שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    הילדים החכמים ביותר במדינה
    הם יודעים לבצע חישובים מָתֶמָטִיִּים מסובכים בתוך שניות ספורות, לענות על שאלות בתחומים שונים ומגוונים ובאופן כללי – ליהנות מהלימודים. מִיהֵם הַמְּחוֹנָנִים, מה ההבדל בינם לבין גְּאוֹנִים

    מאת: מיכל בן-דוד

     

    הלימודים בבית הספר מתנהלים בדרך כלל באופן הבא: לומדים 12 שנים, מקבלים תעודת בַּגְרוּת, שונאים מקצועות כמו פִיזִיקָה וּמָתֶמָטִיקָה, נאבקים שעות כדי לזכור תאריכים בּהִיסְטוֹרְיָה ולא מבינים מה מסתתר מאחורי הַנּוסְחָאוֹת בַּכִימְיָה. נכון? לא בְּהֶכְרח.

     

    ישנה קבוצה של ילדים שעבורם פִּתְרוֹן מִשְׁוָאוֹת הוא סוג של בילוי. ילדים שֶׁהַיְּכוֹלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת שלהם גבוהות מהממוצע. באופן רשמי הם מוגדרים כמְּחוֹנָנִים ובמקרים בודדים מדובר בגאונים של ממש. אז, אם גם אתם מצליחים לפתור בקלילות בעיות במָתֶמָטִיקָה, ואמא פשוט בטוחה שאתם הכי חכמים בעולם, ייתכן שאתם מִשְׁתַּיְּכִים לקבוצה המיוחדת הזו. כיצד מחליטים מיהו מחונן ומיהו גאון? אתם מוזמנים להכיר את הדרך הארוכה, ולא תמיד פשוטה, שעוברים הילדים החכמים בישראל.

     

    קודם כל - עוברים מבחן

     

    הדרך לקבלת התואר "מחונן" או "גאון" אינה פשוטה. למעשה, כל תלמיד או תלמידה בעלי יְכוֹלוֹת גבוהות יכולים לגשת למבחן לאיתור מְּחוֹנָנִים (הנקרא גם "מבחן פְּסִיכוֹטֶכְנִי"). במבחן זה תִּימָּדֵד מְנַת הַמִּשְׂכָּל (IQ – אַיי.קְיוּ) שלהם. מבחן זה מורכב משלושה תחומים: חשיבה מִילּוּלִית, יְכולֶת מָתֶמָטִית וִיכולֶת צוּרָנִית-אָנָלִיטִית. כמו בכל מבחן, גם במבחן זה יש לכל חלק זמן קָצוּב, במהלכו נדרשים הנבחנים לענות על כמות שאלות גדולה כְּכל הָאֶפְשָׁר.

     

    ההבדל בין המְּחוֹנָנִים לבין יֶתֶר הָאוכְלוּסִיָּה הוא, שאצל רוב האנשים שיענו על השאלות השונות תִּמָּצֵא מְנַת מִּשְׂכָּל ממוצעת - בין 70-130 (מְנַת המִּשְׂכָּל הממוצעת בָּאוכְלוּסִיָּה היא 100). מחונן, לעומת זאת, הוא מי שהציון בבחינה שלו גבוה מ-130. ולעומתו, גאון מוגדר כְּמִי שֶׁהִצְלִיחַ לקבל במבחנים הללו ציון של 145 ויותר.

     

    "מדי שנה מְאותָּרִים כמה אלפי ילדים בישראל כמְּחוֹנָנִים", אומרת בְּרָכָה שׁוֹר, מנכ"לית מכון קרני שעוסק באבחון תלמידים מְּחוֹנָנִים. "מחונן הוא מי שמפגין יכולות גבוהות בתחומים לוֹגִיִּים-מָתֶמָטִיִּים וכן כישורי שפה. במבחני האיתור נבדק כושר הלמידה, נבדקת היכולת להתמודד עם תכנים מורכבים ולהבינם, ונבדקות גם יכולת הזיכרון, היכולת המתמטית והיכולת לְאַתֵּר חוקִּיּוּת בסוגי מידע שונים ומגוונים".

     

    לדברי שׁוֹר, היכולות הגבוהות באות לעיתים לידי ביטוי כבר בגיל צעיר מאוד, אבל למבחני הסינון והאיתור ניתן לגשת רק מכיתה ג'. בשל גילם הצעיר של הילדים, לעתים קרובות הם אינם מצליחים להתמודד עם הבחינה, ובמקרה כזה הם יכולים לגשת לבחינה חוזרת בכיתה ה'. "תוצאות המבחנים החוזרים מלמדות שילדים רבים יותר מצליחים בבחינות בגיל מאוחר יותר", אומרת שור.

     


    משתתפי "נקמת המחוננים". מימין לשמאל: דור ארד, ראובן שטל, בר נאור, דניאל קולסקי, ירדן שפיר, גליה קליימן (צילום: יח"צ ערוץ 10)

     

    מְּחוֹנָנִים מלידה

     

    בתקופה האחרונה הופנה אור הזרקורים אל המְּחוֹנָנִים בעיקר בעקבות תוכנית הטלוויזיה "נקמת המְּחוֹנָנִים", המשודרת בערוץ 10. בתוכנית מתמודדים

    המתחרים על התואר "הילד הכי חכם במדינה". טַל שַׁחַם, בן 14 מקיבוץ אשדות יעקב, הוא אחד המתמודדים, וסיפורו מוכיח שכבר בגיל שלוש היה ברור שהוא חכם במיוחד. "אמא שלי מספרת שכאשר הייתי בן שלוש, ונסענו לירושלים, הצבעתי על שלט שהיה לצד הדרך ועליו היתה כתובה המילה 'שלום' ואמרתי 'שלום'. בגיל מאוחר יותר, כשניסינו להבין כיצד זיהיתי את המילה, הגענו למסקנה שככל הנראה ראיתי אותה בספרים שאמי נהגה להקריא לי, וכך הצלחתי לזהות ולקרוא את המילה גם מהשלט. זו היתה הפעם הראשונה שבה עשיתי משהו יוצא דופן. כשהגעתי לכיתה ה' ניגשתי למבחנים לאיתור מְּחוֹנָנִים וְאובְחַנְתִּי כבעל מְנַת מִשְׂכָּל גבוהה מהממוצע".

     

    דּוֹר אָרָד, בת 14 מחיפה, משתתפת נוספת בתוכנית, מספרת שכבר מגיל צעיר היה ברור שהיא ממש אוהבת מָתֶמָטִיקָה. "כשהייתי בכתה א' פתרתי בעיות במָתֶמָטִיקָה שבדרך כלל פותרים בסוף כיתה ה'. הייתי יושבת בכיתה ופשוט משתעממת כי תרגילים, שחבריי לכיתה היו מסתבכים בהם, אני הייתי פותרת בקלות ובזריזות וזה בעצם לא היה מְאַתְגֵּר אותי בכלל. כשהגעתי לכיתה ג' הפנו אותי לבחינות לאיתור מְּחוֹנָנִים ואז כבר ידענו באופן רשמי שאני מחוננת".

     

    "הַמְּחוֹנָנוּת היא לא תכונה נִרְכֶּשֶׁת, אלא עניין גֶּנֶטִי-תּוֹרַשְׁתִּי", מסבירה בְּרָכָה שׁוֹר. "ילד נולד עם היכולות הגבוהות, אך החברה בה הוא גדל יכולה לעודד אותו לְפַתֵּחַ אותן. כך למשל, ילד שגדל בחברה או בסביבה שבה לא מציבים לו אֶתְגָּרִים שִׂכְלִיִּים, אינו יכול לְמַצּוֹת אֶת הַיְּכוֹלוֹת שלו. בדיוק מסיבה זו, ילד שֶׁמְּאותָּר כִּמְחוֹנָן צריך, לדעתי, ללמוד בכיתה המיועדת למְּחוֹנָנִים ולא להישאר בכיתת לימוד 'רגילה'. התלמידים המְּחוֹנָנִים האחרים יכולים לְהַוּוֹת עבורו תחרות ואתגר של ממש, וכך הוא יכול להתקדם וללמוד חומר ברמה גבוהה הרבה יותר".

     

    תואר ראשון – עד גיל 18

     

    הָאֶתְגָּר וְאִימּוּן הַיְּכוֹלוֹת עליהם מדברת בְּרָכָה שׁוֹר הם בדיוק מה שֶׁאִפְשֵׁר לדּוֹר אָרָד לרכוש הַשְׂכָּלָה גְּבוֹהָה בהרבה מזו של בְנֵי גִּילָהּ. בניגוד לתלמידים אחרים, שעוברים 12 שנות לימוד בסופן הם זכאים לקבל תעודת בגרות, בתום 12 שנות לימוד דור תוכל כבר לְהִתְגָּאוֹת בתואר ראשון במדעי המחשב. "את מבחני הבגרות שלי עשיתי בסוף כיתה ט', ולמרות שעדיין לא קיבלנו את התוצאות, אני מניחה שרוב הציונים שלי יהיו גבוהים. כעת אני לומדת לתואר ראשון בַּטֶּכְנִיּוֹן בְּחֵיפָה, שם יוצא לי לדבר עם סטודנטים שחלקם גדול ממני ב-10 שנים ויותר. בהתחלה זה נראה להם מוזר שמישהי בגילי לומדת יחד איתם באותה הכיתה ואף מצליחה להשיג תוצאות טובות. אבל, לאט לאט הם מתרגלים לזה ואפילו נעזרים בי בחומר הלימוד. השאיפה שלי היא להצליח לסיים את התואר הראשון עד גיל 18 ואחר כך להמשיך הלאה - לתארים מתקדמים יותר. אני רוצה לפתוח עסק משלי שיהיה קשור במחשבים, ואולי בעתיד הרחוק יותר לנסות להצליח גם בחו"ל".

     

    כמו תלמידים רבים בגילה, לא כל חבריה של דּוֹר הם מְּחוֹנָנִים. "תמיד היו כאלה שקינאו ואחרים שֶׁפִירְגְּנוּ ליכולות שלי", היא מספרת. "בבית הספר, למשל, היו הרבה שקינאו בציונים הטובים שלי. המצב השתנה כשלמדתי בכיתה למְּחוֹנָנִים, שם לכולם היו פחות או יותר את אותם כישורים ואז עניין הקנאה די איבד משמעות".

     

    בניגוד לדּוֹר, טַל לא חווה רגשות קנאה מצד חברים. "החברים שלי מהקיבוץ מאוד מְפַרְגְּנִים, לאורך כל הדרך. יחד עם זאת אני מקפיד לעשות את ההפרדה בין חברים מְּחוֹנָנִים שאיתם אני יכול לדבר במשך שעות על מָתֶמָטִיקָה ומחשבים, לבין החברים מהבית, שלא כל כך מתעניינים בתחומים הללו. בעיניי, מה שעושה את חַבְרֵי הַיַּלְדוּת שלי למיוחדים כל כך היא העובדה שבשום שלב הם לא התייחסו אליי כאל ילד מוזר, בגלל החיבה הגדולה שלי למָתֶמָטִיקָה. אני חושב שבמקומות אחרים ילד כמוני יכול היה להיתקל בתגובות לא חיוביות מצד החברים, ולשמחתי לי זה לא קרה. קיבלו אותי כמו שאני".

     

    בזכות עבודה קשה

     

    יש כאלה שחושבים, שלאנשים חכמים, בעלי יכולות גבוהות, הרבה יותר קל בלימודים. אבל טל מתקומם: "ההצלחות מגיעות אחרי הרבה עבודה והשקעה רבה מאוד", הוא אומר. "בכלל, כל אחד יכול ללמוד. כל אחד יכול לְשַׁנֵּן את החומר, לדעת אותו בְּעַל-פֶּה ולהצליח להוציא ציונים גבוהים בבחינות. זו לא הבעיה. האתגר האמיתי בעיניי הוא החשיבה. זו הָאָמָּנוּת האמיתית, וזה לא משהו שבא בקלות".

     

    מי שמנסים לאורך כל הדרך לשמור על הילדות של טל הם ההורים שלו. "מטבע הדברים ההורים שלי מאוד גאים בי ובכישורים שלי, אבל הם תמיד דואגים להזכיר לי שאני עדיין ילד. הם פוחדים שבגלל כל ההתעסקות במָתֶמָטִיקָה אני מְפַסְפֵס את גיל ההתבגרות ואת הנעורים. אמא תמיד אומרת שיהיה לי מספיק זמן להתעסק עם המָתֶמָטִיקָה, וכדאי לי עכשיו להיות קצת יותר ילד. מה שהיא לא מבינה הוא, שבשבילי מָתֶמָטִיקָה זה לא עול, ושאני לא מרגיש תחושה של החמצה, להפך".

     

    לא רק לימודים

     

    ואם חשבתם לרגע שֶׁדּוֹר וְטַל מעבירים את לֵילוֹתֵיהֶם בין ספרי הלימוד – טעות בידכם. בְּפועַל זה ממש לא כך. "אני אוהב לעשות הרבה מאוד דברים מלבד הלימודים", אומר טל. "אחד התחביבים הגדולים שלי זה מוזיקה. אני אוהב מאוד את להקת מָשִינָה, את בּרִי סָחָרוֹף ואת להקת היהודים, אך מצד שני גם שומע המון בֶּטְהוֹבֶן ומוזיקה מתקופת הַבָּארוֹק. אני לא מסתפק רק בהאזנה למוזיקה. יש לי גם כמה יצירות שֶׁהִלְחַנְתִּי בעצמי על תוכנת מחשב שבה אפשר לנגן על כל כלי נגינה שבוחרים. אני כותב את התווים, מזין אותם למחשב לפי כלי הנגינה ויחד נוצרת יצירה חדשה. אני יודע שאני לא אובייקטיבי, אבל אני חושב שהיצירות שהלחנתי ממש טובות. אולי אצליח יום אחד לפרסם אותן".

     

    הכתבה התפרסמה בגיליון ספטמבר של גלילאו צעיר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    לא כולם משתעממים בבית הספר
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים