שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הורה אפרוחים
    ביומו השני פסטיבל כרמיאל חשף לצופים יצירה ישראלית מקורית, כוריאוגרפיה הונגרית ל"כרמינה בורנה" והמון אפרוחים מרקדים שמחפשים את השלום

    ביציאה אמש (ד') מערב היצירות "שמיים נמוכים" שאצרה הרקדנית מיכל שרון חשבתי לעצמי שלצד ההרקדות, מופעי המחול מחו"ל והלהקות המקומיות שמופיעות דרך קבע על הבמות בארץ, ראוי היה שפסטיבל המחולות בכרמיאל ייתן במה משמעותית יותר גם ליוצרים עצמאיים שנאבקים ביומיום על מקום להופיע בו.


    מתוך "שמיים נמוכים". קולאז' משובח (צילומים: מתי אלמליח)

     

    מיכל שרון, לשעבר רקדנית בלהקת המחול הקיבוצית ובלהקתו של הכוריאוגרף הישראלי הפועל בהולנד, איציק גלילי, היא דוגמה מצוינת לכך. בכרטיס אחד מציעה שרון קולאז' משובח שמורכב מיצירות של גלילי, שזוכה באופן מתסכל לחשיפה מצומצמת דווקא במולדתו, לצד יצירות של אדווה זכאי ומיכל הרמן, גם היא יוצרת שזוכה באופן מצער לחשיפה קטנה מדי.

     

    את הערב הזה, שזכה לתהודה מינורית באופן יחסי מול שאר מופעי הפסטיבל, תתקשו לראות במקומות אחרים ועושה הרושם שהוא נאבק על חייו, למרות איכויותיו והבחירה הקפדנית של מרכיביו. ערבים מסוג זה, שמקדמים עשייה מקומית מצוינת ופותחים לה דלת, היו צריכים לקבל תהודה גדולה יותר, להפוך למיני הפנינג בתוך הפסטיבל במקום להידחק לשוליו.


    נאבק על חייו 

     

    מה שהעיב על המופע ולא באשמתו היה מיקומו הבלתי אפשרי במרכז ברוך. את האולם הזה שסופח רעשים אי אפשר להפעיל במקביל לפעילויות במתחמים שסביב לו מבלי להפריע למהלכו התקין של המופע המתקיים בו. בנוסף, לאורך שנים סובלים רוכשי הכרטיסים הפוקדים את האולם מטמפרטורת אולם מקפיאה בשל בעיות בוויסות המזגן, וברוב המקרים מסתיימים המופעים באולם זה מול קהל אמיץ אך מצומצם מאוד. היות ובהנהלה מודעים לכך, המשך מכירת כרטיסים לאולם בתנאים אלה, היא לא הוגנת.

     

    יותר מדי זיקוקים

    אל המופע של רקדן הפלמנקו הספרדי, רפאל אמרגו, לא נותרו כרטיסים עוד לפני פתיחת הפסטיבל. ובכלל כמעט כל המופעים המרכזיים היו מלאים. גם השיווק האגרסיבי של להקת סגד, שהגישה לצד עיבוד תיאטרלי מוזר ליצירה השקספירית "חלום ליל קיץ", גם את הפרשנות שלה ליצירה "כרמינה בורנה", הצליחה למלא את האולמות.


    האפרוחים על הבמה 

     

    אבל למרות העיצובים הבימתיים המרשימים, התלבושות המושקעות והמחשבה שמאחורי הסצנות שבנויות במובנים רבים כמו תיאטרון, "כרמינה בורנה" של הכוריאוגרף ההונגרי תומאש יורגינס, היתה מאכזבת מאוד מבחינה תנועתית. יורגינס מציע הרבה "זיקוקים" ומוותר על האש שיצירתו של קרל אורף מציתה. הוא כל כך רוצה לספר סיפור ומאבד בדרך את הקשב. אם בפרשנות העכשווית שלו ל"חלום ליל קיץ", אפשר עוד איכשהו לדבר על ברק מסוים וחדשנות, "כרמינה בורנה", היא גרסה שטחית ליצירת ענק.

     

    גם בכרמיאל ילדים תמיד גונבים את ההצגה וזה בדיוק מה שקרה אמש במופע המרכזי על במת האמפי שהוקדש לילדי ישראל במסגרת חגיגות ה-60 למדינה. עשרות להקות אפרוחים מכל הארץ מילאו את הבמה הענקית וקראו לגדולים לתת להם לגדול בשקט.


    תנו לגדול בשקט 

     

    "תנו לנו לגדול בשקט למחר טוב יותר", ביקש אחד הילדים מהקהל, "תחליטו שתפעלו היום כדי שהמחר שלנו יגיע". אז כן, היו שם לא מעט מנטרות נדושות

    ודביקות על שלום ועולם טוב יותר. אבל אם להתעלם לרגע מהציניות, יש משהו מעודד ב-2,000 ילדים שרוקדים על הבמה הגדולה של כרמיאל. בידיעה שבישראל 2008 ילדים עדיין מתעניינים במחול, משקיעים זמן חזרות ומוותרים בשביל זה על שעות מבוזבזות בקניונים או מול הטלוויזיה, יש משהו מרגיע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "שמיים נמוכים". איכות וקפדנות
    צילום: מתי אלמליח
    לאתר ההטבות
    מומלצים