לבאן מרסר: "אני מקווה שרלף שלו עכשיו"

פטירתו של רלף קליין העציבה מדינה שלמה, אבל גם ברחבי הגלובוס היו לא מעט אנשים שהזילו דמעה וכאבו את לכתו של המאמן האגדי. רבים היו חניכיו, אחרים היו עמיתים למקצוע או אפילו יריבים, אבל איש לא ישכח את האיש שנכנס ללב כולם והפך לאגדה עוד בחייו. לכל אחד יש את הרגע שלו עם רלף, שאותו ינצור לעולמים.

"אני מקווה שרלף שלו וכך גם משפחתו", אמר לבאן מרסר. "אחד מהרגעים הטובים והזכורים ביותר בחיי היה לשחק עבור רלף בנבחרת ישראל. אני מצטער על כך שהוא איננו, אבל על כולנו ללכת בדרך זו. אני שולח ברכות למשפחתו - משפחתו האישית והספורטיבית, והרבה אהבה".

רודי ד'אמיקו אימן את מכבי בעונת 1980/81 ושיחזר את ההישג של קליין, כשזכה עם הקבוצה בגביע אירופה לאלופות. "מאוד עצוב לי. רלף היה מאמן גדול. הוא עזר לי מאוד לאורך כל העונה במכבי ונתן לי עצות מועילות. כשהגעתי הוא סיפר לי על השחקנים, ואפילו אמר לי שכל פעם שאולסי פרי יוצא בחמש עבירות מכבי מפסידה. ארבע דקות לסיום הגמר בשטרסבורג אולסי עשה עבירה חמישית, ונזכרתי במה שרלף אמר לי, אבל בסופו של דבר הצלחנו לנצח. לפני הכל, הוא היה אדם טוב. יהי זכרו ברוך".

ג'ק צימרמן: "לרלף היתה כמובן קדחת כדורסל, אבל הוא הרבה יותר מאיש כדורסל. הוא תרם את תרומתו לכדורסל הישראלי ולמדינה בכלל, אך היה מאוד צנוע בדרכו שלו. היחסים ביני לבין רלף נגעו בדרך כלל לחוויות כדורסל, אבל היו לנו תחומי עניין משותפים והרבה חברים. בכל פעם שבאתי לפגוש אותו, הוא היה מוקף במשפחה - רותי, הילדים והנכדים. היה יפה לראות את זה.

"אני רואה קולאז' של רגעים נפלאים מהעבר עוברים לפניי", הוסיף צימרמן המתגורר בפריז. "הרגע שהותיר עליי רושם גדול במיוחד היה בפעם האחרונה בה ראיתי אותו, באירוע המיוחד לכבודו לפני כחודשיים. הייתי בין משפחתו, חבריו, אוהדיו ואחרים שפגשו בו בעבר והגיעו כדי לחגוג את חייו. אני רואה אותו מחייך, רואה איך הוא נגע בכולם, חש בגדולתו וזה מה שאקח איתי הלאה".

מאיר טפירו חולף על ארונו של קליין בהיכל נוקיה (צילום: אלי אלגרט)

וונדל אלכסיס לא שיחק תחת רלף המאמן, אלא הכיר אותו כששימש כמנהל המקצועי במכבי. "פגשתי אותו בקיץ 1992 ברג'ו קלאבריה. בעודי משחק, חשתי בעיניים העגולות והגדולות, שלא מחמיצות דבר, מביטות בי. רלף תמיד חיפש כישרון וידע לאתר אותו.

"הדבר הכי חשוב ברלף, שהוא היה אדם מלא חמלה", סיפר אלכסיס. "תמיד היתה לו מילה טובה להגיד, דחיפה חזקה של עידוד, יד מובילה עדינה. רלף עזר להביא אותי למכבי ועל כך אוקיר לו תודה לעד. הוא השפיע עליי באופיו ואישיותו, תכונות שלא נראה שוב. אני נפרד ממנו עם הרבה אהבה וכבוד".

בילי תומפסון, כוכב הפועל ירושלים בשנות התשעים: "זה עצוב כשמישהו אהוב כמו רלף קליין עוזב אותנו. קואץ' קליין לא השאיר מאחוריו רק בני משפחה ומאות חברים, אלא גם אלפי אוהדי כדורסל בכל העולם. הוא נתן לנו כל כך הרבה. הלוואי שנוכל להמשיך לתת, כמוהו".

רלף קליין ומוטי ארואסטי בנבחרת. הפך לאגדה בחייו (צילום: AFP)

"כל כך עצוב לשמוע על לכתו של המאמן קליין", אמר שחקנה לשעבר של הפועל אילת, בריאן ראוסום. "הוא היה בן אדם על רמה והפך לאגדה בכדורסל

הישראלי. כולנו חייבים לו חוב על כך שסלל את הדרך שלי ושל שחקנים אמריקנים אחרים לישראל, כדי לעשות לנו פרנסה טובה מהדבר שאנחנו הכי אוהבים, לשחק כדורסל".

יוברט רוברטס: "שיחקתי נגד הקבוצות של רלף לאורך השנים והן תמיד היו מאומנות היטב. בכל רגע הוא השתמש בכל גרם של גאונות הכדורסל שלו. אני עצוב לשמוע על פטירתו. הכדורסל הישראלי איבד את אחד מחלוציו. מישהו שהיה מסוגל להביא גאווה לאומית למדינה וגאווה מקומית לקהל האוהדים, שצפה ותמך בקבוצות אותן אימן. הוא תמיד התנהל בהגינות וייצג את המשחק באותה הדרך".

ג'ונתן דלזל: "דבר אחד שנראה לי שראוי להזכיר בנוגע לרלף זה האהבה הטהורה שלו לכדורסל וכן אהבתו לישראל. זה מה שקושר את כולם ביחד וממשיך לקשור אותנו ביחד. כמאמן כדורסל, הדבר שהפריד את רלף מאחרים היה המוכנות ללמוד משחקנים בקבוצתו שלו. כששיחקתי עם פרוויס שורט בהפועל תל אביב, פרוויס היה אחד המאמנים ורלף קיבל בברכה את ההסברים שלו כל הזמן. זה סימן לגדולה".