שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    למה לא שמעת על הפריה חוץ גופית ללא הורמונים?

    טכנולוגיה חדשה מאפשרת ביצוע הפריה חוץ גופית כמעט ללא התערבות הורמונלית. אז למה הרופאים לא מספרים לכם עליה? קבלו הצצה לפוליטיקה של ההפריות

    כל מי שעברה טיפולי הפריה חוץ גופית מכירה את ההשפעה הדרמטית וההרסנית של ההורמונים על החיים. אחרי 16 שנה של הפריות מבחנה (11 שנה עד שנולדה בתי וחמש שנים בניסיון להביא ילד שני), אני יכולה להעיד שחיים בהשראת ההורמונים דומים יותר מכל למסע מהגיהינום ברכבת שדים. זו רכבת שלעולם לא עוצרת, אך גם לא מפספסת אף תחנה. התקפי בכי ודיכאון, השמנה ונפיחות מכוערת בפנים, כאבי בטן, מיגרנות וגלי חום ששורפים אותך מבפנים, אלה הן חלק מהתחנות שעברתי. וזה עוד לפני שמדברים על השפעתם הנפשית של הכימיקלים הערמומיים: הפגיעות הרגשית העצומה, כזאת שמשליכה אותך לעולם כמעט ללא עור.

     

    בכל 16 השנים שבהם טופלתי בהורמונים מעולם לא עלתה האפשרות של הפריה חוץ גופית בלעדיהם. לכן, מה רבה הייתה הפתעתי כשנחשפתי לעובדה שיותר ויותר מרכזים רפואיים בעולם מאמינים שאפשר ורצוי לבצע הפריה חוץ גופית ללא הורמונים או עם מעט מאוד הורמונים. 


    שאיבה במחזור הטבעי. למה כמעט ולא שומעים על השיטה?

     

    לטיפול הזה שהולך וצובר פופולריות ומתהדר באגודת רופאים משלו ואתר אינטרנט מושקע ועמוס מחקרים קוראים: "שאיבה במחזור הטבעי". הרעיון העומד בבסיס הטיפול פשוט: הרופאים עוקבים אחר המחזור הטבעי של האשה. ברגע שביצית יוצאת מן השחלה היא נשאבת לפני שיתרחש הביוץ, לפעמים ללא הורמונים בכלל ולפעמים עם מעט הורמונים, ואז הביצית מופרית במעבדה ומוחזרת לרחם. ככה, פשוט, ללא הצפת הגוף בחומרים מיותרים.

     

    מחקר שנעשה על־ידי ד"ר גיטה נרגונד שפורסם ב־Journal of Human Reproduction עקב אחרי 181 טיפולים במחזור טבעי ב־52 נשים בלונדון. נמצא כי סיכויי ההצלחה שלהן אחרי 3־4 טיפולים אינם שונים בהרבה מהסיכויים שהיו להן כשקיבלו הורמונים (32% לעומת 34%).

     

    במחקר קנדי אחר נבדקו תוצאות של 134 טיפולי הפריה שנערכו במחזור טבעי והושוו ל־370 מחזורי טיפול שנערכו במחזור בהשראת הורמונים בקרב נשים עד גיל 35 שנה. שיעורי ההריון לכל החזרת עובר היו 27% במחזור טבעי ו־47% במחזורים עם השראת הורמונים.

     

    אז איך זה שבכל השנים אף אחד לא טרח לידע אותנו שקיים טיפול אחר? האם ייתכן שגם ללא הורמונים הסיכויים להיכנס להריון לא רעים בכלל? והאם כל אחיותיי לצרה שנשרו בדרך וויתרו על ילד כי לא יכלו לשאת את השפעת ההורמונים, היו יכולות לנסות הפריה במחזור טבעי ולהיות אמהות?

     

    השאלות הקשות האלה הופנו למיטב רופאי הפריון בארץ. תשובותיהם חשפו עולם סוער ורווי יצרים ואגו, הרבה כסף גדול ופוליטיקה פנימית. לנפיצות הרבה של הנושא תורם גם המאבק בין המרכזים הרפואיים הפרטיים לפריון, כשכל מרכז מעוניין, מטבע הדברים, להציג אחוזי הצלחה גבוהים.

     

    ביצית אחת

    מעט רקע: טיפול ההפריה החוץ גופית השכיח ביותר בארץ ובעולם הוא הטיפול בהשראת הורמונים. בבסיסו עומד הרעיון שאם נגרה את השחלות הורמונלית, תיווצר כמות גדולה של ביציות. הביציות יישאבו, יופרו במעבדה בזרע של בן הזוג או התורם, וייווצרו כמה שיותר עוברים טובים שאותם יהיה אפשר להכניס בחזרה לרחם ולחכות להריון.

     

    הנחת היסוד היא שככל שכמות העוברים תהיה גדולה יותר, מרחב התמרון של הרופאים גדל, וכך גם הסיכוי להריון. שיטה זו אכן זוכה להצלחות מרשימות מאוד, ובאוכלוסיות מסוימות (נשים צעירות מאוד בטיפולים ראשונים) היא מגיעה אף ל־47% הצלחה לטיפול אחד.


    סיכויי ההצלחה קטנים אך במעט, וניתן לבצע את הטיפול מדי חודש 

     

    אך לצד היתרון הבולט יש בה לא מעט חסרונות: לא כל הנשים מצליחות להרות מיד ורבות מהן נאלצות להזריק במשך שנים הורמונים שהשפעתם קשה על הגוף ועל הנפש. נשים מסוימות סובלות מגירוי יתר שחלתי, מה שמוביל לכאבים ולסיכון בריאותי, והצורך להוציא מספר ביציות גדול מצריך מהמטופלות להיות מורדמות בהרדמה כללית, מה שגורם לסיכונים ולאי נוחות.

     

    בשיטת המחזור הטבעי נשאבת, כאמור, ביצית אחת היוצאת באופן טבעי מהשחלה ללא צורך כמעט בהורמונים. הביצית מופרית במעבדה והעובר מוחזר לרחם.

     

    לדברי ד"ר אדריאן אלנבוגן, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה, שצבר לא מעט הצלחות בטיפול, יש לשיטה זאת יתרונות רבים: אין צורך בקבלת זריקות ובביצוע טיפולים יומיומיים לתקופה ממושכת, אין סכנה לגירוי יתר של השחלות וגם לא להריונות מרובי עוברים היכולים להוות סכנה לאם ולעובר, ואין צורך בהרדמה כללית בזמן השאיבה. יתרון נוסף וחשוב לא פחות הוא שלא צריך לחכות זמן רב בין טיפול לטיפול ואפשר לבצע את הטיפול מדי חודש. "כך יוצא שאף שסיכויי ההצלחה של כל טיפול קטנים יותר, האשה יכולה לעשות טיפולים ברצף, מה שלא מתאפשר עם הורמונים". ד"ר איתי בר חוה מבית החולים אסותא מוצא יתרון נוסף. לדבריו, יכולת הקליטה של העובר ברחם טובה יותר כשהוא חוזר לרחם שלא עבר גירוי הורמונלי.

     

    הרופאים סירבו

    נשמע טוב? כן. האם הנשים מיודעות לגבי האפשרות הזאת? נראה שלא. האם כשהן כבר מיודעות הן יכולות לדרוש מרופאן לבצע את ההליך הזה? אשרי המאמין. איריס ורדי, 35, עורכת דין מאזור המרכז, יכולה להעיד על כך בגוף ראשון. "ב־2004 בעלי חלה בסרטן. מאחר שיש לנו ילדה בת שבע, ומאחר שלא היה אפשר להשתמש בזרע של בעלי בזמן הטיפולים הכימותרפיים אלא אם כן נעשה שימוש בזרע מוקפא, החלטנו לעבור הפריה חוץ גופית. אחד הרופאים המוערכים בארץ הכניס אותי ללא היסוס למסלול סטנדרטי של הפריה חוץ גופית. התחלתי להזריק הורמונים במינונים גבוהים מאוד והתוצאות לא איחרו לבוא: כאבי ראש קשים, כאבי בטן, גלי חום, גודש בחזה ותחושת חולי כללית. הייתי חצי בן אדם. למרות הסבל הנורא התמדתי בטיפולים ובשנה הראשונה עברתי טיפול כמעט מדי חודשיים.

     

    "אלא שלמרות כמויות ההורמונים העצומות שקיבלתי לא נמצאו אפילו זקיקים. זאת הייתה תחושה איומה. תמיד הייתי אשה חזקה שנאבקת ולא מתבכיינת, אבל היו ימים שפשוט התפרקתי. רק הידיעה שאני רוצה לשמח את בעלי החולה בילד נוסף

     חיזקה אותי, ולא הרשיתי לעצמי להפסיק. אחרי חמישה טיפולים שבכלל לא הגיעו לשאיבה, הגעתי לטיפול שבו הצליחו לשאוב ביצית אחת. הביצית הגיעה למעבדה, הופרתה, ואז ראו שהעובר לא מתחלק, ושוב לא הייתה החזרה לרחם. בהמשך, כשכבר הייתה החזרה של עובר אחד, לא נוצר הריון. במשך שלוש וחצי שנים הלכתי והתפרקתי. באחת הגלישות באינטרנט הגעתי לאתר של טיפול במחזור טבעי והייתה לי הרגשה פנימית שאולי זה יעבוד אצלי. למחרת פניתי לרופא שלי ושאלתי אותו על ההליך, והוא ענה לי: 'את רואה את השערות הלבנות שלי? ראיתי כבר הרבה, ואני לא עושה לך שאיבה במחזור הטבעי כי זה סתם, זה לא יועיל באמת, חבל'. החלטתי לפנות לחוות דעת נוספת של רופא מאוד מפורסם אחר, וגם הוא אמר לי שמחזור טבעי זה יותר נס מטיפול".

     

    לאחר שגם הרופא השלישי פסל את הרעיון, קיבלה ורדי את המלצתה של חברתה ופנתה לפרופ' דניאל זיידמן, שהוגדר בפי החברה כרופא "פתוח". תגובתו הייתה שונה לחלוטין. "הוא לא הבטיח הבטחות, אבל התמיכה שלו עודדה אותי. החלטנו על שאיבת ביצית במחזור הטבעי עם מעט הורמונים לשליטה על הביוץ ועל הבשלת הביצית, והפלא ופלא, אני, שבדרך כלל לא היו לי בכלל זקיקים, פתאום השגתי שתי ביציות נאות ועוברים טובים. כרגע אני בניסיון השלישי להרות".

     

    מה השוני המהותי בתחושה בין שאיבה במחזור הטבעי לשאיבה עם הורמונים?

    "אלה שני עולמות שונים. השוני הוא מבחינה פיזית ונפשית. פתאום אני כבר לא חלשה, בלי גלי חום, בלי מיגרנות ובלי מיחושים איומים בגוף. מעבר לכך, התחלתי לבטוח בגופי שמתפקד ללא עזרים חיצוניים".

     

    פרופ' דניאל זיידמן, מנהל יחידת המחקר, אגף נשים ויולדות, המרכז הרפואי שיבא: "אני מאמין שצריך להעמיד בפני כל אשה את האפשרויות הקיימות ולתת לה להחליט מה טוב בשבילה. אין לפסול את שיטת המחזור הטבעי, בטח לא בשנים האחרונות שבהן חל שיפור גדול באמצעים הטכנולוגים הקשורים להפריה. במעבדות יודעים לגדל עוברים, יכולות המעקב והניטור של הביוץ והביציות טובות מאוד, ולכן גם אם מחזירים עובר אחד, סיכויי ההצלחה לא רעים, מה שלא יכול היה לקרות לפני שנים, כשהמעבדות פעלו בצורה פרימיטיבית יותר".

     

    למה בפועל מעט מאוד נשים יודעות על האפשרות הטבעית?

    "יש כמה סיבות: הראשונה היא שבדרך כלל אנחנו הרופאים נוטים להשתמש בכלי חזק שיש לנו, והפריה עם הורמונים היא כלי חזק ויעיל מאוד. סיבה שנייה - חל שיפור באיכויות עבודת המעבדה, והמעקב אחרי הביוץ התפתח מאוד בשנים האחרונות. הסיבה השלישית היא שגם מצד המטופלות יש לחץ חזק להצלחות מהירות. נשים מתוך בורות חושבות שכמה שיותר ביציות זה יותר טוב, והן ממש מתחרות זו בזו במספר הביציות. התחרות הזאת מעמידה את הרופאים בלחץ גדול מאוד. הסיבה האחרונה היא המדיניות של קופות החולים. בשאיבת ביצית יחידה יש סיכונים, כי ייתכן שלא ימצאו ביצית או שיפספסו את הביוץ. מבחינת הקופות טיפול כזה שלא השיג תוצאות הוא פעמים רבות אינדיקציה להפסקת המימון".

     

    לטענת ד"ר אלנבוגן קיימת סיבה נוספת, שלא קשורה למטופלות או לקופות אלא לפוליטיקה הפנימית של מרפאות הפריון. "מרפאות ההפריה החוץ גופית נמדדות לפי שיעורי ההצלחה שלהן, לכן טבעי שיהיה להן קשה להמליץ על טיפול שאחוזי ההצלחה שלו גבוהים פחות".

     

    דמגוגיה אופנתית?

    ואכן, להילית מוסרי, 38, אף רופא לא המליץ על שאיבה במחזור הטבעי. לאחר שהרתה בטיפולי הפריה בעזרת "גלונים של הורמונים", להגדרתה, וילדה את בתה בת החמש וחצי, היא פנתה שוב לטיפולים כדי להביא ילד נוסף. למרות ההורמונים הייתה כמות הביציות שנשאבה ממנה נמוכה מאוד, ולבסוף נמסר לה מקופת

     החולים שבה היא מבוטחת כי מימון הטיפול מופסק ושהיא תישלח לתרומת ביצית. היא הייתה כל־כך המומה ומיואשת, שהחליטה להפסיק לנסות להשיג ילד משלה.

     

    כמו במקרה של ורדי גם היא נחשפה לאחר כשנה לטיפול החדש באמצעות האינטרנט. היא פנתה לד"ר אלנבוגן שיבצע את ההליך, ובטיפול השלישי נכנסה להריון. "מה שהיה הכי מדהים בטיפול הזה הוא שאף אחד לא האמין שאני בטיפול. לא נעדרתי יום אחד מהעבודה, לא התנפחתי. רק כשנכנסתי להריון שאלתי את עצמי שוב ושוב למה לא סיפרו לי על זה".

     

    כשאני מציגה את השאלה באופן הזה לפרופ' דוד לברן, אחד הרופאים המוערכים בארץ בתחום הפריון, הוא חושב שזו שאלה מיתממת ומרגיזה. "כשאשה באה לרופא, היא לא באה אליו כדי לדבר על החיים ועל האפשרויות וגם אין לה כלים מדעיים לבחור את החלופות", הוא אומר. "האשה באה לרופא כדי להשיג הריון כמה שיותר מהר וזהו גם תפקידו של הרופא. מניסיוננו, טיפול בהורמונים משיג את התוצאות היעילות ביותר".

     

    ובכל זאת למה לא להציע את האפשרות של הוצאת ביצית במחזור טבעי?

    "מי אמר שלא מציגים אפשרויות? מציגים, אבל זה באמת לא העניין, העניין הוא להשיג הריון. מהידע שלי, טיפול הפריה במחזור טבעי משיג אחוזים נמוכים בהרבה של הצלחה בכל טיפול, בסביבות ה־15%, לעומת טיפול הורמונלי שמשיג יותר מ־35%, ולכן כל האופנה החדשה הזאת היא בעצם אופנה ישנה מאוד. אנחנו מטפלים במחזור טבעי במי שזה מתאים לה כבר שנים רבות. רפואה היא לא אופנה. מי שנוהג ברפואה כבאופנה עושה חטא למקצוע ולמטופלים".

     

    ובכל זאת, ההשפעה של ההורמונים על איכות החיים של האשה בעייתית.

    "זו דמגוגיה לשמה. רוב הנשים לא חוות את ההשפעה של ההורמונים בצורה נוראית כל־כך. הנשים המטופלות אצלנו עובדות וגם עושות ספורט, ובטיפול הנכון רובן מרגישות טוב. ברגע שתוצג בפנינו עבודת מחקר רצינית שתוכיח שהסיכויים של הוצאת ביצית במחזור הטבעי משתווים לאלה של הורמונים, אנחנו נהיה הראשונים שנפנה לאפשרות זו, אבל זה לא הוכח, ואם אני לא טועה, זה גם לא יוכח".

     

    המלכוד הגדול

    ד"ר עמיחי ברש מהמרכז הרפואי קפלן דווקא זוכר מקרים אחרים. "הגיע אלי למרפאה בעל של מטופלת שאמר שאשתו אינה מוכנה יותר לטיפולים בהורמונים. היא הפסיקה את כל הטיפולים כבר שנה וכך שניהם הולכים ומאבדים את הסיכוי שלהם לילד משלהם. הצענו לה ניסיון טיפולי במחזור טבעי והיא ממש קפצה על הרעיון. היא עברה ארבעה טיפולים במחזור טבעי, ובמחזור החמישי הוצאה ביצית אחת שהופרתה. היא הרתה ולא מזמן נולד להם ילד חמוד. האשה הזאת הייתה בקבוצה שלכאורה סיכוייה פחותים, כי היא עברה כמה טיפולים שלא הצליחו. הסיפור הזה ממחיש כמה חשוב ליידע את האשה מהן האפשרויות, ושכל אחת תחליט על הדרך שלה".

     

    גם הסברה שלפיה יש להחזיר לרחם יותר מעובר אחד כדי להגדיל את סיכויי ההריון מתנפצת מול מחקרם של ד"ר ברש ועמיתיו. המחקר שנערך על נשים שטופלו בהורמונים, הראה שבקרב אוכלוסיה נבחרת של 69 נשים צעירות (עד גיל 38) שחוו לא יותר משני מחזורי הפריה כושלים בעבר, הושג שיעור הריונות גבוה של 59.4% לאחר החזרת עובר אחד. במילים אחרות, החזרת עובר יחיד יעילה אצל נשים צעירות.

     

    "זאת שוב דמגוגיה", זועם פרופ' לברן, "כי העובר היחיד שהוחזר זה העובר שנבחר כעובר הטוב ביותר מתוך קבוצה שלמה של עוברים אחרים טובים פחות, ולכן אין דומה החזרת עובר יחיד אחרי הורמונים לשאיבת ביצית במחזור הטבעי".

     

    מה בנוגע לטענה שהורמונים אצל נשים מסוימות פוגעים בהשרשה של העובר ברחם?

    "בטיפול הנכון אצל רופא טוב אין פגיעה ברירית. אני יודע שכל מיני מטפלים מבטיחים ניסים ונפלאות כמו חימום הרחם להשרשה, יצירת ביציות טובות יותר וכל מיני דברים שאני אישית לא ראיתי הוכחה להם. אנחנו הראשונים שרוצים להשתמש בכל דבר שעובד, אבל קודם כל צריך נתונים מוכחים, בלי זה הכל דיבורים בעלמא".

     

    כדי שייערך מחקר מקיף ורחב שיתקבל גם על דעתו של רופא דעתן ומתוחכם כמו פרופ' לברן, צריך להיערך מחקר מקיף ורציני הכולל מאות ואלפי מטופלות לאורך שנים. מחקר כזה, כידוע, עולה כסף רב, וכסף זה בדיוק הבעיה. כי מי אמור

    לממן מחקר כזה שעלול פוטנציאלית לפגוע בחברות התרופות הגדולות המפתחות את ההורמונים? כאן נוצר המלכוד הגדול: מצד אחד רופאים מהזרם המרכזי מחכים למחקרים רחבי היקף כדי להמליץ על הטיפול, ומצד אחר לאף אחד אין אינטרס לממן אותם.

     

    למרות הכל, ד"ר ברש אופטימי. "אני מקווה שלמרות בעיית המימון יהיו מחקרים בעתיד. אני עצמי מתכוון לבצע מחקר כזה בנשים צעירות ובריאות. עד כה שיעורי ההצלחה בעולם ובארץ בטיפולים כאלה נעים סביב ה־10%־15% לטיפול, וזה כשמדובר באוכלוסייה מעורבת של נשים שאינן בהכרח צעירות, או כאלה שהתגובה השחלתית שלהן לא טובה או כאלה שחוו כמה כישלונות. אם באוכלוסייה הבעייתית הזאת אחוזי ההצלחה במצטבר אחרי ארבעה טיפולים נעים סביב ה־40%, אני מניח שאצל נשים צעירות ללא כישלונות בעבר, הטיפול יצליח הרבה יותר".


     

     

    צילומים: פוטוס
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדרך לתינוק רצופה הורמונים. או שלא מוכרחים?
    צילום: liquidlibrary
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים