"השעות" - השלמה ויזואלית
לא קראתי את 'מרת דאלווי', אבל כן קראתי את 'חדר משלך' של וירג'יניה וולף. בסרט (וגם בספר) אפשר לחוש היטב את ההתעסקות של וולף בנפש ולא רק ברמה החומרית של האנשים (ובעיקר הנשים). הטקסטים של וולף, בקולה של ניקול קידמן (המדהימה!) נותנים מוטיב חדשני לדרך ההסתכלות על דמותה שלה ודמויותיהן של קלאריס ולאורה, אבל כמובן, סרט תמיד ישאר סרט והויזואל לרוב 'מנצח'.
זה סרט מצוין, שונה, חכם מאוד, מאפשר לנשים וגברים כאחד וכאחת להביט אל תוך הדברים שמעסיקים נשים. גברים אולי יוכלו להבין יותר נשים (שאלת מליון הדולר, לא?) ונשים אולי יזהו לאורך הסרט, יגלו נקודות משיקות בינן לבין הדמויות ואולי גם יקבלו פרספקטיבות חדשות על חייהן שלהן.
בנוסף, זה סרט חשוב. מאוד חשוב. וגם הספר, עליו הסרט מבוסס. כבר שמעתי כמה פעמים בשבוע האחרון שמומלץ קודם לראות את הסרט ואחר כך לקרוא את הספר. אני חושבת שאני מסכימה. הסרט יכול להוות מקדם מכירות נהדר עבור הספר החשוב הזה. הסרט אמנם מייצר כמה נקודות מחשבה במהלכו, אך בגלל מגבלות ידועות מראש, הוא בטח ובטח לא מעביר את התחושות שהספר מקנה, את החפירה הפנימית כל כך אל תוך הדמויות הראשיות בספר.
כשצפיתי אתמול בסרט, מפעם לפעם 'השוויתי' בין הספר לסרט. קלאריסה עשתה איזה פרצוף, וישר יכולתי לקשר במוחי מה המספר מהספר תיאר לי כקוראת. וירג'יניה נכנסה לה לתוך הנהר וזכרתי את מחשבותיה מעבר למה שהספר איפשר לי לראות. לאורה ישבה בשירותים ובכתה ובסרט קיבלנו קצת יותר מידע ממה שהספר סיפק. הסרט כאילו משלים ויזואלית את הספר, אבל הספר, עדיין, לדעתי לפחות, לוקח את הסרט מהבחינה שבספר אפשר לעצור לפעמים, לחשוב, לדפדף אחורה, ללכת להכין קפה, להצית עוד סיגריה ולקרוא על כאבי הלב של ריצ'רד.
טוב לראות את הסרט ואז לקרוא את הספר, כי הספר מספק מידע שהסרט לא מצליח להגיע אליו, כי הספר כמו מעביר את אלה שצפו בסרט לפאזה חדשה, של תובנה רחבה יותר, מעוררת מחשבה יותר. אם לא ממש הבנו למה דמות זו או אחרת פעלה כך או כך, הספר זימן לנו תובנות ופרספקטיבות אחרות. הסרט כמו משלים לנו, הצופים, את הלך רוחן של הדמויות. מעניק לנו יותר 'זמן איכות' עם דמויות המשנה החשובות כל כך להאיר על דמותן של וירג'יניה, קלאריסה ולאורה.
מצד שני, אני לא יכולה שלא להעיר כי הסמיכות שבה יצאו הספר והסרט יכולים להעיב מעט. כשהייתי באמצע קריאת הספר, התחילו לפרסם את הסרט. דמותן של קידמן, סטריפ ומור קצת צמצמו לי את הדמיון בעת קריאת חלקו השני של הספר. ועדיין, גם הספר וגם הסרט חשובים מאין כמותם ואני ממליצה בחום לכולנו לצפות, לקרוא ולהחכים מהיצירות הללו.
יש לי עוד הרבה מה להגיד על היצירה המופלאה הזו ששיתקה אותי בקריאתה והצמידה אותי לכסא בבית הקולנוע בצפייתה. הרבדים הרבים ביצירה הזו ראויים כל כך, השיחות האלה שיש לנו, הנשים, בראש, חשובות. האושר שלנו חשוב והדרכים להגיע אליו, מסתבר, לרוב כרוכות בסבל רב. היצירה "שעות" פשוט הזכירה לי שלפעמים הסבל כדאי.
