שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אור בעיניים

    ארבע שנים אחרי שכבשה את קאן עם סרטה "אור", קרן ידעיה חוזרת עם סיפור אהבה בין בחורה יהודיה לצעיר ערבי. "זה לא סרט לשמאלנים", היא אומרת רגע לפני תחילת החזרות

    לפני ארבע שנים בדיוק עמדה קרן ידעיה על הבמה בפסטיבל קאן מול קהל מריע שהרים את התקרה במחיאות כפיים סוערות. זה היה קצת אחרי הקרנת הבכורה המרגשת של הסרט "אור", שזיכה אותה בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים ומאוחר יותר גם במועמדות לפרס האקדמיה האירופית לקולנוע.

     

    ידעיה היתה הראשונה שעשתה את זה - במאית ישראלית שנכנסת לחמישיית המתמודדים הסופיים על פרס האקדמיה האירופית, שהיתה עד אז יעד מבוצר ובלתי פרוץ עבור יוצרים מכאן. ארבע שנים אחרי ההצלחה ההיא, מסכמת ידעיה בימים אלה את שלבי הכתיבה וההכנה לסרט חדש ויוצאת למסע קולנועי בועט נוסף. "ארבע שנים של קריעת תחת", היא אומרת בראיון ל-ynet רגע לפני תחילת החזרות לקראת הצילומים באוקטובר.


    מימין לשמאל: ידעיה, אלקבץ, מושונוב, איבגי ואסף בחזרות (צילום: אלמנט) 

     

    "כלת הים", קופרודוקציה ישראלית-צרפתית שתופק בתקציב של 1.7 מיליון דולר, הוא גרסה יפואית לסיפור רומיאו ויוליה בכיכובם של דאנה איבגי, רונית אלקבץ, מוני מושונוב, רועי אסף, מחמוד שלבי וחוסיין מחאג'נה. ידעיה מגדירה את הסרט כמלודרמה ריאליסטית על סיפור אהבה אסור בין בתו של בעל מוסך יהודי ביפו לבנו של העובד הערבי.

     

    ארבע שנים היא כותבת את התסריט, מנסה לצאת מעבר לאזורי הנוחות של הכתיבה ולחפור לעומק. "האמת שרומיאו ויוליה לא היתה נקודת ההתייחסות המרכזית שלי בכתיבה", היא אומרת, "זה לא שלקחתי את הטקסט ועשיתי לו עיבוד עכשווי, אבל כשמדברים על סיפורי אהבה גדולים מהחיים הרי אי אפשר לחמוק משקספיר".

     

    שנת העבודה הראשונה על הסרט הוקדשה לדבריה להצהרת כוונות, רק אחר כך החלה לטפל בנרטיב העלילתי שריתק אותה. "אני חיה במדינה הזו ואכפת לי ממה שקורה פה. רציתי לקיים את הדיון על חיים משותפים של יהודים וערבים והתלבטתי אם ללכת לכיוון סימבולי של שטחים ומדינה, שהוא דיון קיים, נוכח וברור מאליו, או לגעת בנושא שכמעט ולא מדברים עליו וזה הערבים שחיים בתוך שטחי הקו הירוק, על כל המורכבות של הקיום הזה".

     

    באופן טבעי, ידעיה החליטה למקם את הסיפור ביפו, עיר מעורבת שבה התגוררה במשך שנים. מכאן מגיע גם שם הסרט, "ארוס אל באחר", אחד מכינויי החיבה הרבים של עיר הנמל. "יפו היתה פעם עיר שוקקת חיים ואולי לזמנים האלה, אני מתגעגעת", היא אומרת.

     

    הגעגוע לתקופה אחרת יבוא לידי ביטוי, כך עושה הרושם, גם באסתטיקה הוויזואלית של הסרט שתושפע לדברי ידעיה מהקולנוע המצרי וההודי בכל מה שנוגע לצבעוניות עשירה. "פוליטיקה הפכה למילה גסה שמשוייכת בארץ, בטח כשמדברים על יהודים וערבים, לקבוצה מסוימת של האוכלוסייה", אומרת ידעיה ומסבירה: "כשניגשתי לכתוב את הסרט, הדבר שהיה לי ברור זה שאני רוצה לעשות סרט פופולרי שמיועד לכולם. זו הרי הסיבה שבחרתי לעסוק בקולנוע. אני לא אמנית של מוזיאונים, אני לא חושבת שאני נמצאת באיזה אולימפוס רחוק או מעל לעם, אין כאן יומרות אינטלקטואליות והשאיפה היא באמת לגעת בכמה שיותר אנשים.

     

    "עטיפה פופולרית לא הופכת את הקולנוע שלי לפחות רדיקלי או חתרני. במובן זה אני חושבת שהסרטים ההודים והמצרים מצליחים לעשות את החיבור הזה באופן מרתק. כמו בסרטים המצרים וההודים גם אני מחפשת את המלודרמה הגדולה, את הקולנוע של פעם. במובן מסוים זה סרט שמתגעגע לפעם, למשהו הנאיבי הזה שהלך לאיבוד. יש בו גם געגוע לעתיד אחר ואיזה שהיא אמונה עמוקה שנאיביות היא לאו דווקא טיפשות".

     

    אולי זו המקלחת הצוננת שחטפה בעקבות הנאום ההוא בקאן, אבל ידעיה, אישה שידועה כפעילה חברתית ובמובנים מסוימים רדיקלית בנוף החברה הישראלית האפתית והמנומנמת , מצהירה הפעם בריש גלי: "זה לא סרט לשמאלנים". אותה יוצרת שצללה עמוק לתוך חייהן של זונות ברחובותיה האחוריים והמטונפים של תל אביב, מבקשת הפעם לפחות באופן רשמי ללכת לכיוונים אחרים. "זה קודם כל סרט שהוא Fun, סיפור אהבה גדול מהחיים, שכולם יוכלו להזדהות ולאהוב".

     

    שיתוף הפעולה המנצח עם השחקניות רונית אלקבץ ודאנה איבגי בסרטה הקודם, הבהיר שלא מדובר בסטוץ חולף אלא ברומן שעתיד להמשך ועושה הרושם שידעיה לא יכולה לחכות למפגש המחודש. "רק מהמחשבה על זה יש לי צמרמורת בכל הגוף. את אומרת רונית ודאנה ואני חושבת על יצירה ודיאלוג משותף שנבנה מחברות ועומקים. אין ביננו סודות. זו קרבה מאד גדולה", היא אומרת. "לצדם הוספנו שחקנים מדהימים, ממוני מושונוב שישחק את בעלה של רונית, בעל מוסך אשכנזי ביפו ורועי אסף, שמשחק את אחיה של דאנה, הכבשה השחורה במשפחה".

     

    איבגי, ששיחקה בסרט הקודם את בתה של אלקבץ, חוזרת גם הפעם לתפקיד הבת. על כך אומרת ידעיה: "זה עבד נפלא בפעם הקודמת אז למה לא? כשזה טוב, זה טוב".

     

    ידעיה מכירה את סינדרום הסרט השני, אבל לא מתרגשת מזה. "אין בי פחד. זו לא תכונה שמוכרת לי", היא אומרת. "זה לא שאין לי חרדות או שאני לא נבהלת שלא ייצא לי כמו שאני רוצה, אבל אין לזה קשר למה שעשיתי לפני ומה שאעשה אחרי. אני מנסה לעניין את עצמי בעשייה שלי, להיות רלבנטית, להגיד דברים חריפים. אני רוצה לעניין ולרגש. זה מאד קונקרטי ולכן ההצלחה של 'אור' לא רלבנטית לזה. אני לא מרגישה שהציפיות ממני משנות משהו בהתנהגות שלי. אוי ואבוי אם זה היה כך. פחד משתק. הוא לא מאפשר לך להעיז ולעשות דברים אחרים".

     

    אם בסרט הקודם היא הדהימה כשבחנה את טריטוריית הצילום הסטטי, בסרט הזה המצלמה זזה ומחפשת שפה קולנועית שונה בעליל. לשם כך תשתף ידעיה פעולה לראשונה עם הצלם הצרפתי פייר איים, מי שחתום בין היתה על הסרט "Bienvenue Chez Les ch'tis" שובר הקופות הצרפתי שביים השחקן דני בון, כמו גם "רוצחים" ו"השנאה" של מתיו קסוביץ או "ביולי" של פאטי אקין. "הוא מגניפיק, אחד הצלמים הגדולים בצרפת ואני מאד שמחה על העבודה איתו", אומרת ידעיה על אַיִים, שנמצא בימים אלה בישראל לעבודת פרה-פרודקשן לקראת הצילומים. "הוא מאד התרגש מהפנייה אליו וזה די הדהים אותי. הוא איש צנוע ומקסים והכי חשוב זה שהוא מאוהב בפרויקט".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארז ארליכמן
    ידעיה. חוזרת עם סרט לכולם
    צילום: ארז ארליכמן
    לאתר ההטבות
    מומלצים