פנטזיה לאור נרות

צחוקו הכבד והמאיים של סדאם חוסיין בימי מלחמת המפרץ הוא ציון דרך בחייהם של המהגרים מבגדד וילדיהם החיים בישראל. מלחמת המפרץ, המככבת גם ב"פנטזיה שלי", סרט דוקומנטרי שכתב וביים דוקי דרור (מחר, יום ה', 20:00, ערוץ 1), מחדדת את מצבם הבלתי אפשרי של יהודי מדינות ערב בישראל, מצד אחד מפציץ האיש עם שפם הענקים את העירקים ברמת גן, ומצד שני האמריקאים "הטובים" מפציצים את המולדת הרחוקה והקסומה עם פלגי המים והדקלים של אבא ואמא. גם הבמאי דוד אופק ("בת-ים ניו-יורק") התייחס לקונפליקט שהתחדד במלחמת המפרץ בסרטו הקצר "בית". מחר בערב יוקרן בערוץ 1 הסרט שעלילתו מתרחשת סביב מפעל החנוכיות המשפחתי של האחים דרוויש, "פנטזיה", העומד להסגר אחרי חמישים שנה.
דרור, בנו של האח הצעיר, עובר את המסלול הקלאסי של בן מהגרים: בילדותו המוקדמת הוא שבוי בקסמן של החנוכיות, לאחר מכן הוא בועט בהן ובורח ללמוד קולנוע באמריקה. אחרי שנים של תלישות הוא מתעורר בלוס אנגלס, בתחילת שנות התשעים, ומגלה על מסך הטלוויזיה רודן עירקי שמאיים להשמיד את ישראל. הוא ממהר למשפחתו בארץ, מוצא שמפעל החנוכיות עתיד להיסגר ומחליט לצלם יומן שנמשך תשע שנים (מ-91' עד היום), ומנסה להתחבר נואשות למשהו.
שלושת האחים: כדורי עזרא ועבודי, לא מבינים מדוע הופכת שיגרת יומם לסרט. "מה, אני טרומפלדור שאתה עושה עלי סרט?" שואל אותו כדורי הבכור בפליאה, מתורגל בעובדה שבישראל אם אתה לא אושיה ציונית מכובדת אין טעם שיספרו עליך. ודרור מתעקש: "היה טוב או רע בעירק?". לאורך הסרט דולק דרור אחרי אביו עבודי כדי שיספר לו למה הוא ישב חמש שנים בכלא העירקי. האב פוטר אותו בחוסר סבלנות עד לרגע בו הוא נשבר מול עקשנותו של בנו ומגלה לו את הסוד. אשתו הפולניה של דרור מתעצבנת עליו ותוהה מדוע הוא מתעקש להיות פתאום עירקי, ומה יש לו להציע לילדים שלו מלבד קובות.
כמו בסרטיו התיעודיים האחרים ("קפה נוח" "תקאסים" ו"אדום שחור כחול לבן") מפרק דרור את מושג ההגירה ומציג דמויות תלושות מהוויה הישראלית וסגורות בתוך אי תרבותי. הפסקול המצויין הולחן על ידי ישראל ברייט ודרור משלב בסרט גם קטעי כינור של בכיר המוסיקאים העירקים , סלאח אלכוויתי.

יום ראשון, 24 בדצמבר, 22:30, ערוץ 1