זוג שיש להם יותר מדי זמן יחד".


    מתוך אוסף הגלויות האלקטרוני JCards

     

     

    איילה מזגה לשנינו מים צוננים מתוך קנקן שנראה כמו מתנה מיותרת לפסח, חזרה להישען על מעקה הגג, הביטה בכיוון של רמת השרון, מקום מגוריו הנוכחי של בראוור, ואמרה בטון של מים זכים: "מה הסיכוי של בני זוג להבין זה את זה כמו שצריך, כשעיקר הקשר ביניהם מבוסס על SMSים או שיחות טלפון? בקשרים רחוקים כאלה, יש יותר אשליה מרגעים של אהבת אמת. בקשרים קרובים שבהם אין לנו זמן זה לזה, יש יותר המתנה מאשר רגעים של אהבת אמת. אני מעדיפה את ההמתנה".

     

    • אבינועם בן זאב, איילה פנייבסקי

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    יקירי, אל תשכח לקנות חלב בדרך הביתה
    צילום: ויז'ואלפוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים