משבר רבע החיים: לנשים זה קשה יותר
שנות העשרים אמורות להיות זמן של התנסויות. בלי אחריות, בלי מחויבות, בלי לחץ. אז איך זה שכל כך הרבה נשים עוברות את השנים האלה בתחושות קשות? כתבתנו יצאה לברר
כשהייתי בת 20 רציתי להיות כבר בת 30. רציתי ששלל המשימות שעומדות בפני יוכתרו בהצלחה, או לפחות יהיו מאחוריי: תואר, קריירה, בן זוג, ילד ראשון. במילים אחרות: מעט שנים, המון דברים להספיק. במילה אחת: לחץ. מחקרים שונים מראים שללחץ הזה יש שם: משבר רבע החיים, בפרפראזה על המושג המוכר "משבר אמצע החיים". אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש אומרים שמשבר רבע החיים מתייחס לשינויים הנרחבים של שנות העשרים, השנים שבהן נכנס האדם הבוגר לעולם האמיתי, ומתחיל בחייו מלאי ההתחייבויות.
לנשים זה קשה יותר
ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית, אומרת שהארכת תוחלת החיים וגם שיפור איכותם יוצרת אצל הצעירים אשליה שהזמן בידם והוא כמעט אינסופי, ושאפשר למשוך את הנעורים אפילו מעבר לגיל שלושים. "היום לרבים מהצעירים והצעירות יש את הפריווילגיה למשוך את גיל ההתבגרות לעוד כמה שנים. לרבים מהם, בעיקר יוצאי משפחות מהמעמד הבינוני, יש עטיפה מגוננת של בית ההורים. הם יכולים ללמוד, לטייל בעולם ולדחות את הכניסה לחיים המבוגרים כי יש לגיטימציה חברתית ליהנות מהחופש, לא להיכנס מיד לעול המשפחתי. לפני כמה שנים היו דוחקים בנו להתחתן ולהקים משפחה, לקחת אחריות, לעבוד, להתפרנס. כיום יש לגיטימציה לדחות את כל זה".
- אז איפה פה המשבר?
"המשבר נובע מכך שהמסר כפול. מצד אחד אומרים להם: 'לפני שאתה נכנס לעולם המבוגרים תנגוס נגיסה הגונה מהעולם החופשי, זה טוב וזה בסדר', אבל מצד שני, כאשר רבים ורבות עוברים את גיל השלושים – דוחקים בהם להתחתן ולהקים משפחה.
"רבים ורבות שרויים בפחד ממחויבות הכרוכה בהתבגרות – לחיות במסגרת, לקחת אחריות על גידול ילדים, לוותר על החופש האישי. יותר ויותר צעירים וצעירות נרתעים מלעשות זאת. אנחנו רואים שהמספרים של הרווקים והרווקות ברחבי העולם המערבי גדלים. וגם אלו שמתחתנים לא ממהרים להביא ילדים, ורבים מאלו שמתחתנים ומביאים ילדים נזקקים להרבה עזרה ושירותים קנויים, שכן חלק ניכר מזמנם מוקדש למימוש עצמם".
- ממה הם פוחדים?
"מכך שתאבד את עצמך כשתקים משפחה ותקריב את חייך, כלומר את החופש ואת החלומות. הצעירים רואים מה נדרש מהם – לעבוד סביב השעון כמתכון לעשיית כסף, כמתכון להצלחה. זה עולם אכזרי, תחרותי, שוחק. יותר ויותר צעירים שואלים את עצמם למה? בשביל מה? האם באמת שם נמצא האושר? רבים מהם מנסים לדחוק את הקץ – אחרי הטיול הגדול, אחרי שאוציא את הדיסק שרציתי, אחרי שאחיה... ".
ד"ר נרדי עומדת גם על ההבדל הניכר בלחץ לנישואים על גברים ועל נשים. "כשגבר מקבל החלטה שהוא ימתין עם הנישואים, הדבר מתקבל בהבנה. כשאישה באה מאותו מקום, עם אותה הצהרה, שהיא רוצה עוד כמה שנים של חופש - היא מקבלת על הראש. זה מאוד מקומם בשל הצביעות העומדת מאחורי המסרים המנוגדים לנשים וגברים. בלבול הערכים הישנים עם החדשים (קחי את החופש שלך אבל היזהרי, את כבר 'זקנה', תתחתני כבר!) מלחיץ את האישה ומעצים את הבילבול והאשמה".
גם הפסיכולוגית החינוכית חלי ברק מלינה על הצביעות בחברה: "שלא ייתממו: את נחמדה, את לומדת, את עובדת, אבל מבחן התוצאה התרבותי הוא החתונה. אני פוגשת אמהות סופר אינטילגנטיות, רחבות אופקים, אבל כשזה מגיע לילדות שלהן - החרדה כל כך גדולה, הלחץ גדול, ובמובן הזה לא התפתחנו בכלל. אמנם כבר לא אומרים את זה בקול רם, כי זה נחשב לא מפותח מבחינה תרבותית, אבל המסרים עמוקים כל כך עד שאישה לא צריכה שיגידו לה את זה. כשהיא לא מתחתנת היא לבד מרגישה שמשהו לא בסדר.
"כולם אומרים: קחי את הזמן, תעשי את הדברים בקצב שלך, אבל בגיל 26-27 מתחיל לחץ סמוי, כמו אומרים לך: 'מספיק חווית, יאללה תתקדמי להשגת המטרות לקראת גיל 30'. למה המשבר? כי ברגע שבחרתי בן זוג, מקצוע, סגנון חיים, יש בזה תהליך של ויתור. אני לא יכולה להיות גם פסיכולוגית וגם שחקנית, אני לא יכולה להיות נשואה לכמה גברים בו זמנית. אחת המיומנויות שצריך ללמוד היא לדעת לעשות בחירה וללמוד לחיות איתה גם אם היא לא מושלמת, אחרת אתה כל הזמן בחוויה של רודפנות והחמצה וזה קשה".
גם היא, כמו ד"ר נרדי, סבורה שהצעירים פוחדים: "הם אומרים לעצמם: 'אם עד עכשיו חייתי, עשיתי כיף, ברגע שאקח את ההחלטות הבורגניות של דירה-חתונה- ילד, יפסיקו החיים הפאן ותתחיל העבודה הקשה. צעירים מסתכלים על מבוגרים ולא אוהבים את מה שהם רואים ואני מוצאת הרבה צעירים שמה שמעכב אותם להחליט הוא הפחד מהחיים האמיתיים".
לנשים, סבורה ברק, זה קשה יותר. "מנשים בחברת השפע בעולם המערבי מצופה להיות סופר וומן. המשבר מגיע כשהן צריכות לעשות גם וגם. גם קריירה וכסף, וגם
משפחה כי השעון הביולוגי דופק. נשים רגישות יותר לסביבה בה גדלו, ולאיך שגידלו אותן, והן יותר מופעלות דרך הציפיות של החברה. אבל גם הילדה שהכי הלכה בתלם, מגיעה לגיל שבו היא קולטת שזו היא שצריכה להחליט כמה היא תענה לציפיות, כמה היא תקשיב לאמא שלה שרוצה שהיא תתחתן, כמה היא תחליט להקשיב לה בנימוס אבל להגיד 'זה לא מה שאני רוצה'. המשמעות של ההתבגרות היא להבין שאני יכולה לכבד את הדעה של אמא, אבל אני זו שמחליטה בסוף. כשמגיעים למקום הזה, אפשר לרוץ קדימה".
![]()