כשהילד רוצה ללבוש רק בגדים ורודים

"הבן שלי רוצה ללבוש חולצה ורודה", מספרת אמא לבן 3. "זה הצבע שהוא הכי אוהב ואני ממש מודאגת שאולי זה אומר משהו על הנטיות המיניות שלו", היא מתוודה.

"הבן שלי ביקש שאקנה לו ליום ההולדת בובת בראץ'. ממש לא האמנתי שזה הדבר שהוא הכי רוצה ולא מכונית עם שלט או חיילי פלימוביל", מספרת שירה, אמא לבן חמש.

הקולות המושתקים

הרחק מ'אדיפוס שמדיפוס' של פרויד, מגלות היום אמהות לבנים שיש פער גדול בין תפיסות המגדר שעליהן הן התחנכו לבין הבנים שצומחים אצלן בבית. "אמהות חושבות שהבן שלהן, שמתעניין במה שאצלנו מוגדר כנשי - הוא חריג ויוצא דופן", מספרת ג'נט באומגולד-לנד, עובדת סוציאלית קלינית במרכז לייעוץ האישה בירושלים.

בסדנא מיוחדת לאמהות לבנים שהתקיימה במסגרת הכנס "קולות אודות אמא: שיח מקצועי על חלקים מושתקים ומדוברים באמהות", בהנחייתן של באומגולד-לנד ובטי עופר, גם היא עובדת סוציאלית קלינית (שתיהן, אגב, כמו משתתפות הסדנא, אמהות לבנים) עלו הפערים בין מה שאמהות היו רוצות לבין איך שהבנים מתנהגים.

32 נשים השתתפו. "רצינו לדבר על הקולות המושתקים המאפיינים אמהות לבנים", מספרת עופר. "הייתה לנו תחושה שאמנם הפסיכותרפיה המקורית יצאה מקשרי אם-בן, אבל הפופולריות של התיאוריות הפמיניסטיות העבירה את מרכז הדיון לקשרי אם–בת כך והקשרים בין אמהות לבנים כמעט ולא מדוברים היום".

"אמהות שחשבו שהבן שלהן חריג ברגישותו, הופתעו לגלות שלכל אחת מהאמהות האחרות שישבו בסדנא היה בן אחד לפחות שהיה רגיש באופן מיוחד, ושלא תאם לתפיסות סטריאוטיפיות של המגדר", אומרת עופר. היא מספרת על רגשות האשם ונקיפות המצפון שהתלוו לסיפורים האישיים של האמהות על הבנים ש"בוכים הרבה", "אוהבים לשחק ב'משחקים של בנות' ואפילו רוצים ללבוש גרביים ורודים", היא מצטטת חלק מהסיפורים. "אמהות דאגו שמשהו בהתנהגות שלהן הביא את הבנים להתנהג בצורה שונה ממה שמחייבים הסטריאוטיפים המגדריים שעליהם הן גדלו".

איזה בן את מגדלת?

עופר ובאומגולד-לנד מציעות לאמהות מודאגות לשאול את עצמן 'איזה סוג ילד אני מגדלת, האם אני מגדלת ילד גברי ומה זה גברי; האם הכוונה למצ'ואיסטי או איש שיכול להסתדר בעולם תחרותי/כלכלי; האם אני מגדלת ילד רגיש, ילד שידע לנהל שיחות עם נשים, או גבר שיהיה חייל טוב?

"כשאת מגדלת בת את יודעת מהי ההוויה הזו, את יודעת מה החוקים, את מכירה את השפה. אנחנו טועות לחשוב שכדי לגדל בנים נדרשת שפה שונה. אנחנו הרבה יותר סלחנים לגבי בת טום-בוי שלא מתנהגת על פי תפיסות סטריאוטיפיות של המגדר שלה, לכן חשוב שנדע שלגיטימי לגמרי לגדל בן רגיש שאוהב ורוד ומשחקי יצירה וגם יודע לנהל שיחות נפש. צריך לגדל כל ילד על פי הצרכים שלו ולא על פי המגדר", היא אומרת.

השתיים טוענות שהודות למהפכה הפמיניסטית למדנו שבנות צריכות לגדול עם תחושת מסוגלות ויכולת. עתה הגיע הזמן שנבין – שגם הבנים זקוקים להכרה בריבוי האפשרויות לגביהם. "אל תחפשו עבורם מודל גברי. חפשו עבורם מודל אוהב ומכבד. אל תדגישו בפניהם את המושג 'גבר חזק', אלא 'גבר טוב', הן מציעות, גבר אמפתי, עצמאי ואחראי לעצמו ועל סביבתו. הן ממליצות לתת לבנים תחושה שהם יצורים רגשיים, בעלי טווח נרחב של רגשות ותחושות. "היו מודעים לכך שסגירות וחוסר יכולת להביע רגשות נקשרים לעתים קרובות מדי עם דימוי הגבר החזק והשקט שמטפחים הסטריאוטיפים הישנים".

באומגולד-לנד מציעה לא להתרכז בשונות שבין אמהות ובנים, אלא בשונות ובמגוון שבתוך כל אחת מקבוצות המגדר: יש בנים קשוחים, יש כאלה שמעדיפים אקשן ופעילות גופנית, ואלה זקוקים לפיתוח צדדים עדינים ורגשיים. "יש בנים שמעדיפים פעילויות הכרוכות בישיבה, כמו ציור וקריאה ומומלץ לעודד אותם לעסוק גם בפעילות גופנית, למרות שרצוי לא לדחוף אותם לפעילות תחרותית או לגרום להם להתבייש בכך שזה לא מעניין אותם או שזו לא הנטייה שלהם".

"יש כל מיני דרכים להיות גבר", היא אומרת בחיוך. "לא צריך להכריח את כולם להתנהג אותו הדבר. לא כולם חייבים להיות לוחמים וחשוב להעריך את מי שהם ולא אם הם מתאימים או לא לסטריאוטיפ הישן". היא מודעת לכך שלבנים רגישים קשה להתמודד בחברה המצ'ואיסטית שלנו, "אנחנו לא נותנים מקום לגילוי רגשות ולעדינות ולכן קשה לגדל בנים שאינם עונים לסטריאוטיפ בסביבה שבה הדיכוטומיה בין נשים וגברים כל כך עמוקה ולפיה יש רק דרך אחת להיות בן".

באומגולד-לנד מאמינה שהשינוי צריך להתחיל בבית, מבלי להוריד לרגע מאחריותה של מערכת החינוך על תפיסות המגדר. "השינוי החברתי מתחיל באימוץ הראייה האנדרוגנית שבכולנו יש גבריות ונשיות. אנחנו צריכים לראות שיש הרבה דרכים להיות אישה ולהיות גבר. לכן כשיש לנו בבית בן רגיש שאינו תואם לדימוי הגברי המצ'ואיסטי, מומלץ לדבר איתו על כך בגלוי, לעזור למצוא בנים שדומים לו להסביר לו שהוא אינו חריג ברגישות שלו וליהנות ממה שיש לו להציע. אנחנו צריכים להרחיב את הקבוצה ולא לצמצם אותה, לתת להם להיות מי שהם רוצים להיות".

שילך לשחק עם אבא כדורגל

"אחת הבעיות", טוענות עופר ובאומגולד-לנד. "היא שאמהות רבות מרחיקות במודע ולא במודע את בניהן כדי להגן עליהם, כי אם הם יהיו יותר מדי קרובים, הם עלולים להפוך ל'ילד של אמא'".

אמהות מספרות שהן חוששות לגדל בנים רגישים מדי כי אלה עלולים להיות מנודים חברתית, לסבול מהצקות ולא להיות אטרקטיביים בעיני הבנות. אמהות שמגדלות בנים רוצות שהם יעברו חניכה גברית "ורצוי במגרשי הכדורגל", הן מוסיפות. "הן חושבות בטעות שהן לא יכולות להכשיר את הבנים מבחינה חברתית. גברים לא צריכים להתרחק מאמהותיהם על מנת לפתח את הגבריות שלהם. הם זקוקים לאהבה ולקרבה של אמא על מנת שהם בעצמם יוכלו להפוך למבוגרים הנותנים אהבה. אהבה של אם לבנה, לא הופכת אותו לנשי יותר", הן מרגיעות.

באומגולד-לנד מציעה לשים לב לשפה שבה אנחנו משתמשים ומזהירה מפני שימוש בביטויים בעלי משמעות מגדרית כבדת משקל כמו: "ווינר", או "אחלה גבר" ולחילופין "ילד של אמא" או "בוק". תוויות מן הסוג הזה, מסבירה גם עופר, מזיקות לדימוי העצמי.

"הפרדוכס הוא שהאמהות שמודאגות מכך שהבנים שלהן רוצים לשחק עם בובות ולא אוהבים ג'ודו, הן דווקא אמהות שבחיים שלהן מקדמות ערכים פמניסטיים שיוויוניים", קובעת עופר. "כשזה נוגע לבן שגדל אצלן בבית, הן מתקשות לשבור סטריאוטיפים. דווקא הן מתגלות כמקובעות בתפיסות ישנות. לא רואות את הילד עצמו, אלא את המגדר שאליו הוא משתייך. זו חשיבה שמגבילה את הבנים שלנו ומעיבה על הקשר שלנו איתם".

"הבעיה", אומרת עופר, "היא שאנחנו סלחניות יותר ומקבלות יותר התנהגויות כאלה אצל בנות. מה שצריך להפנים הוא שאנחנו מגדלים ילד לפי האישיות, והמגדר - פחות חשוב. וכהורים טובים, אנחנו חייבות לאפשר לילד להיות עצמו ולא לתת לביקורת החברתית או הסביבתית להשפיע עלינו".