גיבורי גיטרה

ביט69. גיבוש מוזיקלי כובש (צילום: ניב תשבי) 

שלא תבינו לא נכון, אני מת על החברה האלה מ"ביט69", רענן פוגל, אורי (ברי) שפלן, ולורל אמיר. ברור שהם לא רק גימיק - חבורה של ילדים שעושה פאנק רוק - אלא שלושה מוזיקאים שמנגנים כמו חיות, ובאמת אוהבים את הז'אנר בו הם פועלים. העניין הוא, שאם אתם לא בשכבת הגיל שלהם, יהיה לכם די קשה לחבב את האלבום השני של הלהקה.

ברור שהחבר'ה האלה, במקום לבלות עם בנות, שמעו יותר מדי "גרין דיי" ולהקות עם

מספר בשם כמו "Sum 41" ו-Blink 182". לאחר שהאלבום הראשון שלהם הכניס אותם לתודעת התקשורת והקהל של הז'אנר, ניכר ש"ביט69" עבדו קשה מאוד באולפן עם מפיק האלבום החדש: יותם בן חורין מ"יוסלס איי די", סוג של גיבור מקומי בכל הקשור לפאנק. בן חורין אכן עשה עבודה מעולה, והביא את יכולת הנגינה ההיסטרית של החבורה לכדי גיבוש מוזיקלי כובש.

האלבום השני של "ביט 69" הוא בדיוק מה שטינאייג'ר מחוצ'קן צריך: 13 שירים מהודקים עם טקסטים פשוטים על אהבת תיכון נכזבת, ריטלין, קללות בטוב טעם ומשחקי מחשב.

יש כאן כמובן לחני פופ קליטים, המנוגנים במהירות עצומה (ממש כמו ברמה הגבוהה של גיטר הירו) ואפשר לרקוד איתם פוגו. ויש גם אנרגיות צעירות שמתפרצות כמו ההורמונים הגועשים של החרמנים הצעירים. היתרון, אם אתם הורים למתבגרים, הוא שהדיסק הזה יכול להוות פתרון לבעיות התקשורת שלכם עם הילד. אם אתם לא, וגם עברתם את גיל 17, האלבום לא ייקלט טוב במערכת שלכם.

ביט 69, בנות אוהבות בנים חזקים, היי-פייבר