"ואהבת לרעך כמוך"

חוכמת הקבלה מלמדת כי מערכת הקשרים שבין אדם לחברו, מלבד היותה חשובה ועצומה, מבטאת מהותית את היחס של האדם לבוראו. היטיב לומר זאת ר' שמעון בן אלעזר במסכת אבות: "ואהבת לרעך כמוך משמע, אני ה' בראתיו אם אתה אוהבו אני נאמן לשלם לך שכר טוב ואם לאו אני דיין לפרוע". מן הכתוב ניתן ללמוד כי קיימת זיקה ברורה שבין אהבת האדם לאהבת ה', שכן כל אדם הוא חלק אלוה ממעל ומהווה את נזר הבריאה ולכן חשובה מצוות ואהבת לרעך בעיני ה' עד מאוד.

אנו למדים זאת גם מדברי הלל הזקן שאמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה במשפט אחד: "דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) זוהי כל התורה כולה" (ויקרא פ' קדושים). הלל ביקש לומר כי התורה מצווה את האדם להתייחסות ראויה לזולת הואיל ונכללים בה ערכים המציינים את התייחסות האדם לבוראו. מכאן, כשם שאדם מתייחס לזולתו כך יהא יחסו עם בוראו ,ובמילים אחרות כבוד האדם הוא כבוד הבורא.

יובן למעיין בנאמר כי מצוות " ואהבת לרעך" אינה תובעת מן האדם התמודדות קשה ומורכבת עד כדי יציאה מפוארת מן העצמיות על מנת לאהוב את הזולת במידת האהבה העצמית, שהרי אין כל יכולת ממשית והגיון בריא לעשות כן, מכיון שהאדם שואף, בראש ובראשונה, לטובתו ולתועלתו האישית. אלא על אף האגו והאנוכיות צריך האדם לרצות בטובת חברו, ממש כפי שהוא מבקש לעצמו, ואף לעשות ככל שביכולתו להיטיב עימו.

ככלל, ישנו אדם שעושה את כל מעשיו לתועלתו האישית, הוא מונחה על ידי מניעים אנוכיים ולא יבצע מעשה כלשהו טרם ישאל את עצמו מהי התועלת שתצמח לו מכך. אותו אדם יעשה מעשה חסד או צדקה באופן פומבי וראוותני, ידאג שהסביבה תדע על כך, תאדיר את שמו ותחמיא לו על רוחב ליבו. התועלת העצמית הצומחת ממעשה החסד לזולת היא שעומדת לנגד עיניו ומשמשת כלי להשגת רצונותיו. השימוש במושגי עלות מול תועלת מייצג אדם השוקל את צעדיו מתוך אינטרסים מובהקים. המצווה אכן גדולה, אך אינה בוקעת ממעמקי הלב וסיבתה אינה להיטיב עם הזולת אלא עם עצמיותו. כמובן, שאין בכך אהבת האדם הכנה ולא ניתן לומר כי אדם זה, למרות מעשי החסד, אכן מקיים את המצווה במשמעותה האמיתית.

לעומתו, אדם המיטיב עם הבריות ועושה את כל מעשיו מתוך רצון טהור וכוונה אמיתית, אכן מבין את טעם קיום המצווה ופועל על מנת לקיים אותה במשמעה הפשוט. הוא מזדהה עם מצוקת הזולת, חש את כאבו ויחסו אליו יהיה להיטיב בלבד ולא לשם קבלת דבר או כל תועלת אחרת. אישיותו חדורה הכרת תודה על כך שניתנה לו האפשרות לעזור ולסייע ויעשה כל מעשיו מתוך ענווה וצניעות. אהבת האדם בעיניו היא ערך עליון. הוא חש מחויבות להיטיב עם הבריות ושולל כל חשבונות של כדאיות.

חוכמת הקבלה מסבירה כי בנקודה זו פועלת לטובתו של האדם מעלת הצדקה והחסדים, הואיל ומשמים אנו נמדדים "במידה כנגד מידה". מובן מאליו שאם ינקוט האדם בדרך מעשית האוהדת את חברו, ממרומים ינהגו איתו בהתאם וייטיבו לו. קיום מצוות ואהבת לרעך כמוך היא זו שמפעילה את מידת החסד ומרחיקה את מידת הדין. היא המפתח לשערי הברכה וכלולה בה הצבת סייגים וגבולות לתאוות ולאנוכיות האדם, ובמשמעה העמוק, מהווה יסוד איתן לבניית אישיות נאצלת. אהבת האדם הבאה מתוך ענווה מעלתה גדולה וטומנת בחובה אמת מוחלטת.

יצחק אהרון, מייעץ, חוקר ומרצה ראש מרכז "חכמה" לקבלה וליהדות. רחוב ביל"ו 12 פתח תקוה 03-9220784