עדי ביכמן: "האולימפיאדה שברה אותי מבחינה אישית"
כבר בגיל 17 היא השתתפה במשחקים האולימפיים בסידני, אך לאחר תוצאות חלשות היא הבינה שזה הספיק לה. ביכמן, שחיינית העבר, נזכרת בחוויה האולימפית שלה ("ספורטאים לא תופסים את גודל המעמד ומתקשים להתמודד איתו") ולא חוסכת ביקורת מהוועד האולימפי הישראלי: "מכינים אותך לקריטריון, לא ליום שאחרי"
סיפורה של עדי ביכמן, למשל, הוא יוצא דופן גם במונחים חובקי עולם. השחיינית הבינלאומית לשעבר רשמה את הבכורה האולימפית שלה גם כן בסידני, אולם כשהיתה בת 17 בלבד, באותו קיץ בו סיימה את כיתה י"ב. ביכמן רשמה תוצאות די מאכזבות באותה תחרות, לקחה ללב והחליטה במפתיע מיד לאחר מכן להוריד הילוך בדרך לפרישה סופית. עולם השחייה הישראלי היה בהלם, ביכמן, שבגילה דאז לא יכלה אפילו לשתות אלכוהול על פי חוק, נסעה למכללת רייס טקסס בארה"ב ועמדה במילתה.
עדי ביכמן בבריכה. "אני פנאטית של שחייה" (צילום: יוסי רוט)
"את האמת, האולימפיאדה די שברה אותי מבחינה אישית", שיחזרה ביכמן, מי שמשמשת בשנתיים האחרונות גם כמאמנת נבחרת העתודה של פארק המים רעות. "זה לא היה דבר קל ואני אישית לקחתי את זה מאוד קשה. התאכזבתי מהתוצאות שלי, היה המון בלאגן מכך שנבחרת השחייה לא ממש הצליחה והיה עוד תאקל עם המאמנים. זה למעשה גרם לי להחליט שאני לא ממשיכה לשחות באופן תחרותי ברמה גבוהה. אמרתי לעצמי: 'עכשיו אני אסע לארה"ב, אסיים קולג' ואעשה תואר'".
ומה באמת קרה?
"אחרי האולימפיאדה אכן נסעתי לארה"ב והורדתי הילוך. זה כבר לא היה ברמה של טופ אירופי כמו לפני זה. אמנם שחיתי מלא, אבל לא באותו קצב כמו לפני האולימפיאדה".
ביכמן (25) נחשבת עד היום כאחת מהשחייניות הגדולות ביותר בישראל מאז ומעולם. יחד איתה ברשימה נמצאות ככל הנראה רק ורד בורוכובסקי ואניה גוסטומלסקי, זו שתייצג אותנו בחודש הבא בסין.
גוסטומלסקי. יחד עם ביכמן ובורוכובסקי, בין הגדולות אי פעם (עוז מועלם)
את הקריירה הספורטיבית החלה ביכמן כבר בגיל 12, מאז שברה אין ספור שיאי גילאים והיא מחזיקה עדיין בתוצאות הטובות ביותר של המדינה בכל המקצים הארוכים שיש. ביכמן הגיעה גם לאחד מהישגי השיא בתולדות שחיית הנשים בארץ: מקום חמישי באליפות אירופה לבריכות ארוכות. ברזומה שלה ישנן ארבע מדליות באולימפיאדת הנוער, שתי מדליות במשחקים האולימפיים לנוער, שתי מדליות באליפות אירופה לנוער וגולת הכותרת - הופעה באולימפיאדת סידני בשנת 2000. כיום היא, כאמור, מדריכה את הדור הצעיר ברעות.
מה בעצם הסיבה לשבירה המנטאלית שעברת? אולי הכנה לקויה?
"תראה, בסופו של דבר מי שלא הצליחה זו אני והרגשתי די בגידה מהצד המקצועי של הנבחרת. ההאשמה של המאמנים היתה מאוד אישית. הם אמרו לנו שאנחנו אשמים ואני חשבתי שיש עוד גורמים לכך. את האמת, אני חושבת שלא הכינו אותנו מספיק טוב. הכינו אותנו איך לעשות קריטריון, אבל לא מה קורה ביום שאחרי. נכון, בסופו של דבר לא עשיתי גם אימונים טובים, אבל הייתי ילדה בת 17. מאוד פשוט להגיד שאני האשמה, אבל הייתי צריכה הכוונה שלא היתה שם".
ועדיין, פחות משבועיים לפני המשחקים האולימפיים, יש עדיין התרגשות אצלך לפני תחרות כזו?
"איזו שאלה. בדיוק חשבתי על זה השבוע והבנתי שאני מאוד פנאטית על שחייה. לא משנה מה יהיה, את גמרי השחייה, למשל, אני לא אחמיץ. באותו שבוע לא יהיה אפשרי בכלל לדבר איתי, אהיה מול הטלוויזיה. אין כמו אולימפיאדה, אבל עדיין אני לא שם. ברור שזה לא אותו דבר".
"הרווחתי אולימפיאדה מדהמה". ביכמן בימים שמחים יותר (ראובן שוורץ)
עם יד על הלב, האולימפיאדה היתה אירוע השיא שלך בקריירה הספורטיבית?
"מבחינה אישית, אני לא שחיתי טוב באולימפיאדה. אבל עדיין אני יכולה להגיד לך שזה אירוע שאין כמוהו. הכפר האולימפי, כמה שמנסים לתאר אותו, זה לא נתפס עד שאתה לא שם. אני גם הרווחתי אולימפיאדה מדהימה, האוסטרלים עשו בסידני משהו מטורף. אבל זה לא רק הכפר האולימפי, זה גם בריכה עם 17 אלף מקומות שתפוסים מראש. אנשים לא מבינים את גודל המעמד עד שמגיעים לשם, זה אולי גם הדבר הכי קשה לספורטאי".
מה זאת אומרת?
"בדיוק אמרתי לבנות אצלנו בפארק שהדבר הכי מצחיק באולימפיאדה שפתאום אתה נכנס לחדר אוכל בכפר האולימפי ויושב עם כל האנשים שהערצת כילד. מגיעים לשם ספורטאים עם מדליות על הצוואר, כאלה שבתור ילד או בתור שחיין אתה חולם רק לראות אותם. באותו רגע אתה מוצא את עצמך יושב ואוכל איתם ארוחת צהריים באותו שולחן".
ראשי הוועד האולימפי. "מכינים אותך רק לקריטריון" (צילום: אורן אהרוני)
מבחינה אישית, יש הכנה מיוחדת לפני אירוע כמו אולימפיאדה?
"זאת בדיוק הבעיה, שום דבר לא מכין אותך לאולימפיאדה. אליפויות עולם ואליפויות אירופה, הייתי בכולן ועדיין לא הייתי מוכנה מספיק למה שהיה בסידני. זה גודל אחר, אופרה אחרת. אתה מבין פתאום, וזה עצוב להגיד, כמה קטן אתה. אתה מגיע לבריכה האולימפית בסידני ורואה כמות אדירה של אנשים, כשאתה עם פיסת בגד ים על הגוף. לי זה עשה משהו".
ועדיין, יש גם חוויות חיוביות?
"כמובן שבסופו של דבר זה מאוד נחמד להיות באירוע כזה. אתה בטופ העולמי, אנשים מדברים איתך ורואים אותך בכל הגלובוס. זה ההוכחה שאתה במקום הכי גדול שיש בספורט. יש כמובן גם את המסיבות, העובדה שאתה נמצא ליד הספורטאים הכי טובים בעולם, ההערצה לה אתה זוכה. ההורים שלי, רק לשם דוגמא, הגיעו לאוסטרליה ואמרו לאנשים שהבת שלהם מתחרה באולימפיאדה. לתושבים שם זה היה מדהים, כן הם התלהבו לדבר עם הורים של מישהי שמתחרה באירוע כזה".
"אולימפיאדה זה אירוע שאין כמוהו". ביכמן בבריכה (צילום: ראובן שוורץ)
יש לך איזה טיפ לספורטאים שייצגו אותנו בבייג'ינג?
"אני חושבת שאחד הדברים שצריך להכין ספורטאים בארץ זה לקחת גם הכל בפרופורציה. אולימפיאדה זה אולימפיאדה, אולי דבר שעבדת עליו כל החיים, אבל בסופו של יום זו עוד תחרות".
ומה קורה בארץ?
"לצערי, בארץ יותר מדי אנשים שמים דגש לקריטריון האולימפי.
ניקי פאלי, לדוגמא, רגע לפני האולימפיאדה רבים איתו על סנטימטר, שניים או עשר. מה זה משנה. הדבר החשוב פה בישראל זה עשיית הקריטריון וברגע שמשיגים אותו אז האולימפיאדה מצטיירת להרבה אנשים כדבר פחות חשוב, בעיקר מנטאלית.
" אני זוכרת את עצמי. הייתי במירוץ אחרי הקריטריון שנה שלמה ואחר כך היתה לי ירידת מתח מאוד גדולה. בוא נגיד את זה ככה שאני לא היחידה שחושבת כך. פתאום הגעתי לאולימפיאדה והבנתי שזו לא התחרות הכי חשובה, אלא דווקא אותה תחרות בה השגתי את הקריטריון".
לפנייה לכתב/ת 
