שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    בג"ץ: לא תישלל התעודה לעיתונאי פרשת א-דורה

    עתירה שהוגשה לבג"ץ ביקשה לשלול את תעודות העיתונאי מעובדי הרשת הצרפתית FRANCE 2, ששידרה את הכתבה על מותו של הילד הפלסטיני מוחמד א-דורה. תחקירים מאוחרים קבעו שהצלם הפלסטיני ביים את הכתבה, אך מאחר שאת עובדי הרשת לא ניתן להאשים אלא בבדיקה לא מקצועית של החומר - השופטים דחו את העתירה

    בג"ץ דחה היום (א') עתירה שביקשה לשלול מתחנת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2" ומהכתב שלה בירושלים את תעודות העיתונאי הישראליות שלהם. העתירה שהוגשה על-ידי ארגון "שורת הדין", בעקבות פרסום הכתבה על מותו של הילד מוחמד א-דורה בצומת נצרים ב-30 בספטמבר 2000. מה שדווח אז כהריגתו על-ידי צה"ל, היה אחד הגורמים למהומות של ערביי ישראל ולהתססת הרחוב הפלסטיני בפרוץ האינתיפאדה השנייה.

     

    הרכב השופטים שדן בעניין כלל את נשיאת בית המשפטו העליון דורית בייניש, והשופטים אסתר חיות ויורם דנציגר. העתירה, שהוגשה על-ידי יו"ר "הארגון עו"ד ניצנה דרשן לייטנר, יצאה נגד החלטת לשכת העיתונות הממשלתית שהחליטה שלא לשלול מעובדי "פראנס 2" את התעודות - עד שהרשת תתנער בפומבי מהכתבה ששידרה ותתנצל על התנהלותה בפרשה.

     

    לפני הצגת החלטתם, הציגו השופטים את רקע הדברים: עם פרוץ אירועי הדמים שנודעו בכינוי "האינתיפאדה השנייה", התנהלו חילופי אש בין כוחות צה"ל לשוטרים פלסטינים באזור נצרים שברצועת עזה, ואלה סוקרו בכתבה ששידרה הרשת באותו היום. באותה כתבה נאמר על ידי הכתב שארל אנדרליין כי עוברי אורח ונהגים נקלעו לחילופי האש וכי מוחמד א-דורה, בן כ-12, נהרג. אביו שהיה עימו וניסה לגונן עליו נפצע קשה מהירי.

     

    הכתבה הופצה על ידי הרשת הצרפתית לכלי תקשורת בינלאומיים, ובכללם כלי תקשורת ערביים, והיא שודרה ברחבי העולם. למחרת היום ובהתבסס על האמור בכתבה, הודיע ראש אגף מבצעים בצה"ל, האלוף גיורא אילנד, כי יש סבירות גבוהה שא-דורה אכן נהרג מירי חיילי צה"ל וסגן הרמטכ"ל הביע, בשם צה"ל, צער על מותו. לאחר שעלו ספקות לגבי ההנחה שא-דורה ואביו נפגעו מירי של חיילי צה"ל, הורה אלוף פיקוד דרום דאז, יום-טוב סמיה, על עריכת בדיקה.

     

    לאחר ניתוח בליסטי של זוויות הירי נקבע כי המיקום שבו שהו א-דורה ואביו לעומת מיקומה של עמדת צה"ל בצומת נצרים - אין זה סביר שהם נפגעו מירי של חיילי צה"ל.

     

    מאמרים שפורסמו על ידי עיתונאים בצרפת ובארה"ב קבעו אף הם שא-דורה לא נהרג מאש חיילי צה"ל, וחלקם אף תמכו בסברה כי הסצינות הנראות בכתבה בוימו. הרשת הצרפתית והכתב שלה בישראל הגישו בצרפת תביעות לשון הרע נגד כתבים שפירסמו מאמרים ברוח זו, אך בסופו של דבר נדחו.

     

    התנהלות לא מקצועית

    מנהל לשכת העיתונות הממשלתית דני סימן טען אמר כי "אז החלה דרך ארוכה לחשיפת האמת, ולביסוס העובדה הידועה לנו כיום - שהאירועים באותו יום למעשה בוימו על ידי צלם הרשת בעזה, מר טלאל אבו-רחמה. ועדת החקירה הישראלית כללה מדענים ומומחים לרפואה משפטית ומהר מאוד התברר שהאירועים לא יכלו להתקיים כפי שתוארו על ידי כתב הרשת הצרפתית, מאחר שהם נוגדים את חוקי הפיזיקה".

     

    עם זאת, סימן לא תמך בשלילת התעודות שכן לדבריו לא היתה כל הוכחה שהרשת היתה שותפה למעשיו של הצלם וליצירת עלילה נגד מדינת ישראל. "משכך הרי שמדובר בהתנהלות בלתי מקצועית של הרשת ועובדיה שהטיפול הראוי
    בה הינו במישור התקשורתי-ציבורי", סיכם סימן.

     

    בהחלטה בג"ץ, אותה כתבה השופטת אסתר חיות, והצטרפו אליה בהסכמה הנשיאה בייניש והשופט דנציגר, נכתב: "בחינת הכללים אותם סקרנו מלמדת כי להוציא הכלל הקבוע בסעיף 3(ו), אף לא אחד מן הכללים מתנה את מתן תעודת העיתונאי או שלילתה בתנאי הנוגע לאיכותה או לתכניה של העבודה העיתונאית. גישה זו תואמת עקרונות יסוד של הגנה על חופש ביטוי וחופש דעה עיתונאי להם מחויבת כל שיטת משפט דמוקרטית. החריג היחיד שנקבע לעניין זה בסעיף 3(ו) לכללים עניינו בשיקולי ביטחון והוא מאפשר למשיבה 1 שלא להעניק תעודה אם סבר מנהל המשיבה 1 לאחר התייעצות עם גורמי הבטחון כי הדבר עלול לסכן את ביטחון המדינה ובכלל זה פגיעה באישים.

     

    "הנימוק בדבר קיומו של חשש לביטחון המדינה אף מאפשר למשיבה 1 על פי כלל 10 לכללי לשכת העיתונות לשלול תעודת עיתונאי שכבר ניתנה. עם זאת ראוי להדגיש כי בהיות כללי לשכת העיתונות הנחיות פנימיות בלבד, שגיבשה לעצמה המשיבה 1 כקריטריונים להפעלת סמכותה במתן תעודת עיתונאי או שלילתה, רשאית המשיבה 1 לסטות מאותם הכללים במקרים ראויים ומטעמים ענייניים שיצדיקו זאת. לצורך הדיון שבפנינו אין אנו נדרשים להכריע בשאלה מהם המקרים הראויים שיצדיקו סטיה מן הכללים כאמור. זאת משום שלדעתנו, קיבלה המשיבה 1 במקרה דנן החלטה סבירה ומאוזנת שאין להתערב בה. ניתן אפוא להותיר לעת מצוא את השאלה העקרונית שהועלתה לעיל.

     

    "כעולה ממכתבו של מנהל המשיבה 1 מיום 23.9.2007, הנחת העבודה של המשיבה 1 היתה כי הסרט בוים על ידי הצלם הפלסטיני טלאל אבו-רחמה ואינו משקף את שאירע במציאות. הנחה זו התבססה בין היתר על תוצאות התחקיר שהונח בפני אלוף פיקוד דרום. כמו כן קיבל מנהל המשיבה 1 את טענות העותרת באשר לנזק הרב שנגרם בעקבות הכתבה לתדמיתה של מדינת ישראל וכן באשר להתגברות גלי האלימות בארץ ובעולם כתוצאה ממנה. במאמר מוסגר, לא למותר לציין כי ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 ("ועדת אור") הגיעה אף היא למסקנה, בהתבסס על עדותם של רבים ממנהיגי המגזר הערבי שהופיעו בפניה, כי הכתבה היתה אחד הגורמים ל"מהומות אוקטובר 2000" שפרצו למחרת היום בקרב ערביי ישראל.  

     

    "אולם, גם מתוך הנחת מוצא זו (עליה חולקים המשיבים 2 ו-3 כמפורט לעיל), ובוודאי נוכח מסקנתה של המשיבה 1 כי כל שניתן לייחס למשיבים 2 ו-3 בפרשה זו הוא התנהלות בלתי מקצועית, משום שלא ערכה בדיקה ראויה ומספקת לגבי אמינות הסרט טרם השידור - אין לומר כי נפל פגם בשיקול דעתה של המשיבה 1 בדחותה את דרישות העותרת".

     

    הבהרה: בפרסום המקורי הושמט קטע מהציטוט פרי עטה של השופטת חיות. יובהר כי בג"ץ לא ייחס התנהלות בלתי מקצועית לרשת פראנס 2.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איי אף פי
    א-דורה. תחקירים קבעו שמדובר בביום
    צילום: איי אף פי
    צילום: איי אף פי
    חמש שנים אחרי: הפגנות לזכרו
    צילום: איי אף פי
    מומלצים