מה עושים כשהכל "מושלם" בזוגיות חוץ מחיי־המין?

"בן־זוגי ואני ביחד שמונה שנים ויש לנו ילד נפלא בן שנה. בתחילת הקשר התשוקה שלי אליו נבעה לא ממשיכה פיסית אלא מעצם ההתאהבות. רציתי לעשות טוב לאהובי, לענג ולספק אותו כמה שיותר, ולא מתוך זה שחשקתי בו. ועכשיו, אחרי כמה שנים ביחד אני לא נמשכת אליו... אני רוצה לרצות את בן־זוגי, אני רוצה לחשוק בו, אני רוצה שיבוא לי עליו. אבל איך אפשר בכלל לייצר משיכה ותשוקה באופן מלאכותי?" (שאלה שפורסמה בפורום מין וזוגיות באתר הכללית)

איך מחפשים בן/ת זוג אולטימטיבי/ת?

קשה מאוד למצוא בן־זוג או בת־זוג לחיים. הם צריכים להיראות טוב, להיות בעלי מקצוע והכנסה סבירים, עם חוש הומור, מישהו או מישהי שיהיו "החבר הכי טוב שלכם" ושבעתיד יהיו גם הורה נפלא. מישהו או מישהי עם ריח נעים, שרוצים לחיות בסגנון שאתם אוהבים, שההורים שלכם יאהבו, ובעיקר מישהו או מישהי שיאהבו אתכם בחזרה. ולפעמים, בתוך כל זה, סוגיית המשיכה המינית נדחקת הצידה.

בעצם, למה לא להתפשר?

פסיכולוגית מצוינת אחת אמרה פעם: "לא חייבים להתחתן עם בן זוג שהציון שלו במיטה הוא 10. אבל בשום אופן אסור להסתפק על פחות משמונה. למה? כי עם השנים הקשר המיני באופן טבעי חווה עליות וירידות; וקשר שמתחיל בשש וחצי עלול להסתיים בציון אפס, בעיה שקשה לחיות איתה לאורך שנים".

בעצם, למה לא לפצות את עצמי?

לפעמים, אנחנו מתחילים להימשך אל אנשים מחוץ לקשר, לפתח בעיות אכילה ודימוי עצמי - ובעיקר, למצוא שלמרות האהבה הגדולה, הקשר שלנו מכיל בועה של חוסר־סיפוק שרק הולכת ומתנפחת. אותו תסכול יוצא לרוב על בן או בת הזוג, שלא מבינים מאיפה צצו כל רגשות הזעם האלה. וברגעים שקטים אנחנו אומללים על שאנחנו גורמים לאדם שאותו אנחנו אוהבים כל־כך לחוש דוחה ולא רצוי.

יש מה לעשות?

"תשוקה שלא היתה בתחילת הקשר, לא תיוולד יש מאין", אומרת הסקסולוגית שרי לביא ומיד מוסיפה: "שלא ישתמע מכך שכאשר חיי המין מאכזבים בתחילת הקשר אין מה לעשות. להיפך, לעתים בני הזוג אוהבים מאוד ואף נמשכים זה לזה, יש ביניהם הרבה תשוקה והרבה משיכה, אבל משהו מתפקשש במגע, בתזמון של החשק, בתקשורת האינטימית והמינית. על כל אלה ניתן לעבוד בעזרת אנשי מקצוע ואף לשדרג את הקשר המיני והזוגי".

בעצם, למה שבן הזוג לא ישתנה?

כולנו מקווים שבני־הזוג שלנו ישתנו בעתיד, אחרי התואר האקדמי, אחרי שיהיה להם יותר כסף, אחרי שנמצא דירה, אחרי הילד הראשון. אבל אם אותה בחורה שכתבה לפורום היתה יושבת רגע ומבררת לעצמה אם אלה חיי המין שהיא מאחלת לעצמה לנצח, היתה עונה בוודאות שלא. ובצדק. החיים האלה לא מזמנים לנו יותר מבן או בת זוג אחד או שניים לבניית משפחה. והרעיון לוותר על חלק מהותי כל־כך ביישות שלנו נראה לפעמים בלתי־אפשרי.

המיניות שלך גדולה משלו? יש לך בעיה (צילום:ויז'ואל/פוטוס)

נכון, יש בינינו כאלה שיחסי מין הם לא עניין גדול מבחינתם בכל מקרה, כך שמראש ההתאמה המינית הופכת משנית בשיקולים לבחירת בן או בת הזוג. אבל אלה שהמיניות שלהם היא חלק מהותי מיישותם, אם הם מחליטים להינשא לבן או לבת זוג שאליהם הם לא נמשכים, רק חופרים לעצמם בור שיילך ויגדל.

ומה ענו לשואלת בפורום?

ד"ר צחי בן־ציון המליץ על טיפול אישי. אורח אחר בפורום דיבר על שיטת ימי הנידה המסורתית שלבטח תחזיר תשוקה אל חיי הנישואים שלה ואנחנו תהינו מה קשה יותר - לחיות עוד שנים במערכת יחסים נפלאה תוך מודעות לוויתור שהיא עושה, או לוותר על חיי הזוגיות והמשפחה שבנתה תמורת חופש מלא להיות מי שהיא ולמצוא בן־זוג מתאים יותר.

ד"ר רוזמרי באסון (Rosemary Basson) מהמרכז לרפואה מינית בוונקובר, קנדה, שעיקר עבודתה סובב סביב מיניות האשה, יוצאת נגד הטענה של סקסולוגים הרואים בחשק המיני הספונטני את הגורם המניע את המעגל המיני. לדבריה, אצל נשים רבות קיימות סיבות לא־מיניות שגורמות להן לרצות לקיים יחסי מין. הנה כמה מהנפוצות שבהן:

• הרצון להימנע מעימות עם בן־הזוג.
• הצורך להראות לבן־הזוג אהבה, חיבה ואכפתיות.
• הרצון להרגיש טוב יותר עם עצמה.
• הרצון להימנע מרגשי־אשמה.
• הרצון לגרום לבן־הזוג להרגיש טוב ורגוע יותר.
• הרצון לרצות את בן־הזוג ולשמח אותו.
• הרצון להוקיר תודה לבן־הזוג, כי היה חביב הערב להוריי, לילדים, למשפחה, שטף כלים, השקיע בקילוח הילדים וכדומה.
• החשש לאבד את בן־הזוג וניסיון למנוע ממנו מחשבות על חיפוש בת זוג אחרת.
  

מה זה אומר לנו?

שהיצר המיני נכנס לפעולה בשלב כלשהו, אחרי שהמעגל המיני מתחיל לעבוד בגלל כל אחת מסיבות אלה או משילוב שלהן.

מה אנחנו למדים?

שמיניות האשה קשורה ביחסים הבינאישיים ולא תלויה רק במערכת התוך־אישית ובפיזיולוגיה שלה. מכאן, אם נמשיך צעד אחד קדימה, כשהמערכת המינית "מתקלקלת", נכון יהיה לבדוק מה התקלקל במקבילה שלה - במערכת הזוגית.