ניסיתי לחשוב עליו כעל בוגד - ולא הצלחתי
האם בגידה היא תמיד בגידה, או שמא בחיים הבוגרים שלנו יש מקום לסלחנות במקרים שבן הזוג החוקי כבר אינו מסב אושר? האם על אדם לוותר על האושר עבור שלמות המשפחה. לפספס הזדמנות רק מתוך נאמנות? האם יש נסיבות מקלות לגבר ואשה שחיים את חייהם כשאוקיינוסים חוצים ביניהם?
יום אחד נפגשו השותף שלי והאו"מניק בחדר המדרגות. הם מצאו נושא שיחה משותף - מחשבים. עוד באותו היום הזמין אותנו האו"מניק לדירתו. מאז, מידי פעם בבוקר הייתי פוגשת אותו בחדר המדרגות בדרכי לעבודה והיינו מברכים זה את זה בברכת בוקר טוב. הוא היה פותח לי את דלת הכניסה ואומר לי "ליידיז פירסט" במבטא כבד.
בוקר אחד לא ראיתי אותו, אבל ראיתי פיליפינית יוצאת מדירתו. בחורה מתוקה, זעירה ובעלת שיער שחור חלק.
ביום שבת אחד נתקענו השותף שלי ואני מחוץ לדלת אחרי שאחד החתולים ברח לחדר המדרגות. בצר לנו פנינו לעזרת האו"מניק וחברתו במציאת פתרונות יצירתיים לפריצת הדלת. הפיליפינית מיד נאותה לסייע בפריצה. היה בה משהו יעיל ואמפתי למצבנו. הבחור שלה עמד מהצד והתפעל. הקשר החזק ביניהם בלט עד מאוד. הם נראו שונים בתכלית השוני, היא בצבעי מוקה והוא יותר קרוב לווניל, אבל יחד הם נראו כיחידה אחת נושמת - ובעיקר מאוהבת.
תהיתי על החיבור הזה, עד כמה הם שונים. אבל בעיקר תהיתי על האבסורד שיש בחיים ועל כך שארצנו המסוכסכת חיברה לצורכי פרנסה שני אנשים משני קצוות שונים בעולם, ומהחיבור הזה פרחה אהבה גדולה שחצתה גבולות, תרבויות ועמים.
עיניו הכחולות נראו כבויות
מאז אותו מפגש מול דירתנו הטרוקה כמעט ולא ראינו אותם. עד שיום אחד פסעתי ברחוב וראיתי את האו"מניק פוסע במרכז העיר בראש מורכן, כשלצדו אשה בהירה כמותו. הוא דחף עגלה ובה ילד שנשא את תווי פניו, ומאחוריו השתרך ילד חמוד כבן חמש. הנחתי שמדובר באשתו ובילדיו. מעולם לא ראיתי אותו שפוף כל כך. עיניו הכחולות נראו כבויות. משהו בשמחת החיים שלו כאילו אבד.
כשהגעתי הביתה ביררתי פרטים עם השותף. הוא סיפר לי שפגש את הפיליפינית והיא סיפרה לו שהיא עוברת לגור אצל חברה שלה, כי אשתו וילדיו של האו"מניק מגיעים לשלושה חודשים.
כששמעתי את הסיפור רציתי לכעוס על הבחור, לשפוט אותו. ניסיתי לחשוב עליו כעל בוגד, אבל משום מה לא יכולתי.
האם בגידה היא תמיד בגידה, או שמא בחיים הבוגרים שלנו יש מקום לסלחנות במקרים בהם בן הזוג החוקי אינו מסב אושר, או לפחות כך זה נראה? האם על אדם לוותר על אותו אושר עבור שלמות המשפחה. האם אדם חייב לפספס אושר הנקרה בדרכו, רק בשל ערך הנאמנות? האם זו מחשבה תמימה כל כך לרצות ולא לחדול מלבקש אהבה בחיים, גם אם היא מחוץ לחייך שלך? האם יש נסיבות מקלות לגבר ואשה שחיים את חייהם כשאוקיינוסים חוצים ביניהם?
לא מצאתי תשובה הולמת. היו כבר מקרים של בגידה בעבר שגיניתי ושפטתי אותם ונגעלתי מהם, אבל במקרה זה לא היתה לי דעה נחרצת.
הוא היה מביט בי במבט ממתיק סוד
בתקופה שמשפחתו היתה בארץ ראיתי את האו"מניק משחק עם ילדו בגינה. הוא היה מביט בי במבט ממתיק סוד. שמרתי את סודו קרוב ללב. נזכרתי עד כמה החברה הפיליפינית שלו זוקפת את קומתו, ועד כמה אשתו החוקית גורמת לו להרכין את הראש. אבל הכי הרבה חשבתי על כך שאשתו החוקית לא הצליחה להסב לו את האושר שאותה פיליפינית הצליחה.
נניח שאותו או"מניק היה רואה את הפיליפינית, מתאהב בה אבל לא עושה מאומה. הוא היה זוכה בפרס "בעל השנה". אולי מצפונו היה שקט וגאה בו על הבחירה הנבונה שעשה. אבל הוא היה טורק את הדלת לאושר פוטנציאלי. הרי אנחנו מצטערים על דברים שאיננו עושים.
מובן שאיני רוצה להיות כלל בדילמה קשה שכזו, כי הבחירות הן קשות: בין אם להיות נאמן לאשתך או להיות נאמן לעצמך, מישהו נפגע. אין ניצולים בסיפור הזה. בסיפור הזה יש ספינה שעולה על שרטון.
בחיים האלה שלו בחר האו"מניק באהבה אחרת. אולי האהבה עם רעייתו נפטרה. אולי אין פתרונות קלים ואין תשובות ברורות בחיים האלה. ניתן היה לחשוב שהפתרון הוא להתגרש מאשתו החוקית, או לא להתחיל בכלל עם הפיליפינית. אבל זה הרי לא כל כך פשטני.
לב טולסטוי אמר: "מתוך מאה גברים, ספק אם יימצא אחד שלא ינסה לבגוד באשתו בשעת כושר". ואולי בכלל יש לאו"מניק ואשתו הסכם שהכל מותר בגלל המרחק, גם להחליף בני זוג.
כשאשתו תחזור למולדת, שוב תיכנס אותה בחורה פיליפינית לחייו ותאיר את פניו. שניהם יתאחדו תחת שרביטו של החטא, או שמא יתאחדו כשני אנשים שמצאו אושר רגעי בחיים המורכבים האלה?
שבוע שלם חשבתי עד כמה חמקמק האושר בחיינו. הרי יש אנשים שכלל אינו זוכים לראות את זיו פניו. ואם הפיליפינית גורמת לעיניים הכחולות שלו להאיר, מי אני שאטיל רפש באור הזה?
- רוצים לקרוא עוד בנושא התמודדות עם בגידה? הקליקו כאן
