השריף

בניגוד לרושם הכביר שהשאיר עלינו כאיש העולם התחתון עמרם בולדוג, יד ימינו של משה איבגי ב"הבורר", במציאות יוסוף אבו ורדה שונה לגמרי. בעוד שאנשי המאפיה הקולנועיים עשויים ללא חת וקשה לתפוס אותם עם העולם התחתון שלהם למטה, אצל אבו ורדה אפילו עוגת שוקולד קטנה עושה את העבודה כשהיא מתרסקת על מכנסיו ומשם על הרצפה רק כדי להתפורר לכל עבר. אחרי הקפה והברד תפוזים, הוא מודה שהוא אכל יותר מדי ולא מבין למה. ובכל זאת, אבו ורדה מלוהק בזה אחר זה לתפקיד הטיפוס המפוקפק, אחד כזה שלא הייתם רוצים להיתקל בו בסמטה חשוכה, לבקש הלוואה או סתם לנשנש ממנו טונה. "אני כנראה משדר משהו רע", הוא מתנצל על הטייפ־קאסט, "זה בטח קשור לקרחת. עם כל השאיפה שלי לשחק אנשים רוחניים, רגישים ועדינים, זה לא יעבוד".

"אני לא קורא רכילות. זה אומר שאני דפוק?". אבו ורדה ((צילום: דורון גולן)

השבוע עולה ב־yes סדרת הדרמה "רביעיית רן", המביאה את סיפורה של הרביעייה הראשונה שנולדה בארץ, דרך תוכנית טלוויזיה העוקבת אחר מסלול חייהם בכל שמונה שנים, בדומה לקונספט של היצירה הדוקומנטרית "7 אפ". אבו ורדה מגלם את אלי, אבי המשפחה. "הוא פועל מוסך ממוצא מזרחי, עיראקי, שהתאהב באשה צפונית אשכנזייה ועשירה והם התחתנו כנגד כל הסיכויים", מתאר אבו ורדה, "אבל הוא תמיד מרגיש אאוטסיידר בתוך המשפחה. הוא ירש את העסק הכושל שנמצא בפשיטת רגל מאביה שנפטר והוא לא מצליח להרים אותו ולהוציא אותו מהבוץ. במהלך הסדרה הוא משתמש בדרכים לא כשרות כדי לשפר את המצב של העסק". הנה, שוב טיפוס מפוקפק, כמה מפתיע.

אלי נשוי למיקי, שאותה מגלמת נורית גלרון ("הופתעתי לאללה מהמשחק של נורית, אף פעם לא ראיתי אותה משחקת ופה היא משהו"). לזוג יש רביעייה - איתן (עודד ליאופולד), הבן המושלם שנשוי לנטע (מיכל ינאי) ומנהל רומן עם גבר; ניבו (יפתח קליין), שחקן כושל; גור (אושרי סהר), במאי מצליח שמרותק לכיסא גלגלים; וגלי (הגר בן אשר), אשת קריירה שמגלה כי היא בהריון. "מאוד אהבתי את הסיפור, את המורכבות של הדמויות", הוא אומר. "יש פה פסיפס של טיפוסים מהחברה. יש לך הומוסקסואל, נכה, מזרחים ואשכנזים וזה כתוב בצורה עדינה ומיוחדת".

איך הרגשת לצד הדור הצעיר - יפתח קליין ומיכל ינאי?

"לא ידעתי מי זה יפתח קליין לפני הסדרה הזו. הם כולם אנשים מקסימים. גם עודד סלב, לא?".

בערך.

"אה, רק יפתח?".

וגם מיכל. אתה יודע שיפתח נשוי לבת של שלמה ארצי?

"איזו בת?".

יש לו רק אחת, שירי.

"הוא נשוי לשירי ארצי? אני מכיר אותה! לא ידעתי שהם נשואים! הוא סיפר לי שאשתו כותבת ושהם היו בערב עם נועם סמל (מנכ"ל הקאמרי ובעלה של נאוה סמל, אחותו של שלמה ארצי - נ.ר), ולא הבנתי מה הקשר. עכשיו נפל לי האסימון. אני לא קורא עיתונים ולא קורא רכילות. זה אומר שאני דפוק? אני מודה לך על המידע, אבל זה כנראה לא היה חסר לי".

על מיכל שמעת?

"קלטתי איזושהי פיסת מידע על מיכל ינאי , משהו שקראתי פעם, וכל הזמן דיברו על הסט בהקשר הזה ולא הבנתי, משהו על אורגיות, בעל לשעבר...".

עזוב. וטלוויזיה אתה רואה בכלל?

"לא. זה מסובך. פעם הייתי יותר מחובר, אבל בתקופת האינתיפאדה התנתקתי מכל דבר ומאז אני לא רואה כמעט טלוויזיה".

ואתה מופיע בטלוויזיה שאותה אתה מחרים.

"זה לא קשור. אני לא רואה טלוויזיה כי זה כואב לי. אני גם לא בקי ברכילות. כשהופעתי בטלנובלה 'אהבה מעבר לפינה', לא ידעתי מי זה יהודה לוי. הכרתי רק את נתן דטנר ודפנה רכטר, לא היה לי נעים".

"בשנים הראשונות שלי כשחקן חשבתי שזו עבודה זמנית". (צילום: דורון גולן)

באופן כללי, לא נעים לאבו ורדה. הוא אינו מתורגל בשאלות אישיות, לא נוח לו לדבר על עצמו, אבל כשהוא מבין שזה לא ייגמר רחוק יותר משיחות על שולמית אלוני, מלי לוי וייצוג הערבים בתרבות הערבית, הוא מתרצה.

אבו ורדה, 54, בכור בין שישה אחים, נולד בכפר ג'יש ליד גבול לבנון. בגיל חמש עברה המשפחה לעכו, שם נמצא עד היום ביתם של אביו שהאדן, שנפטר לפני שנתיים, ואמו חאני, שתיבדל לחיים ארוכים. מגיל צעיר שיחק יוסוף הצעיר בהצגות של בתי ספר וצרך תיאטרון ("למרות דלות ההצגות בערבית שהיו בתקופה הזאת", הוא אומר). הוריו רצו ילד רופא או עורך דין, אבל בנם החליט ללמוד משחק בבית צבי. "חשבתי שאני הולך במטרה ללמוד וזהו. לא היה לי ברור שאהיה שחקן", הוא מודה. "בחמש השנים הראשונות שלי כשחקן חשבתי שזו עבודה זמנית, לא חשבתי על פרנסה במשחק. הלימודים היו חוויה מרכזית בחיים שלי. אלה היו חיים אינטנסיביים. אתה לומד להיות מודע לרגשות שלך, לגוף שלך, לדמיון שלך. היום בלימודי המשחק יש פחות יש חשיפה ויותר שואו".

שנים הוא גר בתל אביב, אבל כיום הוא חי בחיפה. "טוב לי שם, זו עיר יפה ורגועה, אני מרגיש בית. אני צריך את ההר, הירק והוואדי כדי להרגיש נורמלי".

אבו ורדה פרוד מאשתו ולהם שלושה ילדים. שתי בנות (הגדולה בת 25, הצעירה בת 15) ובן (20). "כולם הולכים לכיוון האמנות", הוא נאנח. "הבת הגדולה סיימה תואר בתיאטרון באוניברסיטת חיפה, הבן מדבר על בימוי בקולנוע, לגבי הקטנה אני לא בטוח, אבל היא באזור. זה מלחיץ אותי, כי הגדולה לא למדה בבית ספר למשחק עברי והיא לא מספיק מוכנה לשחק על במה עברית. אני מקווה שהיא לא תהיה מתוסכלת. מצד שני, אני לא חושב שהיא באמת רוצה להיות שחקנית, אחרת שום דבר לא היה עוצר אותה".

לצד תפקידים בקולנוע ("נאדיה", "גמר גביע", "חתונה בגליל" ו"קדוש") ובטלוויזיה ("מישל עזרא ספרא ובניו" ו"תיק סגור"), אבו ורדה בעיקר שיחק ברוב התיאטראות של ישראל: "קשר דם", "המשרתות", "ציד המכשפות" בתיאטרון באר שבע; "העוזר", "נפש יהודי", "האי", "מחכים לגודו" בתיאטרון חיפה ("ההצגות 'מחכים לגודו' ו'האי' היו חוויות מיוחדות, כי בפעם הראשונה היתה הצגה שדיברה גם בערבית"); "מקבת", "שלוש אחיות" ו"מגש הכסף" - שזיכה אותו בפרס שחקן השנה מטעם משרד המסחר והתעשייה בהבימה; והיום תוכלו למצוא אותו ב"גשם שחור", הפקה של תיאטרון הרצליה ותיאטרון חיפה.

בשנת 1995 ייסד אבו ורדה וניהל במשך שלוש שנים את התיאטרון הערבי הראשון בארץ. "בפעם הראשונה הוקם תיאטרון ערבי מקצועי הנתמך על ידי משרד התרבות", הוא מתגאה. "חבריי השחקנים הערבים מצאו את עצמם על במות תיאטרון עבריים, כשבעצם הם רצו להופיע בהצגות בשפה הערבית. האופציות שעמדו בפניהם היו או לחפש מקצוע אחר ולשחק בצורה חובבנית בהצגות בשפה הערבית, או להופיע בהצגות בשפה העברית. כל הזמן דחפנו את הנושא, אבל רק כששולמית אלוני היתה שרת המדע והאמנויות, הרעיון קרם עוד וגידים. סוף סוף הוקם תיאטרון ערבי שמדבר בשפה הערבית ושפתוח לאוכלוסייה שלא כל כך חשופה לתיאטרון".

ובמקביל סגרו את תיאטרון חיפה, שבו עבדת במשך 25 שנה.

"ההשקעה הציבורית בענייני תרבות הולכת ופוחתת. יש בתיאטרון ערכים שצריך לשמר. אי אפשר להתחרות כל הזמן בטלוויזיה ובכל מה שקשור לרייטינג" .

כמה שזה עצוב, אנשים לא נוהרים לתיאטרון.

"תראי, הקריירה שלי היא בתיאטרון, אבל מפריים אחד בטלוויזיה מזהים אותי ושואלים אותי מתי התחלתי לשחק ואם תמיד שיחקתי ומה עשיתי קודם. אבל אין סתירה בין טלוויזיה לתיאטרון, הם לא צריכים להתחרות זה בזה. העם בגדול לא רוצה תיאטרון, אבל יש חלק שרוצים וצריך לספק להם את זה".

ראית את הסדרה של סייד קשוע, "עבודה ערבית"?

"לא ראיתי. אני יודע שיש עליה ויכוח. אני בטוח שהכוונה היתה לשדרג את הנוכחות של הערבים בפריים טיים. בגלל הרגישות בנושא הערבים והיהודים, לטלוויזיה הישראלית תמיד יהיה סימן שאלה סביב מה שעומד מאחורי הסדרה ולאן זה מוביל, אבל אני מבין את הרגישות".

גם כששיחק בטלנובלה "אהבה מעבר לפינה" לצד מלי לוי ("גם אותה לא זיהיתי") וגם כשגילם את דמותו של עמרם בולדוג חובב הטונה ב"הבורר", אבו ורדה לא חש בעומק התפקיד. "ב'אהבה מעבר לפינה' בכל סצנה חשבתי לעצמי שהיה חסר משהו. היתה לי כל הזמן תחושה שהחוויה לא שלמה, שעוד לא מיציתי את התפקיד. ב'הבורר' זה תפקיד מעניין ואפל יותר ואני אוהב את הדמויות האלה. הלוואי שהייתי יכול להגיד לך שנכנסתי לעומקה של כל דמות ששיחקתי בטלוויזיה, אבל יש לי הרגשה שזה לא היה כך".

אז לצורך התפקיד ב"הבורר" לא יצאת לסיבוב דאווין בעולם התחתון?

"לא... אבל הכרתי דמויות בעבר שלי שהיו על גבול הפשע. אבל בשוליים, לא כאלה כבדים כמו משפחת אלפרון".

אילו תגובות אתה מקבל מאנשים אחרי שמזהים אותך?

"פעם חניתי במקום שאסור לחנות בו, במקום שמיועד לאיזה בעל קזינו. החלטתי לחנות שם כי לא מצאתי מקום אחר. כשחזרתי ראיתי התקהלות סביב האוטו. הם כנראה זיהו אותי, כי פתאום הם היו ממש נחמדים אליי. אם לא הייתי מוכר להם, הם בטח היו מחטיפים לי מכות. אבל מעבר לכך, אני עדיין בשלב הזה שאנשים מזהים אותי ממקום כלשהו ואני צריך להזכיר להם מאיפה ואני ממש לא אוהב את זה".