סין והאינטרנט: סדק בחומה הגדולה
האולימפיאדה הסתיימה - אך הדיכוי בסין נמשך. על קשר השתיקה של ענקיות הרשת, על רפיסותה של דעת הקהל העולמית ואיך הרשת הצליחה לשחרר 500 איש שנחטפו לעבדות?
המשחקים האולימפיים בבייג'ין תמו, ועינו של העולם מוסטת כעת מסין. אך הדיכוי השיטתי של חופש המחשבה, ההגבלות על ביטויים לא רצויים והפגיעה בחירויות הבסיסיות ביותר, שכל אדם בחברה המערבית מקבל אותן כברורות מאליהן, ימשכו.
גם במהלך האולימפיאדה, הסינים לא בחלו בסילוק רעיונות שאינם רצויים להם מהשוק המחשבות והדעות הציבורי. נשיאות הוועד האולימפי הבינלאומי, אמנם הודיעה בגאווה ש- "בפעם הראשונה, התקשורת הזרה תוכל לסקר ולפרסם את עבודה באופן חופשי אפילו בסין עצמה", וש-"לא תהיה צנזורה על האינטרנט".
אך הכתבים שהגיעו לסין על מנת לסקר את ההכנות האחרונות דיווחו שהאינטרנט ה"חופשית" והמהירה שעמדה לרשותם, הצליחה לדלג באופן מפתיע על כל האתרים הקשורים לטיבט, למחאות בכיכר טיאננמן, לארגוני זכויות האדם, על עיתונים ביקורתיים מהונג קונג ועל אתרים כדוגמת חדשות ה- BBC בסינית. הוועד האולימפי, נכנע, והסכים לדרישותיה של סין להגביל את השימוש באינטרנט.
כוח השיטור העצום שהופקד על שמירה על הסדר - כחצי מיליון איש - יישם את משימתו בדרכים מקוריות. כמו למשל, בהפעלת אלימות כנגד עיתונאים יפניים שנתפשו כמצלמים יותר מדי במהלך פעולות מחאה אלימות כנגד המשטרה הסינית.
דין מוסר
אך סין לא הסתפקה בצנזורה פיזית. כחלק מההכנות לאולימפידה, חתמה סין עם חברות הענק יאהו, גוגל ומיקרוסופט על הסכם מיוחד בעניין "עקרונות חופש הביטוי והפרטיות באינטרנט". ההסכם, שהינו חידוש של הבנתו קודמות עם המשטר הסיני, עוסק באישור הפעולה של תוכנות, דפדפנים ומנועי חיפוש של חברות אלה בסין בצורה התואמת את חוקי הצנזורה של סין. על פי חוקים אלה, אין לאפשר זרימה חופשית של ידיעות על נושאים בעיתיים כמו "דמוקרטיה", "טיבט" או "זכויות אדם".
נגד מיקרוסופט וגוגל כבר הוגשו תלונות על ידי ארגוני זכויות אדם בגין התאמת מנועי החיפוש הסיניים שלהם ברוח זו, וכנגד הוצאת מילים כמו "דמוקרטיה" ממנועי החיפוש. כנגד יאהו התווספה תלונה חמורה יותר. החברה , מתברר, מסרה לממשלה הסינית כתובות של משתמשי אינטרנט שגלשו באמצעות יאהו לאתרים אסורים.
העיתונאי שי טאו, היושב בכלא מאז 2004 הינו אחד מאלה ה"חייבים" ליאהו את מאסרם, לאחר שכתב בעניין דיכוי ההפגנות לציון יום השנה ה–15 להפגנה בכיכר טיאננמן. ביחד עם ארגון זכויות האדם העולמי הוא הצטרף לתביעה כנגד ענקית התוכנה במטרה להפסיק את העברת כתובות המשתמשים באינטרנט לממשלה הסינית.
הארגון עיתונאים ללא גבולות, שאף ערך הפגנה הפגנה מקווונת, מתכנן לערוך הפגנות נוספות בבייג'ינג עצמה במחאה על יותר מ-100 פעילי אינטרנט שהוכנסו לכלא בחודשים האחרונים על מנת למנוע "הפרעות" נוספות לאולימפידה.
אור הבוקע מסדקים
אך האם יד הברזל של הממשלה הסינית מול אזרחיה ואורחיה מהמערב תישא פרי תמיד? האם תמשיך לדרוך ולרמוס ברגל גסה את חופש הביטוי וחופש המחשבה? לשמחתנו, בכל זאת ניתן להבחין בסדק צר של תקווה בחומת האש הסינית הגדולה.
הווארד רינגהולד, אחד מנביאי הרשת המוקדמים, ראה בעיני רוחו “כיכר שוק אלקטרונית", שתשנה את המרחב הציבורי ויצרה חברה גלובלית, או "אתונה ללא צמיתים". חזונו של רינגהולד עוד רחוק מכדי הגשמה בסין, אך לפני שנה, גורם סיני רשמי יצא בהצהרה נדירה ובה הודה כי לפיתת הברזל של ארצו במרחב הקיברנטי מתחילה להתרופף.
וואנג גאוז'ינג, סגן השר לענייני מידע, צוטט ביומון שבבעלות המדינה, “צ'יינה דיילי" באומרו כי "הוכח שוב ושוב, שחסימת מידע היא דרך ללא מוצא". זוהי אמירה רבת משקל, כשהיא מגיעה מגורם סיני רשמי. וואנג הודה כי יש גבול גם ליכולתן של ממשלות עוצמתיות להסתיר מידע.
גאוז'ינג אף טען כי השלטון המקומי בסין צריך להגביר את שקיפותו וכי חלק מהגופים האלה הם "נאיביים" בחושבם כי הם יכולים להסתיר מהציבור מידע מזיק. "דוברי השלטונות המקומיים נהגו להאמין כי ניתן להשתיק 90 אחוז מהמידע השלילי, ורק עשרה אחוזים ממנו עשויים להגיע לידיעת הציבור”, מצטט היומון את גאוז'ינג.
הרשת כמשחררת מעבדות
גאוז'ינג הביא כדוגמה לכך שעדיף לנהל מידע מאשר להסתיר אותו. פרשה של עבדות שהתגלתה במחוזות שאנקשי והונאן. המשטרה הסינית עצרה 168 אנשים, היו מעורבים בחטיפה ושעבוד של מבוגרים וילדים שהוכרחו לעבוד במפעלי לבנים בסין המרכזית. קרוב ל-500 אנשים שוחררו מהשעבוד – ביניהם 50 ילדים, חלקם מתחת לגיל עשר.התגלה כי מאות, ואולי אלפי אנשים, שועבדו למפעלי הלבנים במשך שנים, ועשרות מהם מתו כתוצאה מתנאי עבודה גרועים, חוסר בציוד בטיחות וטיפול רפואי לקוי. השלטון המקומי התעלם מהבעיות, עד ש-400 קרובי משפחה פרסמו באינטרנט עצומה הדורשת לחקור את ההיעלמות של ילדיהם.
תחנת טלוויזיה מקומית שהחליטה לחקור את העניין שנחשף על ידי עצומה באינטרנט אותה כתבו ההורים , גילתה שהילדים אכן נחטפו מתחנות אוטובוס ורכבת בזנג-זאו ולאחר מכן נמכרו על ידי סוחרי עבדים לבעלי ה"מפעל" בשאנקשי תמורת 500 יואן (65 דולר).
הסתרת המידע עד לחשיפתו בידי התקשורת, הותירה את השלטון המקומי בשאנקשי במצב רגיש. וואנג הודה שהמחויבות של הממשלה המרכזית לשקיפות כמו גם טכנולוגיות תקשורת חדישות כמו האינטרנט וטלפונים ניידים – הקשו על הסתרת מידע בידי השלטון המקומי.
אחרית דבר: לפיד הקידמה
לסין אולי מגיעה מדליית זהב על הצנזורה והאלימות הפיזית והמחשבתית שהיא מפעילה. אך בריצת המרתון הארוכה של המין האנושי וכאשר האינטרנט היא זו הנושאת בה את לפיד הקידמה - מי שנחשבת המעצמה העולמית הבאה, משתרכת מאחור. אך אולי גם כאן, כמו במקרה העבדות במחוז שאנקשי, מסע של אלפי מילין מתחיל גם הוא בבלוג אחד קטן.
לפנייה לכתב/ת 
