מקל הקסמים

היא לימדה את ילדי ישראל אנגלית כשגילמה את דמותה של דבי בסדרה המיתולוגית "גבי ודבי" ונשארה חקוקה בליבם לעד כשלקחה חלק בספין אוף

העברי הראשון "דבי בבית חולים". רוזי ניומאן אוסטרמן, ששיחקה לצידו של גבי אוטרמן, חיה כיום בפלורידה אבל עדיין מתגעגעת לישראל ולימי ה"מג'יק סטיק".

כשאוסטרמן סיימה את לימודייה בבית הספר התיכון בארצות הברית שם גדלה, הורייה שלחו אותה לישראל. היא הגיעה לקיבוץ גברעם, עבדה בקטיף אגסים בבוקר ולמדה עברית אחר הצהריים. "הישראלים היו מסבירי פנים ואהבתי את חיי הקיבוץ כל כך עד שהתקשרתי להורי ואמרתי להם שאני לא חוזרת הביתה", היא מספרת. "אחרי תקופה של קטיף פירות, חליבת פרות וניקוי המטבח, הייתי מוכנה לחזור ללימודי המוזיקה שלי ונרשמתי ללימודים באוניברסיטת תל אביב. בסופי השבוע הייתי חוזרת הביתה אל הקיבוץ ומלמדת את הילדים לנגן בפסנתר".

אוסטרמן ומשפחתה כיום. היתה קופצת לזכרון יעקוב

אבל הריגוש של תל אביב היה חזק מדי ועד מהרה היא עברה לגור בדירה בעיר יחד עם חברה טובה. "הייתי זקוקה לעבודה בכדי לממן את שכר הדירה", היא נזכרת. "ראיתי מודעה בעיתון 'ג'רוזלם פוסט' בה חיפשו שחקנית דוברת אנגלית והיה לי ניסיון קצר במשחק, אז זה נראה לי מושלם. כשנכנסתי לאודישן, צוות ההפקה, ובמיוחד הבמאי מייקל גרינשפאן, היו חמים ותומכים, זה מיד הרגיש כמו משפחה".

למרות שצפייה בתוכניות האלה מפרספקטיבה של היום חושפת מוצר לא

מתוחכם, אוסטרמן מספרת שיחסית לזמנם ועם הציוד שהיה אז, הם הצליחו לייצר איכות טלוויזיונית גבוהה ביותר. "אתרי הצילום והתפאורה היו אמנותיים, עבודת המצלמה היתה איתנה והשחקנים היו מאוד מקצועיים. כל המעורבים ביצירת 'גבי ודבי' התמסרו באופן מלא לתוכנית וניהנו מתהליך היצירה. בגלל הקשר החם שהיה לי עם צוות ההפקה, גם התחלתי ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב".

התוכנית, כאמור, התגלגלה וצברה תאוצה אבל אין ספק שגם סדרת הספין אוף שנוצרה בעקבותיה, זכורה לא פחות. הכוונה היא כמובן לתוכנית "דבי בבית החולים"

"'דבי בבית החולים' היתה חוויה מאוד שונה מ'גבי ודבי"', היא אומרת, "חוץ מסצנת התאונה לא יצאנו אל אתרי צילום מחוץ לאולפן וגם ניסינו להפוך את דבי לחכמה יותר. לא רצינו שרק תאמר: 'גבי מה נעשה?'".

דורות שלמים של ילדים גדלו תוך שהם צופים בסדרות הללו, איך זה מרגיש להיות אייקון תרבותי?

"כבר באותה תקופה כשהופעתי במחזמר 'גילברט וסאליבן' באוניברסיטה, תסריטאי ניגש אלי ואמר שהוא התבקש לכתוב עלילה המבוססת על דמותי כדבי. העובדה שנכתבה תוכנית עבורי החמיאה לי וכמובן העובדה שהקהל רצה עוד מדבי. זאת הרגשה נפלאה לדעת שהדמות שגילמתי נשארה אהובה, באמת שלא היה לי מושג באותו הזמן כמה חשובה היתה הטלוויזיה הלימודית. אילו ידעתי בזמן האודישנים בטח הייתי מפוחדת. זה היה כיף אדיר ליצור את התוכניות הללו וזה מחמם את ליבי לדעת שהן גרמו הנאה כל כך גדולה לצופים. אני גם אוהבת את כל הפרודיות והשירים שנעשו לאורך השנים על 'גבי ודבי', כמו זו של הדג נחש למשל".

"דבי בבית החולים".  דמות יותר חכמה

כיום אוסטרמן היא יוצרת דוקומנטרית. "בזמן שעבדתי כשחקנית למדתי גם קולנוע והעניין שלי בבימוי היה חזק והחלטתי להיות יוצרת דוקומנטרית. המורים הרוחניים שלי היו מירה זכאי, דוד פרלוב ויעקב מלכין. כתבתי וביימתי סרטים דוקומנטריים העוסקים בנושאים חברתיים כמו חסרי בית וילדים נכים בדרגות קשות ומשפחותיהם.

"עבדתי גם עבור עמותת 'שואה' שייסד סטיבן ספילברג והקדשתי שנים רבות

לתיעוד ניצולי השואה. זאת היא בודאי עבודתי החשובה ביותר. חוץ מזה זכיתי בבעל מדהים ותומך ויש לי שלושה ילדים מופלאים, אלן, מיה ובנימין. כשאלן בני למד עברית באוניברסיטת מישיגן המורה הישראלי שלו סיפר לו שאת האנגלית שלו הוא למד מצפייה ב'גבי ודבי'".

ואם ה"מג'יק סטיק" היה פעם נוספת בידיך, לאן היית קופצת לבקר?

"שאלה קשה. יש כל כך הרבה מקומות נפלאים לבקר בהם. אבל הבחירה הראשונה שלי היא זיכרון יעקב. אני גרה בארצות הברית כבר תקופה ויש לנו חיים נוחים מאוד, אבל ליבי עדיין נמצא בישראל. זה אולי ישמע מוזר אבל אני מרגישה חלק מפעימות ליבו של הקיום הישראלי. תל אביב תהיה תמיד אחת הערים האהובות עליי, אולם אחותי ובעלה גרים בזכרון יעקב ואני כמובן הכי רוצה להיות שם, יחד איתם. אני לא באמת זקוקה לשרותיו של ה'מג'יק סטיק' בכדי להגיע לשם, אבל זה היה יכול להיות אדיר אם היתה לי האפשרות לקפץ לשם ובחזרה כל הזמן".

• ירון ביטר ערך בין השנים 2004-2007 ראיונות נוסטלגיים עם אייקונים תרבותיים של הטלוויזיה החינוכית