שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשין: להפריד את התלמוד מהדת
    בכנס לכבודו של חתן פרס ישראל פרופ' דוד הלבני, מנה שופט העליון בדימוס את הסיבות לניכור רוב הציבור כלפי התלמוד – חוסר נגישות, היעדר ביקורתיות ותפיסת הגמרא כטקסט מחייב מבחינה הלכתית. הרב עמיטל: "החילונים לא יודעים מה הם מפסידים. זה אינטלקטואלי יותר ממאמר ב'הארץ'"

    "חייבים אנו לראות את התלמוד כאיבר בתרבותו של העם היהודי, אולם כאבר המנותק והמובדל מהדת ומהאמונה היהודית כמקובל על שומרי מצוות בימינו" – כך קובע השופט בדימוס מישאל חשין, לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ביחס ללימוד הגמרא. לדבריו יש לחתור למצב בו "הקורא בה יוכל להתעמק בדברי החכמים גם בלא שנראה בגופי הדברים מסמך קדוש הבא מן הדת". חשין סבור כי זהו אחד התנאים ההכרחיים ל"האהבת התלמוד" על הציבור הלא דתי ובני הנוער.

      

    בכנס שנערך בסוף השבוע במכון ון-ליר בירושלים לכבודו של חתן פרס ישראל לחקר התלמוד פרופ' דוד הלבני, קרא חשין "להסיר ירוקת שעלתה על התלמוד, להבריש אותו, לצחצח אותו ולהחיות אותו בקרב העם", זאת לאחר שלטענתו "רוב מניינו ובנינו של עם, אלו הקרויים חילונים - התלמוד בקרבם היה כמעט כחמץ בפסח, בבחינת בל יראה ובל ימצא".

      

    "בתחושתנו, תחושת נערים שגדלו וצמחו בארץ ישראל וחינוכם היה חינוך של חול ושל קידמה, נתפס התלמוד על נושאי כליו כחלק בלתי נפרד מן הדת ורכושם של שומרי מצוות לבדם", סיפר שופט העליון לשעבר על יחסו לשיעורי גמרא כילד. הוא הוסיף כי לדעתו רגשי האנטגוניזם כלפי האוכלוסייה החרדית שלומדת תורה ואינה מתגייסת תרמו גם הם לריחוק, וקבע: "אסור לנו להניח לחוכמה זאת כי תעלם מליבנו ומעינינו. אסור לנו להניח לתלמוד שיהיה שגור אך על פיהם של חרדים, כי יהיה סוגר ומסוגר בקהילתם של שומרי מצוות וחילוני לא יבוא בחצרו".

      

    בהמשך דבריו מנה חשין את התנאים שהוא מזהה כהכרחיים להטמעתו של התלמוד בקרב מי שאינו שומר מצוות. הראשון הוא יסוד הנגישות, האמור להתגבר על מכשול השפה ועולם המושגים בגמרא, הזרים לבני הנוער. בהקשר זה הוא שיבח את תרגומו של הרב עדין שטיינזלץ, ש"לא רק זעק אלא גם קם ועשה מעשה", וכינה אותו "מפעל אדיר בקנה מידה היסטורי". 

     

    בנוסף הוא סבור כי יש לגשת ללימוד מתוך עצמאות מן הדת ולפתח חוש ביקורתיות כלפי הטקסטים הדתיים. "חיברו אותו אנשים שומרי מצוות אבל מותר לחלוק עליהם", אמר חשין. התנאי השלישי הוא בחירת מורה טוב ומיומן ש"אש בעיניו וחום בלבבו", שישכיל לסחוף אחריו את התלמידים ולהנחיל להם את התלמוד "כיצירת תרבות ולא כקודש". לדעתו, על המורים למצוא את האיזון הנכון בין ההלכה והאגדה העומדים בבסיס הגמרא ובכך לכוון אל לב הנערים. 

     

    מהו בילוי אינטלקטואלי?

    הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת "הרב עציון" הידועה בשיטת הלימוד הליטאית, הסכים עם גישת חשין, וביקש לעסוק בתלמוד כטקסט אינטלקטואלי ולא דתי. עם זאת הוא טען כי יש לדון ברלוונטיות הגמרא לסוחרים, פועלים, רופאים, עורכי דין ואנשי מחשבים, ולא רק לתלמידים.

     

    "יש דעה שאומרת שבקריאת שמע של שחרית וערבית יוצאים ידי חובת לימוד תורה", אמר הרב עמיטל, "אז למה אצלי בשכונה יש כל יום, מוקדם בבוקר, שיעור גמרא, עם בנקאי, נגר ורואה חשבון? אני יודע שזה לא ממקום דתי של הנהגות חסידיות. אני מכיר את האנשים האלה. הולכים לקלונוע ולתיאטרון. זה לא מה שמעניין אותם. שאלתי אחד כזה שהולך כבר עשרות שנים לשיעור, והוא אמר לי שזה אינטלקטואלי". 

     

    עמיטל ביקש להסביר מה מוצאים לומדי התורה בתלמוד, ואמר: "היוהרה של אנשי האקדמיה זה שרק להם יש עניין אינטלקטואלי. בגמרא כל היהודים הפשוטים יכולים לגלות עניין. כל דעה היא רלוונטית ולא רק המסקנה להלכה. כל דעה היא לגיטימית. גם כשהיא לא נכונה – היא לימוד תורה". הוא ציין גם את "הדיאלוג המותח" שבתלמוד ואת המקרים המלווים כל דיון, שבשונה משפת המשפט הופכים אותו ליותר "חי" ופחות תיאורטי ומשעמם.

      

    "האבסורד הוא שהחילונים אומרים שהגמרא לא שייכת אליהם כי זה עניין דתי, והדתיים אומרים שבשבילם זה בכלל אינטלקטואלי", סיכם הרב עמיטל, "אני רוצה לומר לכם שהחילונים לא יודעים מה הם מפסידים. כל אחד אומר שהוא מסתפק במאמרים מ'הארץ', אבל הגמרא אינטלקטואלית הרבה יותר מזה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    השופט בדימוס חשין
    צילום: גיל יוחנן
    לימוד הגמרא
    צילום: ישראל ברדוגו
    מומלצים